הבדלים בין גרסאות בדף "אמירה לגוי בשבת"

אמירה לגוי בשבת (עריכה)

גרסה מ־09:46, 29 באפריל 2022

נוספו 412 בתים , 09:46, 29 באפריל 2022

אין תקציר עריכה

צבי אליעזר

92

עריכות

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 {{מקורות||שבת טז ו, כג ג|שבת קכא א, קנ א|||}}
-האיסור לומר בשבת לנכרי לעשות מלאכה האסורה לישראל, ובאיזה אופן מותר.
+<br />
 {{הפניה לטיוטה}}
 '''אמירה לגוי בשבת'''
+האיסור לומר בשבת לנכרי לעשות מלאכה האסורה לישראל, ובאיזה אופן מותר.
 ====מקור הדין====
-בחומש '''שמות''' (פי"ב פט"): "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם".
+בחומש '''שמות''' כתוב(פי"ב פט"): "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם".
 ב'''מכילתא''' (פרשה ט ד"ה כל מלאכה) כתב: לא תעשה אתה, לא יעשה חברך, ולא יעשה גוי מלאכתך.
-נחלקו הראשונים האם אמירה לגוי אסורה מה"ת או מדרבנן בלבד:
+נחלקו הראשונים האם אמירה לגוי אסורה מן התורה או מדרבנן בלבד:
 ע"פ '''סמ"ג , יראים''' (סי' שד) אמירה לגוי אסורה מדאורייתא, ולדעת ה'''רמב"ן''' (עה"ת שם) אסרה מדרבנן, והמכילתא אסמכתא בעלמא.
-ה'''רמב"ם''' (פ"ו ה"א והכ"ב ועוד) פסק שאמירה לגוי לא הווי אלא איסור דרבנן. וכ"פ השו"ע (סי' שז ס"ה) ובמשנ"ב שם (ס"ק כ וכן בסי' רמג ס"ק ה ובשעה"צ שם) וכן הסכמת כל האחרונים.
+ה'''רמב"ם''' (פ"ו ה"א והכ"ב ועוד) פסק שאמירה לגוי לא הווי אלא איסור דרבנן. וכ"פ '''השו"ע''' (סי' שז ס"ה) ובמשנ"ב שם (ס"ק כ וכן בסי' רמג ס"ק ה ובשעה"צ שם) וכן הסכמת כל האחרונים.
 '''המקור לאיסור באיסורי דרבנן'''
-. '''רש"י''' (ד"ה אמירה לנכרי) כתב שמקור הדין הוא ממה שכתוב במשנה גבי גוי שבא לכבות, שאין אומרים לו כבה. '''הפרי מגדים''' (א"א שז- י) הקשה דשם מדובר על איסור תורה [לדעת הרמב"ם שפסק כרבי יהודה שמלאכה שאינה צריכה לגופה – כיבוי, חייב עליה] משא"כ באמירה לגוי בדף קנ מדובר על איסור דרבנן. אומנם יתכן שרש"י ילמד את הסוגיא כדעת ר"ש ולפ"ז השאלה פחות קשה. וכך באמת ה'''מהר"ם''' למד מתוס' ד"ה שמע מינה.
+. '''רש"י''' (ד"ה אמירה לנכרי) כתב שמקור הדין הוא ממה שכתוב במשנה גבי גוי שבא לכבות, שאין אומרים לו כבה. '''הפרי מגדים''' (א"א שז- י) הקשה דשם מדובר על איסור תורה [לדעת הרמב"ם שפסק כרבי יהודה שמלאכה שאינה צריכה לגופה – כיבוי, חייב עליה] משא"כ באמירה לגוי בדף קנ מדובר על איסור דרבנן וא"כ איך אפשר ללמוד מדיני כיבוי איסור אמירה לגוי? אומנם יתכן שרש"י ילמד את הסוגיא כדעת רבי שמעון ולפ"ז השאלה פחות קשה. וכך באמת ה'''מהר"ם''' למד מתוס' ד"ה שמע מינה.
-. '''התוס'''' (שבת קכא. ד"ה אין) כתבו שהמקור לאיסור אמירה לגוי באיסורי דרבנן הוא מהמשנה גבי פועלים. גם על זה הקשה הפרי מגדים, דשמא סיבת האיסור בדף קנ הוא בכלל "ממצוא חפצך" שאין לדבר בחפצי החול, ולא נאסר מצד אמירה לגוי.
+. '''התוס'''' (שבת קכא. ד"ה אין) כתבו שהמקור לאיסור אמירה לגוי באיסורי דרבנן הוא מהמשנה גבי פועלים, שמותר לאדם לומר לחבירו "הנראה שתעמוד איתי לערב", לשכרו לעבודה במוצ"ש, אך לגוי אין לומר כן. גם על זה הקשה הפרי מגדים, דשמא סיבת האיסור בדף קנ הוא בכלל "ממצוא חפצך" שאין לדבר בחפצי החול, ולא נאסר מצד אמירה לגוי.
-. על כן סובר '''הפרמ"ג''' (שם) שהמקור הוא מהגמ' בעירובין (סז:) שם מדובר על תינוק שקודם הברית בשבת, נשפכו המים החמין שחממו מערב שבת לרחיצתו אחרי הברית. הורה רבה לומר לגוי להביא, אחרי מעשה הקשה לו אביי על ההיתר ויישב לו רבה שבשבות שאין בה מעשה, כמו לומר לגוי להביא מים חמים, מותר לומר לגוי לצורך מצווה. משמע שלא לצורך מצווה הרי זה אסור.
+. על כן סובר '''הפרמ"ג''' (שם) שהמקור הוא מהגמ' בעירובין (סז:) שם מדובר על תינוק שקודם הברית בשבת, נשפכו המים החמין שחממו מערב שבת לרחיצתו אחרי הברית. הורה רבה לומר לגוי להביא, אחרי מעשה הקשה לו אביי על ההיתר ויישב לו רבה שבשבות (איסור דרבנן) שאין בה מעשה, כמו לומר לגוי להביא מים חמים, מותר לומר לגוי לצורך מצווה. משמע שלא לצורך מצווה הרי זה אסור.
 '''אמירה לגוי בשבת עצמה'''
@@ שורה 30: / שורה 32: @@
 נחלקו הראשונים האם מותר לומר לגוי בשבת לשכור לו פועלים למוצ"ש:
-.'''יש אומרים''' (תוס' שבת קנ, הגהות אשרי במסכת עבודה זרה) שדווקא לישראל מותר אך לא לגוי, ובתוס' כתבו שהטעם לאיסור הוא משום "שהוא עושה לדעת אותה אמירה". האחרונים ביארו בדבריו שני ביאורים:
+.'''יש אומרים''' (תוס' שבת קנ, הגהות אשרי במסכת עבודה זרה) שדווקא לישראל מותר אך לא לגוי. '''ובתוס'''' כתבו שהטעם לאיסור הוא משום "שהוא עושה לדעת אותה אמירה". האחרונים ביארו בדבריו שני ביאורים:
-א. '''הלבושי שרד''' (אור"ח שז, י) ביאר שגבי ישראל האמירה בשבת לא גורמת לו לפעולתו במוצ"ש, אלא רק עפ"י הסיכום שייעשה במוצ"ש, לעומת זאת גוי מה שסיכמו איתו בשבת, מבחינתו זה סופי, ולכן יש פה בעיה של אמירה לגוי.
+א. '''הלבושי שרד''' (אור"ח שז, י) ביאר שגבי ישראל האמירה בשבת לא גורמת לו לפעולתו במוצ"ש, אלא סומך דעתו רק עפ"י הסיכום שייעשה במוצ"ש, לעומת זאת גוי מה שסיכמו איתו בשבת, מבחינתו זה סופי, ולכן יש פה בעיה של אמירה לגוי.
-ב. לדעת '''היד אפרים''' יש לגרוס אחרת בתוס' "שהוא עושה לדעת איזה מלאכה", והביאור בזה שהגוי תאב לכסף, והרצון שלו במלאכה, ולכן עצם הדיבור על מלאכה, מבחינתו זה דיבור על כסף, משא"כ ישראל שאינו מוכן לעבוד בכל מלאכה.
+ב. לדעת '''היד אפרים''' יש לגרוס אחרת בתוס' "שהוא עושה לדעת <u>איזה</u> מלאכה", והביאור בזה שהגוי תאב לכסף, והרצון שלו במלאכה, ולכן עצם הדיבור על מלאכה, מבחינתו זה דיבור על כסף, משא"כ ישראל שאינו מוכן לעבוד בכל מלאכה.
 .לדעת '''התוס'''' (שם) כיוון שהרהור מותר בשבת, א"כ מותר להגיד בין לגוי ובין לישראל. ובפרי מגדים (א"א י) כתב שכן משמע מדברי רב אשי בסוגיא "אפי' תימא בחבירו ישראל" משמע שה"ה ישראל.
@@ שורה 80: / שורה 82: @@
 יש פה דיוק מדהים של '''הגר"א''' ממה שבניגוד לגמ' בעירובין שחילקה בין שבות שיש בו מעשה לשבות שאין בו מעשה, הגמ' בביצה לא חילקה. נמצאנו למדים שהיתר מקצת חולי מתייחס אך ורק להאם חולה הוא אם לאו ולא לאיזה חומרת איסור מדובר.
-==== אמירה לגוי באיסור שיכל להעשות בהיתר ע"י ישראל ====
+====אמירה לגוי באיסור שיכל להעשות בהיתר ע"י ישראל====
 המרדכי כתב בשם '''הראבי"ה''' שבמקום שיכל הישראל לעשות הפעולה בהיתר אף שעשאו הגוי באיסור מותר להנות ממנו, כגון להביא מים דרך רה"ר שיכל להביא ע"י מחיצת בנ"א.
@@ שורה 105: / שורה 107: @@
 [יש עוד מח' ב"י ומג"א באם אומר לו בשאר השבת, קודם ד' וה' לקנות בשבת, לב"י מותר בקצץ לו שכר, ולמג"א אסור, ושיטת ב"י לכאו' תמיה מילתא, ואפשר שאם זה קודם ד' וה' אזי אפשר להסתמך על זה שהגוי יעשה בשאר הימים]
-הט"ז (ס"ק ג) כתב שבמקרים הנ"ל שהתירו במקום שלא הזכיר מפורש שבת, מ"מ לא יהנה ממנו בשבת בדומה לגוי שהדליק נר שאסור להנות ממנו בשבת, ובאליה רבה הקשה על זה היאך יתכן הרי התירו ללבוש מלבוש שגוי גמרו בשבת? אומנם כתב המחצית שגם בזה פסק הרמ"א לחומרא, אך בספק אם גמרו הגוי בשבת מותר.
+'''הט"ז''' (ס"ק ג) כתב שבמקרים הנ"ל שהתירו במקום שלא הזכיר מפורש שבת, מ"מ לא יהנה ממנו בשבת בדומה לגוי שהדליק נר שאסור להנות ממנו בשבת, '''ובאליה רבה''' הקשה על זה היאך יתכן הרי התירו ללבוש מלבוש שגוי גמרו בשבת? אומנם כתב המחצית שגם בזה פסק הרמ"א לחומרא, אך בספק אם גמרו הגוי בשבת מותר.
 '''לגבי הנאה ממעשה הגוי'''
-בטור כתב (סוף שכה) שאם אמר לגוי להביא חלילין לצורך המת אסור לעולם להשתמש בהם לצרכו ובב"י התקשה למקור דבריו. וכתב דשמא למד כן מהתוס' שמשמע ממנו שאם הביא לצורך ישראל נאסר לעולם משום קנס. וכמו שסובר רבינו ירוחם, אך הרמב"ם חולק על זה ומקל להשתמש אחרי שעובר הזמן 'בכדי שיעשו'. ובדרישה (אות ז) כתב שההבדל אם אמר או לא אמר ורק נעשה בשבילו (שהתקשה בזה הב"י) שאם אמר אז פעולת הנכרי מתייחסת למשלח, משא"כ אם לא אמר יתכן שמביאים לצורך מתים אחרים. ולעניין הלכה הכנסת הגדולה דרך בדרכו של רבינו ירוחם ואמר שאף שהרמב"ם מקל כיוון שהתוס' והרמב"ם מחמירים יש להחמיר. ובמג"א דחה את הראייה מתוס' ששם זה מיוחד כיוון שאוושא מילתא ומיישב שגבי סירוס אוסרים כיוון שגם לגוי אסור, משא"כ בשבת -אין הגוי מתכוון דווקא על שבת ולכן מתירים. ומסקנתו שלמוצאי שבת יהיו מותרים אחרי כדי שיעשו, וכ"כ במשנ"ב.
+'''בטור''' כתב (סוף שכה) שאם אמר לגוי להביא חלילין לצורך המת אסור לעולם להשתמש בהם לצרכו '''ובב"י''' התקשה למקור דבריו. וכתב דשמא למד כן '''מהתוס'''' שמשמע ממנו שאם הביא לצורך ישראל נאסר לעולם משום קנס. וכמו שסובר '''רבינו ירוחם''', אך '''הרמב"ם''' חולק על זה ומקל להשתמש אחרי שעובר הזמן 'בכדי שיעשו'. '''ובדרישה''' (אות ז) כתב שההבדל אם אמר או לא אמר ורק נעשה בשבילו (שהתקשה בזה הב"י) שאם אמר אז פעולת הנכרי מתייחסת למשלח, משא"כ אם לא אמר יתכן שמביאים לצורך מתים אחרים.
+ולעניין הלכה '''הכנסת הגדולה''' דרך בדרכו של רבינו ירוחם ואמר שאף שהרמב"ם מקל כיוון שהתוס' והרמב"ם מחמירים <u>יש להחמיר</u>. '''ובמג"א''' דחה את הראייה מתוס' ששם זה מיוחד כיוון שאוושא מילתא ומיישב שגבי סירוס אוסרים כיוון שגם לגוי אסור, משא"כ בשבת -אין הגוי מתכוון דווקא על שבת ולכן מתירים. ומסקנתו שלמוצאי שבת יהיו מותרים אחרי כדי שיעשו, וכ"כ במשנ"ב.
 <br />