171
עריכות
| שורה 129: | שורה 129: | ||
לפי חידוש זה בדין מיגו, תירצו הקוב"ש, הגרש"ש והקה"י מדוע אמרינן מיגו דהעזה בממון ולא בשבועה. מיגו דהעזה אכן אינו יכול לשמש כראיית 'מה לי לשקר', שהרי אין בו בירור והוכחה שבעל המיגו דובר אמת, שמא לא היה מעיז פניו. אמנם "כח הטענה" קיים גם במיגו דהעזה, שעצם העובדה שיש בידו כח ויכולת לזכות בטענה אחת (אפילו שהיא בהעזה)- נותנת לו את הכח לאותה טענה שטוען עכשיו, או לפי דרכו של הקה"י- ע"י היכולת של האדם לזכות בחפץ ע"י טענה בעלמא, הוא נחשב כבר עתה כמוחזק בחפץ, ואין להוציא ממנו ממון בלא ראיה ברורה. לכן במיגו שבו אדם נפטר מחיוב ממון, מועיל מיגו דהעזה, מחמת 'כח הטענה' שיש לו. | לפי חידוש זה בדין מיגו, תירצו הקוב"ש, הגרש"ש והקה"י מדוע אמרינן מיגו דהעזה בממון ולא בשבועה. מיגו דהעזה אכן אינו יכול לשמש כראיית 'מה לי לשקר', שהרי אין בו בירור והוכחה שבעל המיגו דובר אמת, שמא לא היה מעיז פניו. אמנם "כח הטענה" קיים גם במיגו דהעזה, שעצם העובדה שיש בידו כח ויכולת לזכות בטענה אחת (אפילו שהיא בהעזה)- נותנת לו את הכח לאותה טענה שטוען עכשיו, או לפי דרכו של הקה"י- ע"י היכולת של האדם לזכות בחפץ ע"י טענה בעלמא, הוא נחשב כבר עתה כמוחזק בחפץ, ואין להוציא ממנו ממון בלא ראיה ברורה. לכן במיגו שבו אדם נפטר מחיוב ממון, מועיל מיגו דהעזה, מחמת 'כח הטענה' שיש לו. | ||
מה שאין כן כאשר על מיגו דהעזה לפטור מחיוב שבועה, אין מועיל 'כח הטענה' שבו לפטור מחיוב השבועה, שמאחר והטילה התורה | מה שאין כן כאשר על מיגו דהעזה לפטור מחיוב שבועה, אין מועיל 'כח הטענה' שבו לפטור מחיוב השבועה, שמאחר והטילה התורה על האדם חיוב שבועה, אפילו שיש לו כח טענה ואף שהוא המוחזק- צריך דווקא להישבע, שכך חייבה התורה וכך ציוותה לברר הדין, ואם לא יישבע יפסיד בדין, וכח הטענה שיש לו, או היותו מוחזק, לא מועיל ולא שייך לפטור משבועה. ורק במקום בו יהיה במיגו את מרכיב הראיה, הווי אומר כשהמיגו לא יהיה מיגו דהעזה ונוכל לומר את סברת 'מה לי לשקר', רק אז יוכל המיגו לפטור מחיוב השבועה שהטילה עליו התורה. | ||
==פסיקת האחרונים== | ==פסיקת האחרונים== | ||
עריכות