חדש

מקורות
משנה:	חלה א א
בבלי:	מנחות סח א - ב
רמב"ם:	מאכלות אסורות י ב
שולחן ערוך:	יורה דעה רצג

מה נכלל באיסור

המשנה (חלה א א) כותבת שישנם חמישה מינים שעליהם חייבים בחלה: חיטה, שעורה, שיבולת שועל, שיפון וכוסמת. ובתורת כהנים (אמור י) מובא מקור לאיסור מהפסוק של "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו", שמהמילה "לחם" נלמדו החיטים ויצאו הקטניות, ומהמילים "וקלי וכרמל" נלמדו שאר מיני דגן. אבל בגמרא (פסחים לה א) מצינו את דעתו של ר' יוחנן (לעניין אכילת חמץ) שסובר שגם אורז מוגדר כמין דגן.

ופסק השו"ע (יורה דעה רצג א) שאסור לאכול חדש מהתבואה של חמשת המינים, ואילו דעת ר' יוחנן כלל לא נפסקה.

מצינו בירושלמי (חלה א ג) למיוד נוסף מהפסוק "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו", שרק במקום שחייבים על קלי משום חדש חייבים על לחם שנעשה ממנו משום חדש. הסביר הפני משה (ד"ה ד"ה מהו שחייבין על לחם שלו) שאין חיוב חלה בתבואה שלא הביאה שליש, כי היא נקראת שחת ולא תבואה, אולם הגר"א (בביאורו לירושלמי ד"ה את שחייבין על קלי שלו) כתב שגם בתבואה שלא הביאה שליש יש איסור חדש, כמו שיש בה חיוב לחלה, וכך פסק גם הפת"ש (ב) בשם בית אפרים.

כתב הערוה"ש (א) שאם אוכל מלחם וקלי וכרמל, עובר על ג' לאוים ולוקה על כל אחד ואחד (ע"פ הגמרא בכריתות ה א), כי אחד מהם מיותר, ונכתב כדי לחלק. נחלקו בדעתו הרדב"ז (מאכלות אסורות י ג ד"ה האוכל) שסובר שצריך התראה על כל לאו בפני עצמו, והמהר"י פרלא (בביאורו לרס"ג לאוין קסד) שסובר שאפילו בהתראה אחת לוקה על שלושתם, כי התרבה ממקרא מיוחד.

כתב בשו"ת הר צבי (יו"ד רלט) שגם אם עשה פת מן התבואה החדשה, לא פקע ממנה איסור קלי וכרמל.

ובשו"ת שבט הלוי (י קפג א) כתב שאסור לאכול מהתבואה החדשה בכל צורה ואופן, וגם אם כוסס את החיטים או בדברים אחרים.

עוד הוסיף בשו"ת שבט הלוי (שם ג) שהשיעור של האיסור בקצירת חדש לפני העומר הוא אפילו בשיבולת אחת, וגם למי שאינו בעל השדה.

זמן האיסור

בגמרא (מנחות סח א - ב) מובאת מחלוקת בין רב ושמואל שסוברים שבזמן שבית המקדש היה קיים היה מותר לאכול מהתבואה החדשה רק לאחר הקרבת העומר ובזמן שאין בית מקדש מותר כבר מהץ החמה של יום ט"ז בניסן, לבין רבי יוחנן וריש לקיש שגם בזמן בית המקדש מותר לאכול חדש כבר בזמן הנץ החמה, ורבן יוחנן בן זכאי סבר כרבי יהודה שמהתורה החדש אסור עד ליום ט"ז בניסן, וסבר שהכוונה היא לעד ועד בכלל. ממשיכה הגמרא וכותבת שרב פפא ורב הונא אכלו חדש בליל י"ז בניסן כי סברו שהאיסור מדרבנן ולא חוששים לספק יום, והחכמים של בית רב אשי אכלו ביום י"ז בניסן שגם אם הוא ט"ז (משום ספק יום) הרי התיר הנץ החמה, ורבינא הביא דיעה שגם כל יום י"ז לא אוכלים חדש.

פסקו הרי"ף (קידושין טו א), הרמב"ם (מאכלות אסורות י ב) והרא"ש (פסחים י מב) הלכה כרבינא שסובר כר' יהודה וגם חושש לספק. וכך פסק גם השו"ע (א) שבארץ אסור לאכול כל יום ט"ז ובחו"ל אסור לאכול גם כל יום י"ז. וכתב על כך הילקו"י (הלכות חדש ט) שהאיסור ביום י"ז הוא רק מדרבנן, ולכן בבין השמשות של ליל י"ח מותר לאכול.

בשו"ת שאגת אריה (דיני חדש ז) כתב שגם הפוסקים כר' יהודה זה רק לחומרא, ולכן אם תבואה השרישה לאחר שהאיר המזרח של יום ט"ז - היא אסורה עד לעומר הבא, אולם בשו"ת נוב"י (תנינא או"ח פד) כתב שר' יהודה סובר שצריך את כל עצם היום כדי להתיר, ולכן אם התבואה לא השרישה לפני עצם היום - היא אסורה

כתב בשו"ת שבט הלוי (י קפג ב) שהיתר החדש הוא לא רק לתבואה, אלא גם אם יש כלים שבלוע בהם מאיסור חדש לאחר שימוש, הרי שבזמן הפקעת האיסור הם ניתרים.

דינים נוספים

שמרים של חדש

כתב הט"ז (א) שעיסה שלשו ע"י שמרים של חדש - אסורה, ולא מהני ביטול בשישים, משום שכל דבר שבא לטעם אפילו באלף לא בטיל, וכן בגלל שחדש הוא דבר שיש לו מתירין. והפת"ש (ג) בשם משכנות יעקבכתב שיש מקום להקל בשמרים של חדש גם למחמירים במשקה של חדש. והילקו"י (הלכות חדש כב ובהערה) הוסף ופסק שאם לשו ע"י שמרים של שעורים - יש להחמיר, ואם ע"י שמרים משיכר - ניתן להקל.

הבדלה בשיכר של חדש

כתב הפמ"ג (או"ח רצט אשל אברהם יז) שמי שנזהר משתיית שיכר משום חדש ויש לו רק שיכר להבדלה, אינו יכול לברך ולשתות או לברך ולתת לאחרים כי לדעתו זה אסור, ולכן העצה שישמע מאחר ויצא יד"ח, אך הבה"ל (או"ח רצו ב ד"ה אם הוא חמר מדינה) הקשה עליו ושאל איך הוא יכול לצאת בכך אם לדעתו זה כוס של איסור, אא"כ קיבל את זה על עצמו בתור חומרא ולא חיוב.