הבדלים בין גרסאות בדף "בדין שתי מלאכות היוצאות מפעולה אחת"

'''בגמרא'''(מועד קטן, ב:) כתוב: "המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת – משום מאי מתרינן ביה? רבה אמר: משום חורש. רב יוסף אמר: משום זורע".<BR/>

בהמשך הדברים מקשה עליהם אביי, מדוע הם מחייבים על המלאכה הזאת רק חיוב אחד ולא שניים, והרי כבר מצינו (בגמרא שלנו) שרב כהנא מחייב על פעולה אחת משום שתיים ("זומר וצריך לעצים")?!.<BR/>

לשיטת '''המנחת חינוך'''(קונטרס "מוסך השבת", "החרישה", א), שאומר שגם בחרישה שנייה חייב משום שתיים, קשה יותר מדוע בגמרא במועד קטן חייב אחת. ואולי צריך לומר בדעתו, שסובר שמנכש ומשקה אינם דומים כל כך לזורע, ובפעולות אלה רק בעקיפין האדם מצמיח, ולא כמו בחרישה שנייה – שבחרישתו מכניס ממש את הזרעים לאדמה [אפשר לומר שבחרישה של ארץ ישראל מפזר את הזרעים תחילה ולאחר מכן חורש, וכך נזרעים הזרעים תוך כדי החרישה (באופן זה נחסכת החרישה שלפני הזריעה)], ועל כן במנכש ומשקה לא חייב גם משום זורע.<BR/>אמנם, תשובה זו טובה רק לדעת רבה שאומר שהעיקר בפעולות הללו הוא "משום חורש", אך לדעת רב יוסף שאומר "משום זורע" – הדבר אינו מובן: מאי שנא? לכן צריך לומר, שהמנחת חינוך יגיד שגם בפעולות הנזכרות במועד קטן חייב משום שתיים, והלכה כאביי, ובאמת קשיא על רבה ורב יוסף המחייבים משום אחת.<BR/>

'''המצפה איתן''' יסביר לכאורה על פי דרכו, שרבה ורב יוסף חולקים מהו עיקר הפעולה, ועל יסוד עיקר זה מתחייב, כפי שבחרישה בארץ ישראל – שעיקר הפעולה (=המעשה) הוא החרישה ולכן חייב רק משום חורש. (לפי שיטת המצפה איתן יש לומר כי קיים הבדל בין המקרה בגמרתנו לבין המקרה במסכת מכות(כא:), שבמכות מדובר בקרקע רכה, ובמעשה החיפוי העיקר הוא הזריעה, ואילו אצלנו, שהקרקע קשה – העיקר הוא ריכוך הקרקע בעוד שהזריעה היא ממילאית).

== שיטת הרמב"ם ==