מקורות
משנה:תרומות ה ט
בבלי:גיטין נד:
חולין צח
ביצה ד:
בכורות כז.
ירושלמי:תרומות ה ג
רמב"ם:קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז
שולחן ערוך:יורה דעה צט ה-ז

איסור ביטול איסור לכתחילה הוא דין מהלכות תערובות הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב.

נחלקו לגבי המקרים בהם דין זה חל.

מקורות הדין

מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה

במשנה

"סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר, ואם מזיד - אסור." (תרומות, ה, ט).

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

בתלמוד הבבלי

חולין

"ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן" (תלמוד בבלי, חולין, צח).

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: "וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל" (במדבר, ו, יט), ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

גיטין

"נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו." (תלמוד בבלי, גיטין, נד:).

בגמרא נחלקו[1] בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים[2] אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה

ביצה

אמר רב מתנה: עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביום טוב מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו כי קא מהפך בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא מקלא קלי איסורא.

על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

בכורות

"אמר שמואל: תרומת חוצה לארץ בטילה ברוב. רבה מבטלה ברוב ואוכל לה בימי טומאתו." (תלמוד בבלי, בכורות, כז.)

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה

איסורי תורה

כתב הרמב"ם: "אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה. ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר." (משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה)

ספק איסור תורה

פאה"ש (פב) כתב על-פי פמ"ג[דרוש מקור] שאסור להפוך ספק איסור תורה לדרבנן כדי להתירו.

איסורים מדברי חכמים

ספק איסור מדברי חכמים

תוקף האיסור

נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

דאורייתא

לדעת ראב"ד [דרוש מקור] וראב"ן [דרוש מקור] ביטול איסור לכתחילה הוא איסור דאורייתא. אולם, אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי הרמב"ם).

דרבנן

"ותירצו בתוספות דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מדרבנן אמרינן." (רשב"א על חולין צח:, ד"ה והתנן.)

וכך גם כתב הר"ן (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות.

הש"ך (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שהרמ"ע מפאנו סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

כדעתם פסקו גרש"ק [דרוש מקור], תורת חסד [דרוש מקור] וחכ"א [דרוש מקור].

הנו"ב [דרוש מקור],חת"ס [דרוש מקור] וערוה"ש [דרוש מקור] כתבו שתערובת לח בלח הוי דרבנן, ותערובת יבש ביבש הוי דאו' לכו"ע.

הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה

שוגג מקרי בין אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע), בין אם ידע ושכח שיש שם איסור (לפי מ"א [דרוש מקור] ופמ"ג [דרוש מקור], ומוסכם למעשה), ובין אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור (ט"ז [דרוש מקור] ורוב הפוסקים, דלא כמשמעות רש"ל [דרוש מקור]).

אבל אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג (פת"ש [דרוש מקור] בשם הצ"צ).[3]

תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה

על מי חל איסור לאכול ממנה

האם מותר למכור אותה

האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת

כאשר יש כוונה נוספת

מקרים מיוחדים

מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו עם בשר

בדיעבד

"כזית חלב שנפל למים ונתבטל בשישים ואחר כך נפל מן המים לקדירה של בשר, מותר אע"פ שאין בבשר שישים נגד החלב, שהרי נתבטל במים. (באיסור והיתר הארוך כלל כ"ד) וכל כיוצא בזה." (רמ"א על שולחן ערוך, יורה דעה, צ"ט, ו')

הש"ך (יו"ד, צט, כב) כתב על דברי הרמ"א שבתו"ח (פ"ה, י"א) כתב שאפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

לכתחילה

פמ"ג (ש"ד, יו"ד, צט, כב) כתב על-פי צמח צדק (פ') שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

הערמה

ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים'

תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה

ביטל עבור גויים

ביטל עבור ישראל

דוגמאות מעשיות

קטניות נגועות בתולעים

ריסוקן

קלייתן

בשו"ת הרשב"א (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון וכחל).

דברים דומים הביא הט"ז (יורה דעה, צ"ט ,ס"ק ז') עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא את הנמלים מתוכו.

כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו

כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור

"אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, מותר להשתמש בו לכתחלה, כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו." (שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז).

כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור

"...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש לעתים בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, אסור להשתמש אפילו בשפע, גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם." (המשך השולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז).

הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה

הערות שוליים

  1. ^ נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.
  2. ^ מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.
  3. ^ כך כתב הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה שבת כו,ז ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.