284
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ביטול איסור לכתחילה"
אין תקציר עריכה
| שורה 105: | שורה 105: | ||
שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו | שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו | ||
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref> | ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref> | ||
לערוך: | |||
לדעת ה'''ט"ז''' ט,פמ"ג,יד אברהם ורה"פ גם אם ידע שמבטל איסור אלא שטעה בדין וחשב שמותר לעשות כן, נחשב שוגג (פאה"ש,קיא והרב פויפר,א הערה 13. ודלא כפר"ח וערוה"ש שסוברים ששוגג היינו דוקא כשלא ידע שמבטל איסור או ששכח (וכ"כ לגבי שכח המ"א ופמ"ג. הרב פויפר,א הערה 11 ופאה"ש,קיד), אבל אם טעה בדין, שגגת תלמוד עולה זדון (הרב פויפר,א הערה 12). וכן הבאנו בהלכות שבת בשם המ"ב,בית יעקב,עה"ש ועוד, ששוגג הוא גם כאשר הכיר את המציאות וחשב שמותר לעשות את המעשה שעושה. וכאשר לא התכוון למעשה האיסור כלל, או מפני שלא הכיר את המציאות וחשב שעושה דבר המותר ויצא שעשה דבר אסור, או מפני שפשוט התפקשש לו- לא נחשב שוגג אלא '''מתעסק'''. והלכה להקל כט"ז ודעמיה, משום שכ"ד רה"פ, ועוד שלרה"פ ביטול איסורים הוי דרבנן. אמנם כתב הפת"ש בשם ה'''צמח צדק''' שאם שאל ללמודים במקום ולא לבעלי הוראה, והתברר שטעו, מקרי מזיד. והובא בדעת תורה ובילקו"י (פנה"ל שבת הרחבות). וכ"כ מעדה"ש,לד. וכ"כ הרב בפנה"ל שבת כו,ז ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג,12 שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן '''חילוני''' שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, הדבר אסור משום 'לפני עיור'. ע"כ מהצבא כהלכה ופנה"ל | לדעת ה'''ט"ז''' ט,פמ"ג,יד אברהם ורה"פ גם אם ידע שמבטל איסור אלא שטעה בדין וחשב שמותר לעשות כן, נחשב שוגג (פאה"ש,קיא והרב פויפר,א הערה 13. ודלא כפר"ח וערוה"ש שסוברים ששוגג היינו דוקא כשלא ידע שמבטל איסור או ששכח (וכ"כ לגבי שכח המ"א ופמ"ג. הרב פויפר,א הערה 11 ופאה"ש,קיד), אבל אם טעה בדין, שגגת תלמוד עולה זדון (הרב פויפר,א הערה 12). וכן הבאנו בהלכות שבת בשם המ"ב,בית יעקב,עה"ש ועוד, ששוגג הוא גם כאשר הכיר את המציאות וחשב שמותר לעשות את המעשה שעושה. וכאשר לא התכוון למעשה האיסור כלל, או מפני שלא הכיר את המציאות וחשב שעושה דבר המותר ויצא שעשה דבר אסור, או מפני שפשוט התפקשש לו- לא נחשב שוגג אלא '''מתעסק'''. והלכה להקל כט"ז ודעמיה, משום שכ"ד רה"פ, ועוד שלרה"פ ביטול איסורים הוי דרבנן. אמנם כתב הפת"ש בשם ה'''צמח צדק''' שאם שאל ללמודים במקום ולא לבעלי הוראה, והתברר שטעו, מקרי מזיד. והובא בדעת תורה ובילקו"י (פנה"ל שבת הרחבות). וכ"כ מעדה"ש,לד. וכ"כ הרב בפנה"ל שבת כו,ז ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג,12 שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן '''חילוני''' שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, הדבר אסור משום 'לפני עיור'. ע"כ מהצבא כהלכה ופנה"ל | ||