ויקיסוגיה

הבדלים בין גרסאות בדף "בישול אחר בישול"

בישול אחר בישול (עריכה)

גרסה מ־12:50, 4 בינואר 2018

נוספו 5,831 בתים ,  12:50, 4 בינואר 2018
←‏הגדרת יבש ולח: תיקון טעיות שעשיתי
(דף חדש: {{תחרות כתיבה}}, {{מקורות|משנה שבת פרק ב' |בבלי כ.||רמב"ם פ"ט ה"ג|שלחן ערוך שי"ח ד, ה', טז}} [[קטגוריה:בישול בשבת...)
 
(←‏הגדרת יבש ולח: תיקון טעיות שעשיתי)
 
(17 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{תחרות כתיבה}},
{{להשלים|כל הסוגיה=כן|סיבה=דרוש סידור פיסקאות}}
{{מקורות|משנה שבת פרק ב' |בבלי כ.||רמב"ם פ"ט ה"ג|שלחן ערוך שי"ח  ד, ה', טז}}
{{מקורות|משנה שבת פרק ב' |בבלי כ.||רמב"ם פ"ט ה"ג|שלחן ערוך שי"ח  ד, ה', טז}}
[[קטגוריה:בישול בשבת]]
[[קטגוריה:הלכות שבת]]


הסוגיא עוסקת בהלכות בישול בשבת בשאלה האם יש בישול אחר בישול בשבת, דהיינו האם עוברים איסור בישול על דבר שכבר התבשל? בעקבות כך נעסוק בנושא מהו יבש ומהו לח, ומה לגבי דבר שהופך מיבש מלח. ולבסוף נעסוק בשאלה האם יש בישול אחר אפיה ולהפך
הסוגיא עוסקת בהלכות בישול בשבת, בשאלה האם יש בישול אחר בישול בשבת. דהיינו, האם עוברים איסור בישול על דבר שכבר התבשל? ראשית נעסוק בנושא מהו יבש ומהו לח, נדון מה דין דבר שהופך מיבש ללח. לבסוף נעסוק בשאלה האם יש בישול אחר אפיה ולהפך.


== בישול אחר בישול ==
== בישול אחר בישול ==




'''המשנה בשבת דף כ. אומרת שמותר לשרות בחמין דבר שבא בחמין בערב שבת, כלומר דבר שנתבשל אין בו עוד משום בישול.
'''הגמרא בשבת [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=145b&format=pdf קמה:] אומרת שמותר לשרות בחמין דבר שבא בחמין בערב שבת, כלומר דבר שנתבשל אין בו עוד משום בישול. וכן מובא בגמרא [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=20&format=pdf כ.]'''
מצינו מספר שיטות בראשונים הדנות מתי יש בישול אחר בישול ומתי אין. תחילה יובאו הדברים בסיכומם, ולאחר מכן יוסברו'''
מצינו מספר שיטות בראשונים הדנות מתי יש בישול אחר בישול ומתי אין.  
תחילה יובאו הדברים בסיכומם, ולאחר מכן יוסברו:
 
 
("בן דורסאי" = שליש או חצי בישול (מחלוקת ראשונים) )




'''בן דרוסאי לח קר-'''  
'''בן דרוסאי לח קר-'''  
:כל הראשונים-אסור
רשב"א –מותר


כל הראשונים-אסור
רשב"א –מותר(?)


'''בן דורסאי לח חם-'''
'''בן דורסאי לח חם-'''
:טור(רש"י)-אסור
רא"ש- מותר 
רמב"ם-אסור
רשב"א-מותר
תוס' -אסור מדרבנן


טור(רש"י)-אסור רא"ש- מותר 
רמב"ם-אסור רשב"א-מותר
תוס' -אסור מדרבנן


'''בן דורסאי יבש קר'''
'''בן דורסאי יבש קר'''
 
:טור (רש"י)– אסור
 
טור (רש"י)– אסור
רא"ש- מותר
רא"ש- מותר
רמב"ם-אסור
רמב"ם-אסור
רשב"א- מותר
רשב"א- מותר
תוס'-אסור מדרבנן
תוס'-אסור מדרבנן


'''בן דורסאי  יבש חם'''  
'''בן דורסאי  יבש חם'''  
 
:טור(רש"י)-אסור
 
טור(רש"י)-אסור
רא"ש- מותר
רא"ש- מותר
רמב"ם-אסור רשב"א-מותר
רמב"ם-אסור רשב"א-מותר
שורה 44: שורה 44:


'''כל צרכו לח קר'''
'''כל צרכו לח קר'''
 
:טור(רש"י)-אסור
טור(רש"י)-אסור
רא"ש-אסור
רא"ש-אסור
רמב"ם-מותר
רמב"ם-מותר
רשב"א ותוס'-מותר
רשב"א ותוס'-מותר


'''כל צרכו לח חם'''
'''כל צרכו לח חם'''
:לכו"ע מותר- כיוון שזה מבושל
לכו"ע מותר- כיוון שזה מבושל
 


'''כל צרכו יבש קר'''
'''כל צרכו יבש קר'''
:לכו"ע מותר


לכו"ע מותר


'''כל צרכו יבש חם'''
'''כל צרכו יבש חם'''
 
:לכו"ע מותר
לכו"ע מותר






א"כ כשהאוכל מבושל כל צרכו חם ודאי שמותר להמשיך לחמם לכו"ע כי זה נקרא מבושל. וכן כשזה מבושל בן דרוסאי והצטנן לכו"ע אסור כיון שהוא מבשל. וכן כולם מסכימים שכאשר האוכל יבש ומבושל כל צרכו גם אם הצטנן מותר לחממו ואין זה נקרא בישול כי גם כשהוא מקורר יש עליו שם מבושל. המח' הם כאשר א. המאכל לח והגיע לכל צרכו והצטנן, האם זה כיבש ומותר או שאסור. (האם המאכל שהצטנן נקרא מבושל או לא). ב. כאשר המאכל התחמם בשיעור של בן דרוסאי והוא חם בין בלח ובין ביבש האם מותר להוסיף עד כל צרכו או אסור. (המח' היא האם בן דרוסאי הוא מקסימום הבישול ומעבר אליו אין בישול).
:א"כ כשהאוכל מבושל כל צרכו ועדיין חם, ודאי שמותר להמשיך לחמם לכו"ע- כי זה נקרא מבושל. וכן כשזה מבושל בן דרוסאי והצטנן לכו"ע אסור כיון שהוא מבשל. כמו כן כולם מסכימים שכאשר האוכל יבש ומבושל כל צרכו- גם אם הצטנן, מותר לחממו ואין זה נקרא בישול כי גם כשהוא מקורר יש עליו שם מבושל. המחלוקת הם כאשר א. המאכל לח והגיע לכל צרכו והצטנן, האם זה כיבש ומותר או שאסור. (האם המאכל שהצטנן נקרא מבושל או לא). ב. כאשר המאכל התחמם בשיעור של בן דרוסאי והוא חם בין בלח ובין ביבש, האם מותר להוסיף עד כל צרכו או אסור. (המח' היא האם בן דרוסאי הוא מקסימום הבישול ומעבר אליו אין בישול).


    
    
מצינו א"כ שתי שיטות המקבילות '''בין תוספת בישול בב"ד לח חם, לבין חימום לח שנצטנן''' (טור ורשב"א) ומאידך שני שיטות המחלקות ביניהם (רא"ש ורמב"ם).
::מצינו א"כ שתי שיטות המקבילות '''בין תוספת בישול בב"ד לח חם, לבין חימום לח שנצטנן''' (טור ורשב"א) ומאידך שני שיטות המחלקות ביניהם (רא"ש ורמב"ם).
 
::{| class="wikitable"
 
!
א) '''הטור והב"י, (שי"ח, ד') וכן נראה שיטת רש"י''' אוסר בשני המקרים הנ"ל שמאחר שיש תוספת תיקון בבישול מתחייב, אמנם לא כל שיפור מחייב שהרי מצטמק ויפה לו מותר, אלא רק תיקון משמעותי.
!<nowiki>|לח  שהיצטנן</nowiki>
'''הרשב"א'''(לט "כל שבא בחמין") לעומת זאת מתיר בשני המקרים. ואפשר להסבירו בשני דרכים:1) אע"פ שיש בישול אחר בישול, צריך תיקון משמעותי. וחימום לח וכן תוספת בישול בב"ד אינה נחשבת בישול משמעותי.
!יבש
 
|-
|'''מאכל  בן דורסאי'''  
|רשב"א  אין בישול  רמב""ם  רא"ש רש"י יש בישול
|רשב"א  רא"ש אין בישול  רמב"ם  רש"י יש  תוס' מדרבנן
|-
|'''מבושל  כל צורכו'''  
|רמב"ם  ורשב"א אין בישול  רא"ש  רש"י יש בישול
|אין  בישול לכו"ע
|}


2) '''המנחת חינוך''' רוצה להסביר ולומר שלשיטת''' הרשב"א''' אין בישול בדבר שכבר נתבשל ורק בישול ראשוני אסור, ואע"פ שודאי יש תיקון בתוספת בישול מ"מ לא שייך בכך בישול וע"כ בין בלח ובין ביבש אין בישול אחר בישול.  
:::א) '''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1337 הטור] והב"י  (שי"ח, ד') וכן נראה שיטת רש"י''' אוסר בשני המקרים הנ"ל שמאחר שיש תוספת תיקון בבישול מתחייב, אמנם לא כל שיפור מחייב שהרי מצטמק ויפה לו מותר, אלא רק תיקון משמעותי.
'''הרשב"א'''(לט "כל שבא בחמין") לעומת זאת מתיר בשני המקרים. ואפשר להסבירו בשני דרכים:1) אע"פ שיש בישול אחר בישול, צריך תיקון משמעותי. וחימום לח וכן תוספת בישול בב"ד אינה נחשבת בישול משמעותי. 2) '''המנחת חינוך''' רוצה להסביר ולומר שלשיטת''' הרשב"א''' אין בישול בדבר שכבר נתבשל ורק בישול ראשוני אסור, ואע"פ שודאי יש תיקון בתוספת בישול מ"מ לא שייך בכך בישול וע"כ בין בלח ובין ביבש אין בישול אחר בישול.  
לפ"ז אומר '''המנ"ח''', ש'''לרשב"א''' אין בישול במים ובמתכת שכמו שבלח אין בישול אחר בישול אע"פ שהצטנן ולא ניכר בו בישולו, כך גם במים ובמתכת שהצטננו יהיה מותר אע"פ שלא ניכר בישולם הראשון.
לפ"ז אומר '''המנ"ח''', ש'''לרשב"א''' אין בישול במים ובמתכת שכמו שבלח אין בישול אחר בישול אע"פ שהצטנן ולא ניכר בו בישולו, כך גם במים ובמתכת שהצטננו יהיה מותר אע"פ שלא ניכר בישולם הראשון.
אמנם לגבי חימום מים שנתבשלו, החזון איש חולק ואומר- שכאשר לא ניכר הבישול הקודם כלל, יהיה אסור. ולכן אוסר מים שהתקררו, וכ"ש במתכת שהתקררה יהיה אסור לכו"ע כיון שכבר אין ניכר הבישול הראשוני כלל.  
אמנם לגבי חימום מים שנתבשלו, '''החזון איש''' חולק ואומר- שכאשר לא ניכר הבישול הקודם כלל, יהיה אסור. ולכן אוסר מים שהתקררו, וכ"ש במתכת שהתקררה יהיה אסור לכו"ע כיון שכבר אין ניכר הבישול הראשוני כלל.  
האג"ט אומר שהרשב"א יתיר גם במים משום שכבר נעשה בהם בישול ושוב אין בהם בישול, אך יאסור במתכת שבושלה והתקררה כיון שלא ניכר כלל בישולה הקודם.  
'''האג"ט''' אומר שהרשב"א יתיר גם במים משום שכבר נעשה בהם בישול ושוב אין בהם בישול, אך יאסור במתכת שבושלה והתקררה כיון שלא ניכר כלל בישולה הקודם.  
הפמ"ג רוצה לומר שגם לשיטות שיש בישול אחר בישול ('''כטור''') בלח שהצטנן, כל זה במים יין ושמן שהם נאכלין חיין וחימומם זה עיקר הבישול, אך ברוטב וכד' שנאכל רק אחרי שבישלוהו, אחרי בישול ראשוני כבר יהיה מותר.
הפמ"ג רוצה לומר שגם לשיטות שיש בישול אחר בישול ('''כטור''') בלח שהצטנן, כל זה במים יין ושמן שהם נאכלין חיין וחימומם זה עיקר הבישול, אך ברוטב וכד' שנאכל רק אחרי שבישלוהו, אחרי בישול ראשוני כבר יהיה מותר.






ב) '''הרמב"ם'''(פ"ט הל' ג) מתיר לח שנצטנן בכל צרכו ואוסר ב"ד חם, הסבר הוא החילוק כך שבעקרון הוא מסכים לטור שיש תוספת בישול בדבר מבושל (גם כאשר היה בישול ראשוני), אלא שסובר שחימום לח אינו נחשב תיקון משמעותי, ואילו תוספת בישול ממב"ד לכל צרכו נחשבת תיקון מאכל משמעותי. כך גם משמע מלשונו של הרמב"ם שכתב את ההיתר של מבושל כל צרכו עם ההיתר של דבר שנאכל חי וכמו ששם הסברא היא שאין תיקון משמעותי, כך גם בדבר המבושל כל צרכו אין תיקון משמעותי בחימומו.
:::ב) '''[http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=1302 הרמב"ם]'''(פ"ט הל' ה) מתיר לח שנצטנן בכל צרכו ואוסר ב"ד חם, הסבר הוא החילוק כך שבעקרון הוא מסכים לטור שיש תוספת בישול בדבר מבושל (גם כאשר היה בישול ראשוני), אלא שסובר שחימום לח אינו נחשב תיקון משמעותי, ואילו תוספת בישול ממב"ד לכל צרכו נחשבת תיקון מאכל משמעותי. כך גם משמע מלשונו של הרמב"ם שכתב את ההיתר של מבושל כל צרכו עם ההיתר של דבר שנאכל חי וכמו ששם הסברא היא שאין תיקון משמעותי, כך גם בדבר המבושל כל צרכו אין תיקון משמעותי בחימומו. (עיין בביאור דברי הרמב"ם בערוך השולחן סי' שיח סע' יט)




שורה 98: שורה 106:
== הלכה למעשה ==
== הלכה למעשה ==


'''בשו"ע''' בסי' שי"ח סעיף ד' נפסק '''כטור ורש"י'''- יבש כל צרכו שהצטנן מותר לחמם. לח כל צרכו שהצטנן אסור לחמם. בין יבש ובין לח בן דרוסאי חם אסור לחמם לכל צרכו.
:'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1567 בשו"ע']'' בסי' שי"ח סעיף ד' נפסק '''כטור ורש"י'''- יבש כל צרכו שהצטנן מותר לחמם. לח כל צרכו שהצטנן אסור לחמם. בין יבש ובין לח בן דרוסאי חם אסור לחמם לכל צרכו.
בסע' טו' אומר '''השו"ע''' לגבי לח שהצטנן שאסור אפי' מבושל כל צרכו (ויבש מותר).  
בסע' טו' אומר '''השו"ע''' לגבי לח שהצטנן שאסור אפי' מבושל כל צרכו (ויבש מותר).  
אומנם בסעי' ח הביא את לשון ר' ירוחם שמצוי"ל אסור להחזירו ונחלקו באחרונים בביאור דבריו. הגר"א יישב שהעיקר כמו שכתב בסעיף ד כדעת רש"י והטור ומה שכתב את לשון ר' ירוחם זה כיוון שהתחיל לצטט את דבריו. המג"א חולק שהעיקר בשו"ע כסעיף ח אלא שכיוון שסמך על דבריו כאן לא טרח להביא את דין מצוי"ל בסעיף ד. בעגלי טל מחלק בין בישול לחימום, שבסעיף ד דיבר על חימום מים ושם עיקר אם מתחמם או לא כי אין משמעות לבישול שלהם לאחר שהצטננו ובסעיף ח דיבר על בישול תבשיל שאז משנה האם מצטמק ויפה לו או לא.


ומביא '''הרמ"א'''(שי"ח טו) את הדעות המובאות לעיל (רמב"ם רשב"א) שמותר לחמם גם לח שהצטנן. ומסיים '''הרמ"א-''' "ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי". ויש להבין מהו הפסק הזה של הרמ"א.
ומביא '''הרמ"א'''(שי"ח טו) את הדעות המובאות לעיל (רמב"ם רשב"א) שמותר לחמם גם לח שהצטנן. ומסיים '''הרמ"א-''' "ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי". ויש להבין מהו הפסק הזה של הרמ"א.
שורה 105: שורה 115:




'''ישנם שני כיוונים מרכזים באחרונים ובתוכם מס' דרכים-'''


=== ::'''ישנם שני כיוונים מרכזים באחרונים ובתוכם מס' דרכים-''' ===


א. '''הרמ"א''' פוסק להלכה כדעות המקלות שמותר לחמם לח שהצטנן ואפי' נצטנן לגמרי, אולם-   
 
 
:::א. '''הרמ"א''' פוסק להלכה כדעות המקלות שמותר לחמם לח שהצטנן ואפי' נצטנן לגמרי, אולם-   




שורה 119: שורה 131:




ב. '''הרמ"א''' פוסק להלכה '''כשו"ע''' וכדעות האוסרות לחמם לח שהצטנן. ובכ"ז דיבר על "לא נצטנן לגמרי" כי-
:::ב. '''הרמ"א''' פוסק להלכה '''כשו"ע''' וכדעות האוסרות לחמם לח שהצטנן. ובכ"ז דיבר על "לא נצטנן לגמרי" כי-




שורה 140: שורה 152:
== יבש שמפשיר ונעשה לח ==
== יבש שמפשיר ונעשה לח ==


'''המשנה''' בנא: אומרת שאין מרסקין את השלג ואת הברד כיון שיש איסור דרבנן של מוליד. אך מותר לשים בתוך כוס של יין שמפשיר מעצמו ואין בזה מוליד. '''רש"י''' על המשנה מסביר את האיסור של מוליד שאסור משום שדמי למלאכה. הסבר נוסף הוא גזרה משקין שזבו שמא יסחוט.
:'''[http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=51b&format=pdf הגמרא]''' בנא: אומרת שאין מרסקין את השלג ואת הברד כיון שיש איסור דרבנן של מוליד. אך מותר לשים בתוך כוס של יין שמפשיר מעצמו ואין בזה מוליד. '''רש"י''' על המשנה מסביר את האיסור של מוליד שאסור משום שדמי למלאכה. הסבר נוסף הוא גזרה משקין שזבו שמא יסחוט.




שורה 146: שורה 158:


   
   
'''ספר התרומה לרבינו ברוך-(מובא בב"י שי"ח טז)''' אוסר בפשטידה משום מוליד כיון שהשומן מפשיר ונעשה נוזל. ואמנם הרי לגבי קרח בכוס התרנו לכאורה משום שלא עושה בידיים וא"כ גם כאן שאינו עושה בידים אלא האש עושה נתיר? אלא שבכוס הותר כיון שאין ניכרת ההולדה כיון שנבלע בתוך הכוס, ואילו בפשטידא השומן הנוזל ניכר .
'''ספר התרומה לרבינו ברוך-([http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1345 מובא בב"י שי"ח טז])''' אוסר בפשטידה משום מוליד כיון שהשומן מפשיר ונעשה נוזל. ואמנם הרי לגבי קרח בכוס התרנו לכאורה משום שלא עושה בידיים וא"כ גם כאן שאינו עושה בידים אלא האש עושה נתיר? אלא שבכוס הותר כיון שאין ניכרת ההולדה כיון שנבלע בתוך הכוס, ואילו בפשטידא השומן הנוזל ניכר .


   
   
שורה 159: שורה 171:


   
   
'''שו"ע שי"ח טז-''' פשטידה מותרת תמיד גם במקום שהיד סולדת בו.ואין בזה איסור נולד כר' יחיאל. אמנם צריך להבין מדוע אין איסור מבשל כפי שפסק בב"י לעניין שמן?
 
=== השולחן ערוך ===
 
 
'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1572 שו"ע שי"ח טז]-''' פשטידה מותרת תמיד גם במקום שהיד סולדת בו. ואין בזה איסור נולד כר' יחיאל. אמנם צריך להבין מדוע אין איסור מבשל כפי שפסק בב"י לעניין שמן?


   
   
שורה 190: שורה 206:




'''הלכה למעשה-''' אסור לערות מים חמים מכלי ראשון על קפה נמס (מבושל) וכן סוכר ומלח (מבושלים) וחלב (מפוסטר) כיון שזה נעשה לח והוא מבשל. (משנ"ב והשש"כ א, נה).
 
=== '''הלכה למעשה-''' ===
אסור לערות מים חמים מכלי ראשון על קפה נמס (מבושל) וכן סוכר ומלח (מבושלים) וחלב (מפוסטר) כיון שזה נעשה לח והוא מבשל. (משנ"ב והשש"כ א, נה).
ואמנם גם להשרות במים חמים בכלי ראשון אסור משום מיחזי כמבשל.
ואמנם גם להשרות במים חמים בכלי ראשון אסור משום מיחזי כמבשל.


שורה 197: שורה 215:
== הגדרת יבש ולח ==
== הגדרת יבש ולח ==


מהי ההגדרה לדבר לח ומה ההגדרה לדבר יבש? אם ישנו תבשיל המעורב בלח ויבש יחד, כיצד נדון אותו?
מהי ההגדרה לדבר לח ומה ההגדרה לדבר יבש?  


הגדרות בין נוזל למוצק יש נ"מ בהרבה מקומות כגון בהלכות ברכות לעניין מה מוגדר בלילה רכה לברכת מזונות או לעניין ממרח ועוד הרבה


'''הנודע ביהודה''' סובר שאם מושכים את המאכל מצד אחד נמשך כל אותו מאכל אחריו זה יבש
'''באג"מ'''  (או"ח חלק ד סימן עד בישול אות ה) מגדיר שכל שניצוק מכלי לכלי ואינו מדובק בכלי הקודם נחשב לח (הוא דן לגבי קטשופ שלדבריו נחשב לח ולכן אסור להניחו על שניצל חם בשבת).
'''הרב ליאור''' מחלק אם ששופכים אותו לכלי הוא מקבל את צורת הכלי שבו הוא נמצא או שומר על צורתו העצמית (כך שמעתי ממנו בשיעור. הגדרה זו קרובה להגדרה המדעית בין מוצק לנוזל כפי שמצאתי בויקיפדיה. מוצק- מצב בחומר בעל צורה מוגדרת (להבדיל מנוזל ומגז שלהם אין צורה מוגדרת - הם מקבלים את צורת הכלי שבו הם נמצאים) ונפח מוגדר[[:קובץ:///C:/Documents and Settings/Administrator/שולחן העבודה/שבת/6 מבשל.docx# ftn2|.]]
'''מג"א''' (סימן ר"ח אות ח לעניין ברכות) מחלק האם זה דבר שאוכלים אותו או דבר ששותים אותו.
== לח מעורב בנוזל ==
אם ישנו תבשיל המעורב בלח ויבש יחד, כיצד נדון אותו?
מסברא היינו אומרים שנדון כל דבר בפני עצמו, ביבש לא יהיה בישול, ובלח יהיה בישול.
מסברא היינו אומרים שנדון כל דבר בפני עצמו, ביבש לא יהיה בישול, ובלח יהיה בישול.




'''הבית יוסף''' בסימן רנ"ג (א) '''מצטט את הרבינו ירוחם'''- "כל '''שרובו''' רוטב ומצטמק ויפה לו והוא צונן כשהחזירו ע"ג כירה ומצטמק הוי מבשל גמור" עולה מדבריו שאם יש רוב יבש למרות שיש נוזלים זה נחשב יבש ומותר לכתחילה לחמם את הלח . וכן אם הרוב לח אע"פ שיש גם יבש יש בזה בישול.
'''[[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1173 הבית יוסף]]''' בסימן רנ"ג (א) '''מצטט את הרבינו ירוחם'''- "כל '''שרובו''' רוטב ומצטמק ויפה לו והוא צונן כשהחזירו ע"ג כירה ומצטמק הוי מבשל גמור" עולה מדבריו שאם יש רוב יבש למרות שיש נוזלים זה נחשב יבש ומותר לכתחילה לחמם את הלח . וכן אם הרוב לח אע"פ שיש גם יבש יש בזה בישול.




לכאורה קשה מדוע ללכת ע"פ הרוב הרי גם המיעוט הלח מתבשל ויש בו בישול אחר בישול?
:לכאורה קשה מדוע ללכת ע"פ הרוב הרי גם המיעוט הלח מתבשל ויש בו בישול אחר בישול?


   
   
שורה 232: שורה 261:




'''להלכה-''' רוב האחרונים אינם מקבלים את החילוק של רוב ומעט ( או שסוברים שהציטוט מרבינו ירוחם הינו טעות בגרסא או לפמ"ג שראינו שלפי הסברו זה לא להלכה) , אולם '''הגר"מ פיינשטין''' מתיר במקום צורך גדול.   
 
=== '''להלכה-''' ===
רוב האחרונים אינם מקבלים את החילוק של רוב ומעט ( או שסוברים שהציטוט מרבינו ירוחם הינו טעות בגרסא או לפמ"ג שראינו שלפי הסברו זה לא להלכה) , אולם '''הגר"מ פיינשטין''' מתיר במקום צורך גדול.   


לשיטות שלא מקבלות את החילוק בין רוב למעט- מה כן נחשב דבר יבש?
לשיטות שלא מקבלות את החילוק בין רוב למעט- מה כן נחשב דבר יבש?
שורה 241: שורה 272:
== בישול אחר אפיה ==
== בישול אחר אפיה ==


'''בטור'''(שי"ח, ה') מובאת דעתו של '''היראים''' הסובר שאע"פ שאין בישול אחר בישול ביבש, אך יש בישול אחר אפיה (וצלייה) ואפי' בכלי שני, וכן להפך יש אפיה אחר בישול. ואמנם מוסיף שאין אפיה אחר אפיה וצליה אחר צליה. הב"י מביא דעת הראבי"ה החולק וסובר שאין בישול אחר אפיה (וצלייה), ואין אפיה אחר בישול.
'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1339 בטור]'''(שי"ח, ה') מובאת דעתו של '''היראים''' הסובר שאע"פ שאין בישול אחר בישול ביבש, אך יש בישול אחר אפיה (וצלייה) ואפי' בכלי שני, וכן להפך יש אפיה אחר בישול. ואמנם מוסיף שאין אפיה אחר אפיה וצליה אחר צליה. הב"י מביא דעת הראבי"ה החולק וסובר שאין בישול אחר אפיה (וצלייה), ואין אפיה אחר בישול.




שורה 247: שורה 278:




אמנם קשה בגמ', הרי שם לגמ' בפסחים היה פשוט שבישלו ואח"כ צלאו חייב, וזה אפי' לא היה תלוי במח'. ורק לגבי צלייה ואח"כ בישול הוזכרה המח'. והרי לכאורה רצינו לומר שזה אותה שאלה, האם הפעולה השניה מבטל את הראשונה, למה הרישא אינה במח'?  
:אמנם קשה בגמ', הרי שם לגמ' בפסחים היה פשוט שבישלו ואח"כ צלאו חייב, וזה אפי' לא היה תלוי במח'. ורק לגבי צלייה ואח"כ בישול הוזכרה המח'. והרי לכאורה רצינו לומר שזה אותה שאלה, האם הפעולה השניה מבטל את הראשונה, למה הרישא אינה במח'?  




אלא צ"ל שהפעולה השנייה אינה מבטלת את הראשונה, אלא מצטרפת אליה, ואז נראה להסביר את הגמ'- בישול ואחריו צלייה- הדבר הראשון ודאי משמעותי ולכן ברור שיש שם של בישול ויהיה חייב, והצלייה אולי מצטרפת ואולי לא זה אינו משנה. אך צליה ואחריה בישול- צלייה ודאי יש, ולגבי הבישול בזה יש מח' האם יש מקום לבישול להיכנס גם בשם הקרבן או שלא, לר"י- יש מקום לבישול ולכן חייב, ולר"מ אין מקום ולכן פטור. וכמו בפסח כך הדיון לגבי מצה שאולי הבישול אחר האפייה- אפוי מבושל- אינו יוצא בזה יד"ח.
::אלא צ"ל שהפעולה השנייה אינה מבטלת את הראשונה, אלא מצטרפת אליה, ואז נראה להסביר את הגמ'- בישול ואחריו צלייה- הדבר הראשון ודאי משמעותי ולכן ברור שיש שם של בישול ויהיה חייב, והצלייה אולי מצטרפת ואולי לא זה אינו משנה. אך צליה ואחריה בישול- צלייה ודאי יש, ולגבי הבישול בזה יש מח' האם יש מקום לבישול להיכנס גם בשם הקרבן או שלא, לר"י- יש מקום לבישול ולכן חייב, ולר"מ אין מקום ולכן פטור. וכמו בפסח כך הדיון לגבי מצה שאולי הבישול אחר האפייה- אפוי מבושל- אינו יוצא בזה יד"ח.




שורה 256: שורה 287:




ואומר שתמיד הפעולה האחרונה היא הדומיננטית והפעולה הראשונה רק מצטרפת אליה וע"כ אסור לאפות דבר שנאפה והתבשל, ולפי דבריו יוצא הפוך ממה שאמרנו עד כה, ולא ברור מהלך הגמ' עפ"י דבריו.  
:ואומר שתמיד הפעולה האחרונה היא הדומיננטית והפעולה הראשונה רק מצטרפת אליה וע"כ אסור לאפות דבר שנאפה והתבשל, ולפי דבריו יוצא הפוך ממה שאמרנו עד כה, ולא ברור מהלך הגמ' עפ"י דבריו.  
ובאמת הפמ"ג לא מקבל דין זה ואומר שהפעולה הראשונה היא הדומיננטית והשנייה רק מצטרפת אליה, ולדבריו לא יועיל לבשל דבר אפוי ע"מ לבשלו עוד בשבת כיוון שיש עליו שם אפוי.
ובאמת הפמ"ג לא מקבל דין זה ואומר שהפעולה הראשונה היא הדומיננטית והשנייה רק מצטרפת אליה, ולדבריו לא יועיל לבשל דבר אפוי ע"מ לבשלו עוד בשבת כיוון שיש עליו שם אפוי.
ולפי דברים אלו יש להסביר שמה שאומר היראים שהתבטל השם הראשון, אין הכונה לגמרי, אלא שהצטרף דבר שכלל לא היה קודם, לעומת בישול אחר בישול בו יש רק המשך.
ולפי דברים אלו יש להסביר שמה שאומר היראים שהתבטל השם הראשון, אין הכונה לגמרי, אלא שהצטרף דבר שכלל לא היה קודם, לעומת בישול אחר בישול בו יש רק המשך.
שורה 264: שורה 295:




מתרץ '''הב"ח'''(ד"ה "בית יוסף")-1. שבאמת הבישול מבטל את האפייה במצה, וזה הטעם שלרבי יוסי לא יוצאים יד"ח, ומה שאמרה הגמ' בברכות שלא יוצאים יד"ח כי טעם מצה בעינן, זה רק לרווחא דמילתא, כלומר אומרת הגמ' שגם אם תרצה לומר שבישול לא מבטל את האפייה מ"מ וודאי שאת הטעם הוא משנה ולא יצא יד"ח כי טעם מצה בעינן. אך באמת גם הגמ' שם סוברת שהבישול מבטל את האפייה.
מתרץ '''הב"ח'''(ד"ה "בית יוסף")-: 1. שבאמת הבישול מבטל את האפייה במצה, וזה הטעם שלרבי יוסי לא יוצאים יד"ח, ומה שאמרה הגמ' בברכות שלא יוצאים יד"ח כי טעם מצה בעינן, זה רק לרווחא דמילתא, כלומר אומרת הגמ' שגם אם תרצה לומר שבישול לא מבטל את האפייה מ"מ וודאי שאת הטעם הוא משנה ולא יצא יד"ח כי טעם מצה בעינן. אך באמת גם הגמ' שם סוברת שהבישול מבטל את האפייה.


    
    
שורה 272: שורה 303:
3. '''הט"ז''' מתרץ- שאף אם נקבל את החילוק בין מצה לברכות שבמצה בעינן טעם מצה, עדיין ניתן ללמוד לשבת, כיון שגם בשבת אזלינן בתר טעם, האם מצטמק ויפה לו או רע לו, ולכן ניתן ללמוד ממצה לשבת, ויהיה בזה מח'.  
3. '''הט"ז''' מתרץ- שאף אם נקבל את החילוק בין מצה לברכות שבמצה בעינן טעם מצה, עדיין ניתן ללמוד לשבת, כיון שגם בשבת אזלינן בתר טעם, האם מצטמק ויפה לו או רע לו, ולכן ניתן ללמוד ממצה לשבת, ויהיה בזה מח'.  


'''להלכה-'''
=== '''להלכה-''' ===
 


השו"ע (שי"ח, ה') כתב שאין בישול אחר בישול ביבש, ואפיה אחר בישול הביא שיש אוסרין ויש מתירין וא"כ נראה שלהלכה הוא מתיר. אך הרמ"א הביא שיש בישול אחר אפיה (וצלייה) ולהפך, ויהיה אסור כשיטת היראים ואפי' בכלי שני, ובכלי שלישי יהיה מותר(וכפי שאמרנו לעיל אין צליה אחר צליה ואפיה אחר אפיה).
[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1568 השו"ע] (שי"ח, ה') כתב שאין בישול אחר בישול ביבש, ואפיה אחר בישול הביא שיש אוסרין ויש מתירין וא"כ נראה שלהלכה הוא מתיר. אך הרמ"א הביא שיש בישול אחר אפיה (וצלייה) ולהפך, ויהיה אסור כשיטת היראים ואפי' בכלי שני, ובכלי שלישי יהיה מותר(וכפי שאמרנו לעיל אין צליה אחר צליה ואפיה אחר אפיה).




שורה 288: שורה 320:


'''השש"כ''' מביא שאסור לשים דבר מבושל על האש או הפלטה, ואמנם בהערות מביא את הדברים שהבאנו כעת.
'''השש"כ''' מביא שאסור לשים דבר מבושל על האש או הפלטה, ואמנם בהערות מביא את הדברים שהבאנו כעת.
עוד מביא השש"כ שלשים שקדי מרק בתוך המרק מותר אפי' בכלי ראשון, כיוון שהשקדי מרק בושלו שמן עמוק הנחשב לבישול (צלי קידר) ואין בישלו אחר בישול.
עוד מביא השש"כ שלשים שקדי מרק בתוך המרק מותר אפי' בכלי ראשון, כיוון שהשקדי מרק בושלו בשמן עמוק הנחשב לבישול (צלי קידר) ואין בישלו אחר בישול.
קרוטונים ולחם שרק נאפו יהיה אסור לשימם בתוך המרק כיון שזהו בישול אחר אפייה.
קרוטונים ולחם שרק נאפו יהיה אסור לשימם בתוך המרק כיון שזהו בישול אחר אפייה.
ומסיים '''השש"כ''' שאין לשים לחם ליד האש ולעשותו לצנימים, כיון שהלחם מתקשה בכך. ונראה שצריך להסביר איסור זה שיש צלייה אחר אפיה ואסור.
ומסיים '''השש"כ''' שאין לשים לחם ליד האש ולעשותו לצנימים, כיון שהלחם מתקשה בכך. ונראה שצריך להסביר איסור זה שיש צלייה אחר אפיה ואסור.
==== קפה שחור ====
קפה שחור שנקלה ונטחן לכעורה דינו כבישול אחר אפיה ובמיוחד שאינו ראוי למאכל אחר הקליה והבישול הוא גמר הכנתו אלא שיש שני סברות להתיר א. '''הרב עובדיה'''[[:קובץ:///C:/Documents and Settings/Administrator/שולחן העבודה/שבת/6 מבשל.docx# ftn1|[]]<nowiki/>חזו"ע ח"ד עמ' שיד[[:קובץ:///C:/Documents and Settings/Administrator/שולחן העבודה/שבת/6 מבשל.docx# ftn1|<nowiki>]</nowiki>]] כתב שאין צריך שיהיה ראוי לאכילה אלא שיהיה עומד לאכילה ועוד שיש רבים מהאחרונים שסוברים שהוא ראוי לאכילה בשעת הדחק[[:קובץ:///C:/Documents and Settings/Administrator/שולחן העבודה/שבת/6 מבשל.docx# ftn2|[]] מנ"א פרק י אות מג, [[:קובץ:///C:/Documents and Settings/Administrator/שולחן העבודה/שבת/6 מבשל.docx# ftn2|<nowiki>]</nowiki>]]. ב. '''האג"מ'''[[:קובץ:///C:/Documents and Settings/Administrator/שולחן העבודה/שבת/6 מבשל.docx# ftn3|[]] אור"ח חלק ד סימן עד מלאכת אופה אות יח[[:קובץ:///C:/Documents and Settings/Administrator/שולחן העבודה/שבת/6 מבשל.docx# ftn3|<nowiki>]</nowiki>]] סובר להקל בקפה כיוון שהוא בא רק ליתן טעם והרי הוא כתבלין ומה שהגמ' אומרת שתבלין לא מתבשל בכלי שני הכוונה כל דבר שבא רק ליתן טעם ואינו מעיקר האוכל אין בו בישול בכ"ש.
ובערוך השולחן כתב שעיננו הרואות שקפה מתבשל אפילו בכלי שלישי ולכן יהיה אסור להכין כלל קפה שחור בשבת.
[[קטגוריה:אפייה ובישול]]
[[קטגוריה:אורח חיים סימן שיח]]
[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:בישול]]
[[קטגוריה:ל"ט מלאכות]]
[[קטגוריה:שבת פרק כב]]
עוז פ
66

עריכות

אוחזר מתוך "https://www.betmidrash.org.il/מיוחד:השוואה_ניידת/5019...9897"