75
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "בדין שתי מלאכות היוצאות מפעולה אחת"
אין תקציר עריכה
| שורה 128: | שורה 128: | ||
על פי חילוק זה נסביר את המשנה המובאת ב'''גמרא'''(שבת קג.) האומרת "המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב"; שלפי רבה חייב משום חורש, שהרי מיטיב את הקרקע, אף שפועל דרך הצמח, ולפי רב יוסף חייב משום זורע, ואפילו שפועל על הקרקע אינו חייב משום חורש, כי החורש הוא מכין לזריעה, בעוד שכאן הצמחים כבר באדמה.<BR/> | על פי חילוק זה נסביר את המשנה המובאת ב'''גמרא'''(שבת קג.) האומרת "המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב"; שלפי רבה חייב משום חורש, שהרי מיטיב את הקרקע, אף שפועל דרך הצמח, ולפי רב יוסף חייב משום זורע, ואפילו שפועל על הקרקע אינו חייב משום חורש, כי החורש הוא מכין לזריעה, בעוד שכאן הצמחים כבר באדמה.<BR/> | ||
ואולי לזה התכוון '''רש"י''', באומרו באותה משנה (ד"ה "אם לתקן" (לגבי "המלקט עצים [רש"י: מן המחובר] אם לתקן כל שהן" וכו')) "אם לתקן – את האילן או את הקרקע", שלפי רבה התיקון הוא בקרקע (כבית גידול עכשווי), ולפי רב יוסף התיקון הוא באילן (כי תיקון בקרקע נעשה רק בהעדר צמחים או זרעים, כהכנה לזריעה).<BR/> | ואולי לזה התכוון '''רש"י''', באומרו באותה משנה (ד"ה "אם לתקן" (לגבי "המלקט עצים [רש"י: מן המחובר] אם לתקן כל שהן" וכו')) "אם לתקן – את האילן או את הקרקע", שלפי רבה התיקון הוא בקרקע (כבית גידול עכשווי), ולפי רב יוסף התיקון הוא באילן (כי תיקון בקרקע נעשה רק בהעדר צמחים או זרעים, כהכנה לזריעה).<BR/> | ||
לפי דברי האור זרוע נראה שיש נפק"מ רק לרב יוסף, שאם אדם השקה קרקע זרועה חייב משום זורע, ואם השקה בקרקע ללא זרעים פטור, אבל לרבה – בשני המקרים יתחייב משום חורש. | לפי דברי האור זרוע נראה שיש נפק"מ רק לרב יוסף, שאם אדם השקה קרקע זרועה חייב משום זורע, ואם השקה בקרקע ללא זרעים פטור, אבל לרבה – בשני המקרים יתחייב משום חורש. | ||
קשה על הסבר האור זרוע בתוס', שהרי | |||
1. האגלי טל אומר, שרוב הפעולות הדומות לשתיים הן או כמלאכה האחת או כשנייה, ויש לעיין לְמה דומה יותר ולהכריע, אך יש פעולות הדומות לשתי מלאכות באופן שקול, ובהן חייב שתיים. בכלל אלה האחרונות הן "קטל אספסתא", "זומר וצריך לעצים" ועוד. | |||
2. ניתן לתרץ על פי חילוק האור שמח שהזכרנו, שישנו הבדל אם בפעולה יש שני נפעלים או אחד; במנכש ומשקה הנפעל הוא אחד ועל כן חייב אחד, אך ב"קטל אספסתא" וב"זומר וצריך לעצים" יש שני נפעלים, ולמעשה אלה שתי פעולות חלוקות, ולכן חייב שתיים. | קשה על הסבר האור זרוע בתוס', שהרי ב'''גמרתנו'''(עג:) אומר רב יוסף בעצמו "האי מאן דקטל אספסתא חייב '''שתים''', אחת משום קוצר ואחת משום נוטע", ואיך יובן הדבר לפי דברי האו"ז בהסברת הגמרא במועד קטן (ב:), שרב יוסף מחייב רק משום אחת, ובדווקא ?![והרי זו אותה שאלה הנ"ל, בדבר ההבדל בין מנכש ומשקה ל"זומר וצריך לעצים"]. ושתי תשובות יש: | ||
הרש"ש על | |||
לשיטת הרש"ש, גם כאשר מגדירים את המלאכה העיקרית בפעולה כלשהי, המלאכה השנייה לא מתבטלת (ודלא כאור זרוע דלעיל). נפק"מ, למשל, בחרישה שנייה – שלעניין כלאיים יהיה חייב משום זורע, אף שאין זו המלאכה העיקרית. לפי זה, מה שכתב הרש"ש בדבריו "והשניה תבטל" – זה לעניין החיוב, שמתחייב על המלאכה העיקרית בלבד, אבל לעניינים אחרים – לא. | 1. '''האגלי טל'''(מלאכת חורש, ה, ז, ו) אומר, שרוב הפעולות הדומות לשתיים הן או כמלאכה האחת או כשנייה, ויש לעיין לְמה דומה יותר ולהכריע, אך יש פעולות הדומות לשתי מלאכות באופן שקול, ובהן חייב שתיים. בכלל אלה האחרונות הן "קטל אספסתא", "זומר וצריך לעצים" ועוד. | ||
2. ניתן לתרץ על פי חילוק '''האור שמח'''(על הלכות שבת לרמב"ם, ז, ד) שהזכרנו, שישנו הבדל אם בפעולה יש שני נפעלים או אחד; במנכש ומשקה הנפעל הוא אחד ועל כן חייב אחד, אך ב"קטל אספסתא" וב"זומר וצריך לעצים" יש שני נפעלים, ולמעשה אלה שתי פעולות חלוקות, ולכן חייב שתיים. | |||
'''הרש"ש''' (מו"ק ב:, על תוס' ד"ה "חייב שתיים") כותב: "ול"נ... דאיכא ב' מלאכות איזו עיקרית דלחייב עלה והשניה תבטל". בהסבירו את מחלוקת רבה ורב יוסף אומר הרש"ש, ששניהם מודים שבפעולות אלה של ניכוש והשקיה קיימות שתי מלאכות, אך חולקים מהי המלאכה '''העיקרית''' שיוצאת מפעולות אלו – האם חרישה או זריעה [את אופן בחירת המלאכה העיקרית לפי כל אחד מהם ניתן להסביר על פי '''תוס''''(מו"ק ב: "קא..")].<BR/>זוהי שיטת הרש"ש – אם יוצאות מפעולה אחת שתי מלאכות, בודקים איזו מהן עיקרית, ועליה מחייבים, ואם שתיהן עיקריות באותה מידה – יתחייב על שתיהן. לכן חייב שתיים ב"זומר וצריך לעצים". ונראה שסובר הרש"ש ששתי מלאכות עיקריות בפעולה אחת יכולות להיות רק אבות מלאכה, כי בשתי תולדות יש להעמיק ולבדוק לְמה הפעולה דומה יותר, והיא תיחשב תולדת אותה מלאכה [ולכאורה יסכים עם דעת '''הרמב"ן'''(שבת עד: "הא.."), שאין לחייב משום שתי תולדות].<BR/> | |||
לשיטת הרש"ש, גם כאשר מגדירים את המלאכה העיקרית בפעולה כלשהי, המלאכה השנייה לא מתבטלת (ודלא כאור זרוע דלעיל). נפק"מ, למשל, בחרישה שנייה – שלעניין כלאיים יהיה חייב משום זורע, אף שאין זו המלאכה העיקרית. לפי זה, מה שכתב הרש"ש בדבריו "והשניה תבטל" – זה לעניין החיוב, שמתחייב על המלאכה העיקרית בלבד, אבל לעניינים אחרים – לא.<BR/> | |||
על פי שיטת הרש"ש נוכל לענות על השאלה מדוע בחרישה שנייה בארץ ישראל חייב רק משום חורש ולא משום זורע; ונאמר, שבחרישה שנייה חורש הוא אב וזורע הוא תולדה, וודאי שאב הינו עיקר לעומת תולדה, ולכן חייב רק משום האב. | על פי שיטת הרש"ש נוכל לענות על השאלה מדוע בחרישה שנייה בארץ ישראל חייב רק משום חורש ולא משום זורע; ונאמר, שבחרישה שנייה חורש הוא אב וזורע הוא תולדה, וודאי שאב הינו עיקר לעומת תולדה, ולכן חייב רק משום האב. | ||
ז. שיטת המאירי | ז. שיטת המאירי | ||
ה'''מאירי'''(מו"ק ב: "המנכש בשבת") כותב בתחילת דבריו: "המנכש בשבת חייב משום חורש והמשקה מים בשבת חייב משום זורע". לכאורה, קשים הדברים – שפוסק פעם כרבה ופעם כרב יוסף!<BR/> | |||
ואולי אפשר לומר כפי שתירץ רה"י הרב יוסי את דברי הרמב"ם – שלמעשה פוסק הוא כרבה, ובמשקה פסק "משום זורע" כיון שמדובר בהשקיית צמח, וגם רבה מסכים שהמשקה צמח נחשב זורע, וכל מה שחלק הוא לגבי זרע, שהמשקהו הינו חורש [אך דחוק מאוד להעמיד כך את המאירי, כי הגמרא אומרת "המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת", ואף שהמאירי לא כתב 'לזרעים' – נראה שהתכוון למקרה בגמרא]. | ואולי אפשר לומר כפי שתירץ רה"י הרב יוסי את דברי הרמב"ם – שלמעשה פוסק הוא כרבה, ובמשקה פסק "משום זורע" כיון שמדובר בהשקיית צמח, וגם רבה מסכים שהמשקה צמח נחשב זורע, וכל מה שחלק הוא לגבי זרע, שהמשקהו הינו חורש [אך דחוק מאוד להעמיד כך את המאירי, כי הגמרא אומרת "המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת", ואף שהמאירי לא כתב 'לזרעים' – נראה שהתכוון למקרה בגמרא]. | ||
בהמשך דבריו כותב המאירי: "מכל מקום אין לתולדה אחת אלא אב אחד, אחר שאינו מכוין אלא לדבר אחד... אבל מלאכה הדומה לשתי מלאכות, והוא מכוין בה לשתיהן, חייב בשתי חטאות בשוגג". | בהמשך דבריו כותב המאירי: "מכל מקום אין לתולדה אחת אלא אב אחד, אחר שאינו מכוין אלא לדבר אחד... אבל מלאכה הדומה לשתי מלאכות, והוא מכוין בה לשתיהן, חייב בשתי חטאות בשוגג". | ||