הבדלים בין גרסאות בדף "אוקמי ואברויי בשביעית"

שורה 50: שורה 50:


== אוקמי פירא - היתר אוקמי בפירות ==
== אוקמי פירא - היתר אוקמי בפירות ==
בימינו, היתר אוקמי באילנות הוא הנושא המרכזי בבירור ההלכה לאנשים פרטיים בגינות וחצרות, אך בפסיקה לתעשייה ולחקלאים הגדולים השאלה החשובה היא האם אפשר לעשות פעולות לשם קיום הפירות. התשובה הראשונית חיובית - מה ההבדל בין עשיית מלאכה לשם הפירות ועשיית מלאכות לשם האילן? אם פעולות לקיום האילן לא נחשבות מלאכה מה היסוד להניח שפעולות לקיום הפירות תחשבנה מלאכה? אם פעולות לקיום האילן מותרות משום פסידא מה היסוד להניח שפעולות לקיום הפירות לא תותרנה משום פסידא?  
בימינו, היתר אוקמי באילנות הוא הנושא המרכזי בבירור ההלכה לאנשים פרטיים בגינות וחצרות, אך בפסיקה לתעשייה ולחקלאים הגדולים השאלה החשובה היא האם אפשר לעשות פעולות לשם קיום הפירות. התשובה הראשונית חיובית - מה ההבדל בין עשיית מלאכה לשם הפירות ועשיית מלאכות לשם האילן? אם פעולות לקיום האילן לא נחשבות מלאכה מה היסוד להניח שפעולות לקיום הפירות תחשבנה מלאכה? אם פעולות לקיום האילן מותרות משום פסידא מה היסוד להניח שפעולות לקיום הפירות לא תותרנה משום פסידא? <br>
השאלה האם מותר לעמול לשם קיום פירות השביעית תתקשר לשאלות במהות השביעית - האם מטרת השביעית היא השמיטה ממלאכה או אכילת הפירות? האם הפירות הם בעיקר מופקעים מבעליהם המקוריים או בעיקר מיועדים לאכילת העניים?<ref>'''הרמב"ן''' (השגות לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין) מסביר שיש מצוות עשה באכילת פירות השביעית וכך הבינו הרשב"ץ (זוהר הרקיע, מצווה ל"ו) והרב זווין (לאור ההלכה עמוד ק).</ref>
 
במשנה, בתלמוד ובדברי הראשונים אין כמעט התיחסות לסוגיה זו, אלא רק ראיות אפשריות לדעות השונות במחלוקת. ה'''בבלי''' (עבודה זרה, נ' ב') מתאר ש"פטומי פירא" אסור - אסור לשפר ולהרוויח את הפירות, הגמרא יכולה להיות מובנת בשתי דרכים - האיסור הוא משום שמדובר בפיטום, אבל קיום הפרי מותר וכך הבין '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה, עמ' כג), אך אפשר גם להבין שהיסוד האוסר את פיטום הפירות הוא העובדה שמדובר בפירות ולא בעץ עצמו. הרמב"ם (שמיטה ויובל, א' י') מתאר עיסוק בעץ - חשש שמא ימותו העצים.  
אפשר לראות את שאלת אוקמי פירא בתור מקרה בוחן למהות השביעית, האם השביעית היא שביתה ממלאכה או הפקר הפירות. האם החלק המרכזי הוא תשמטנה ונטשתה / שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור, כשם שעולה מדברי ה'''מכילתא דר"י''' (משפטים - מסכתא דכספא כ) המתארים שמיטה והתרחקות מהשדה גם על חשבון פגיעה באכילת העניים ובנגישות שלהם לפירות - המטרה היא ניתוק של הבעלות, שביתה והפקר, ולכן אין באפשרות הבעלים לדאוג ולקים את הפירות גם אם כוונותיו הן לפעול לרווחת העניים. או שמא החלק המרכזי הוא "וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ" ('''ויקרא''' כ"ה), אולי כשם שהרמב"ן (השגות לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין) מסביר שיש מצוות עשה באכילת פירות השביעית וכך הבינו הרשב"ץ (זוהר הרקיע, מצווה ל"ו) והרב זווין (לאור ההלכה עמוד ק). אפשר לצייר את השאלה בלשון אחרת: האם הפירות הם בעיקר מופקעים מבעליהם המקוריים או בעיקר מיועדים לאכילת העניים?<br>
מתוך הבנה זו של שורש המחלוקת, ננסה להבין את הדעות השונות בשאלת היתר קיום הפירות<br>
 
ב'''משנה''', ב'''תלמוד''' ובדברי ה'''ראשונים''' אין כמעט התיחסות לסוגיה זו, אלא רק ראיות אפשריות לדעות השונות במחלוקת. ה'''בבלי''' (עבודה זרה, נ' ב') מתאר ש"פטומי פירא" אסור - אסור לשפר ולהרוויח את הפירות, הגמרא יכולה להיות מובנת בשתי דרכים - האיסור הוא משום שמדובר בפיטום, אבל קיום הפרי מותר וכך הבין '''הרב טוקצ'ינסקי''' (ספר השמיטה, עמ' כג), אך אפשר גם להבין שהיסוד האוסר את פיטום הפירות הוא העובדה שמדובר בפירות ולא בעץ עצמו. הרמב"ם (שמיטה ויובל, א' י') מתאר עיסוק בעץ - חשש שמא ימותו העצים.  
=== דעות האחרונים בשאלת היתר קיום הפירות ===
=== דעות האחרונים בשאלת היתר קיום הפירות ===
==== אוקמי פירי אסור ====
==== אוקמי פירי אסור ====
135

עריכות