347
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "עבד עברי גופו קנוי"
←אזכורים בש"ס לדין עבד עברי גופו קנוי: ניסוח
צורבא מרבנן (שיחה | תרומות) |
|||
| (13 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות||קדושין טז א||עבדים ב יא|יורה דעה רסז מב}} | {{מקורות||קדושין טז א||עבדים ב יא|יורה דעה רסז מב}} | ||
'''עבד עברי גופו קנוי''' היא סוגיה העוסקת בגדרי ודיני קנין הגוף בעבד עברי הקנוי לישראל ולעכו"ם | |||
== | ==הגדרת הסוגיה== | ||
בש"ס מצויים ג' התייחסויות מפורשות לדין '''עבד עברי גופו קנוי''': | |||
בש"ס | |||
א. ב'''גמרא''' (קדושין טז א) מוכיח '''רבא''' מן הברייתא שעבד עברי צריך שטר כדי להשתחרר ואין די באמירת רבו '''זיל''' שעבד עברי גופו קנוי ולכן אין מועיל מחילה. | א. ב'''גמרא''' (קדושין טז א) מוכיח '''רבא''' מן הברייתא שעבד עברי צריך שטר כדי להשתחרר ואין די באמירת רבו '''זיל''' שעבד עברי גופו קנוי ולכן אין מועיל מחילה. | ||
| שורה 26: | שורה 24: | ||
בדין עבד עברי הקנוי לגוי מבואר ב'''בבא קמא''' (קיג ב) שגופו קנוי לו עכ"פ לדעת רבא, ואילו בגיטין (לח א) מוכח שאין גופו קנוי. | בדין עבד עברי הקנוי לגוי מבואר ב'''בבא קמא''' (קיג ב) שגופו קנוי לו עכ"פ לדעת רבא, ואילו בגיטין (לח א) מוכח שאין גופו קנוי. | ||
==שיטות הראשונים בביאור דברי רבא וביאור הסתירות לפיהם== | ==שיטות הראשונים בביאור דברי רבא וביאור הסתירות לפיהם== | ||
ניתן להצביע על 3 מהלכים עיקריים בהגדרת קנין הגוף ושונותו מקנין העבד הכנעני: | ניתן להצביע על 3 מהלכים עיקריים בהגדרת קנין הגוף ושונותו מקנין העבד הכנעני: | ||
| שורה 40: | שורה 39: | ||
ה'''ריטב"א''' (יבמות ע ב ד"ה אלמא) וכן ה'''רשב"א''' (יבמות ע ב ד"ה אלמא) מוסיפים על שיטת הרמב"ן, שקיצוב תקופת העבדות של העבד העברי גורם לכך שלא יהא קנוי לגמרי לאדונו כעבד כנעני שעבדותו לא נקצבה. | ה'''ריטב"א''' (יבמות ע ב ד"ה אלמא) וכן ה'''רשב"א''' (יבמות ע ב ד"ה אלמא) מוסיפים על שיטת הרמב"ן, שקיצוב תקופת העבדות של העבד העברי גורם לכך שלא יהא קנוי לגמרי לאדונו כעבד כנעני שעבדותו לא נקצבה. | ||
יוער, שקנין הגוף לגבי איסור אינו מכריח שיהיה קנין במעשי ידיו גם כן, ולדוגמא: הרמב"ן משוה את קנין האיסור שבעבד עברי לקנין אישות באשה, שאף שאין קנין מעשי ידיה אלא מחמת התחייבות ותקנת חכמים והוא שעבוד המוטל עליה אך אין גופה קנוי לו, בכל זאת גופה קנוי לענין איסור ולא יועיל לה מחילה אלא גט פיטורין. | יוער, שקנין הגוף לגבי איסור אינו מכריח שיהיה קנין במעשי ידיו גם כן, ולדוגמא: הרמב"ן משוה את קנין האיסור שבעבד עברי לקנין אישות באשה, שאף שאין קנין מעשי ידיה אלא מחמת התחייבות ותקנת חכמים והוא שעבוד המוטל עליה אך אין גופה קנוי לו, בכל זאת גופה קנוי לענין איסור ולא יועיל לה מחילה אלא גט פיטורין. | ||
====ביאור הסתירות==== | |||
ה'''רמב"ן''' מיישב את חילוקי הדינים שמצאנו בעבד עברי. ולדבריו כל מה ש'עבד עברי גופו קנוי' אינו נוגע אלא לגבי הצורך בגט שחרור כדי שיחזור למעמדו הראשון, ולפי זה אין לדמותו כלל לעבד כנעני לגבי תרומה וקרבן פסח ולהיות ידו כיד רבו מאחר וכל אלו נובעים מקנין גוף הגמור שהוא הדרגא השלישית שלא מצאנו בעבד עברי. | |||
ואילו ה'''רא"ש''' שהובא בשיטמ"ק (בבא קמא קיג ב) מיישב את הסתירה בענין עבד עברי הנמכר לעכו"ם. כי אין בו קנין איסור שלא הותר בשפחה ולכן אינו צריך גט שחרור וכמבואר ברש"י בגיטין (לח א) ולכן בסוגיא בגיטין מוגדר הוא כמי שאין קנוי לרבו בקנין הגוף, אך בכל זאת מאחר וגופו קנוי לגבי מעשי ידיו ואינו כמשכון בעבור התחייבות יש להחשיב את הטעיית העכו"ם כגזל ולא כהפקעת הלואה גרידא. | |||
ה''' | |||
['''רבינו קרשקש''' (מיוחס לריטב"א גיטין לח א) כותב שאף אם אין גופו קנוי למעשי ידיו אלא מהוה משכון על ההתחייבות לעבוד תמורת התשלום שניתן עבורו יש להחשיב הטעיית העכו"ם כגזל ממש.] | |||
בין להרא"ש ובין לרבינו קרשקש תמוה מה קשר בין מאמרו של רבא עבד עברי גופו קנוי לקביעה זו שהפקעת עבד עברי מתחת יד אדונו הנכרי חשובה כגזל גמור, הלא דברי רבא מכוונים דוקא לקנוי לישראל שצריך גט שחרור ואילו בהגדרת קנין מעשי ידיו לא עסק. | |||
כפי | כפי הנראה צריך לקבוע, שאם קנין מעשי ידי עבד עברי הקנוי לישראל או עכו"ם אינם אלא התחייבות בעלמא – לרבינו קרשקש והריטב"א: ואין גופו מהוה משכון לזה, לרש"י והרמב"ם והרא"ש: ואין גופו קנוי לזה – שוב אין אפשרות שיהא גופו קנוי לענין איסור. זאת מאחר שכפי שיתבאר בהמשך קנין האיסור מבטא חלות '''שם עבדות''' על האדם הנקנה לבעליו, ואם אין כל יחס בין גופו להתחייבותו לעבוד למען רבו ולהפיק את המירב הכלכלי, והכסף המשולם על ידי האדון אינו אלא תמורת העבודה ולא קנין העבד עצמו, שוב אין מקום לומר שיחול על העבד כאשר הוא נקנה לישראל '''שם עבדות'''. | ||
ולכן, מאחר שרבא סובר '''עבד עברי''' הנמכר לישראל '''גופו קנוי''' וחל עליו שם עבדות, הכרח הוא להניח שכאשר מכר את עצמו לא נחתם כאן חוזה עבודה תמורת תשלום בלבד, אלא נקבע שעבוד על מעשי ידיו באופן המייחס את גוף העבד למעשי ידיו - אם ע"י קנין בגופו ממש אם ע"י משכונו. והואיל ואין מקום לחלק בין כונת המוכר עצמו לישראל לבין זה המוכר עצמו לגוי, אפשר להסיק שרבא הלומד דיני גזל עכו"ם מעבד הנמכר לו לא אסר אלא גזל ממש ולא הפקעת הלואתו, מאחר ועבד זה '''גופו''' משועבד למעשי ידיו. | |||
====מקורות נוספים לשיטה זו==== | ====מקורות נוספים לשיטה זו==== | ||
בין הראשונים שאפשר להשוותם עם דעת הרמב"ן יש למנות את ה'''רשב"א''' (יבמות ע ב ד"ה אלמא, קדושין טז א ד"ה אמר רבא) וה'''ריטב"א''' (יבמות ע ב ד"ה אלמא, קדושין טז א ד"ה אלא שטר | בין הראשונים שאפשר להשוותם עם דעת הרמב"ן יש למנות את ה'''רשב"א''' (יבמות ע ב ד"ה אלמא, קדושין טז א ד"ה אמר רבא) וה'''ריטב"א''' (יבמות ע ב ד"ה אלמא, קדושין טז א ד"ה אלא שטר) אשר הוסיפו על דבריו הסבר כאמור, וכן את '''רש"י''' שאף שלא מצאנו שיתייחס במפורש ליישוב הסתירות בין הסוגיות, מתוך דבריו (קדושין טז ב ד"ה גופו, בבא קמא קיג ב ד"ה גופו קנוי) ניכר שלמד שיש הבדל בין קנין קבוע לעולם לבין קנין שאינו אלא לזמן לגבי אכילת תרומה, והוא כדברי הריטב"א והרשב"א המבוססים על סברת הרמב"ן. | ||
כן מצאנו (גיטין לח א ד"ה לגופו) שיתייחס בפירושו ל'''גופו קנוי''' שהוא נוגע לגבי גט שחרור, ולא לגבי דינים אחרים. | כן מצאנו (גיטין לח א ד"ה לגופו) שיתייחס בפירושו ל'''גופו קנוי''' שהוא נוגע לגבי גט שחרור, ולא לגבי דינים אחרים. | ||
יצויין, שרש"י מדגיש כמה פעמים (ויקרא כב י, יבמות ע א ד"ה קנוי, קדושין ד א ד"ה זה, זבחים פב ב ד"ה אינו אוכל) שעבד עברי אין גופו קנוי לגבי אכילת תרומה, ולפי הבנה זו ברש"י כונתו שאין בו כל ג' המדריגות בקנין הגוף כעבד כנעני אלא ב' מהם בלבד. | יצויין, שרש"י מדגיש כמה פעמים (ויקרא כב י, יבמות ע א ד"ה קנוי, קדושין ד א ד"ה זה, זבחים פב ב ד"ה אינו אוכל) שעבד עברי אין גופו קנוי לגבי אכילת תרומה, ולפי הבנה זו ברש"י כונתו שאין בו כל ג' המדריגות בקנין הגוף כעבד כנעני אלא ב' מהם בלבד. | ||
כן יש להראות מקום לחידושי '''רבינו קרשקש''' המיוחס להריטב"א (גיטין לח א). | |||
יוער עוד, כי אף שמדברי התוספות ביבמות עולה מהלך אחר בביאור דברי רבא, ההכרח להדגיש ששיטת ה'''תוספות''' בקדושין (יט א ד"ה המקדש) נוטה בבירור לכיוון מהלך הרמב"ן, {{ראה עוד|עבד עברי גופו קנוי|שיטת התוס' בקדושין יט א}}. | |||
===שיטת התוספות=== | ===שיטת התוספות=== | ||
====תמצית שיטתם==== | ====תמצית שיטתם==== | ||
| שורה 78: | שורה 84: | ||
====מקורות נוספים לשיטה זו==== | ====מקורות נוספים לשיטה זו==== | ||
ה'''ראב"ד''' (השגות על הרי"ף גיטין כ ב) מהוה מקור נוסף לשיטה זו, וה'''רמב"ן''' (קדושין טז א ד"ה זאת אומרת) מציין אליו כדי לשלול פירושו. | ה'''ראב"ד''' (השגות על הרי"ף גיטין כ ב) מהוה מקור נוסף לשיטה זו, וה'''רמב"ן''' (קדושין טז א ד"ה זאת אומרת) מציין אליו כדי לשלול פירושו. | ||
==גדרי קנין עבד לרבו לשיטות הראשונים== | ==גדרי קנין עבד לרבו לשיטות הראשונים== | ||
===גדר זכות מעשי ידיו=== | ===גדר זכות מעשי ידיו=== | ||
מעשי | ====הראשונים ההולכים בדעת הרמב"ן==== | ||
בין הראשונים ההולכים בדרך ה'''רמב"ן''' יש ב' שיטות בנוגע לקנין מעשי ידיו האם הוא קנין בגופו של העבד, וכמו שמצאנו הקונה [[דקל לפירותיו]] שגוף העבד קנוי לו לגבי זכות מעשי ידיו, או שמא הוא התחייבות גרידא מצד העבד כתמורה לתשלום שהתקבל בעבורו וגופו משמש כמשכון לכך. | |||
ה'''ריטב"א''' (יבמות מו א ד"ה מ"ט) מגדיר את העבד הקנוי לעכו"ם [שאין לו עליו קנין איסור אלא קנין מעשי ידיו בלבד] כמי שגופו מהוה משכון בעבור מעשי ידיו, וכן כתב (קידושין טז א ד"ה אלא שטר) שאף שקנין האיסור אינו פוקע בדברים אך קנין מעשי ידיו תועיל מחילה לבדה להפקיעה ושוב לא יוכל האדון לשעבדו. | |||
וכן יש לדייק מדברי ה'''רמב"ן''' עצמו שכתב (קדושין טז א ד"ה זאת אומרת) שהואיל ויש על העבד קנין הגוף המועיל לענין איסור, אם מחל לו אין גרעונו מחול והרי הוא כמפקיר עבדו שצריך גט שחרור, והלא מפקיר עבדו לכל הדיעות יצא לחירות לגבי מעשי ידיו וכל הצורך בגט שחרור אינו אלא כדי שיהא מותר בבת ישראל, הרי אנו רואים שדעת הרמב"ן הוא שמועיל מחילה לגבי קנין מעשי ידיו אף לרבא. | |||
יש להוסיף לרשימה זו את שיטת ה'''תוספות''' בקדושין (יט א ד"ה המקדש) שמדבריהם עולה שאף אם גוף העבד קנוי לענין איסור מעשי ידיו אינם אלא בגדר שעבוד שגופו משמש כמשכון להבטחתם. | |||
עוד כתב '''רבינו קרשקש''' בחידושיו המיוחסים לריטב"א (גיטין לח א ד"ה והא דאמרינן לעיל) שיש להוכיח כן מדברי הגמרא (קדושין יט א) שלדברי ר' יוסי ב"ר יהודה קדושי אמה העבריה מתבצעים שלא באמצעות מעות הראשונות שבהם נקנית לאמה, אלא ע"י מחילת השעבוד. הרי לנו שאף אם אין מועילה המחילה לגבי קנין האיסור אך כלפי קנין מעשי ידיה די בה. | |||
אך בתחילת דבריו כתב (גיטין לח א ד"ה והא דאמר שמואל) לחלוק, וסובר שלדעת רבא קנין מעשי ידיו של עבד אינו התחייבות וגוף העבד משכון, אלא הוא קנין גמור בגופו של עבד לגבי מעשי ידיו. ומוכיח זאת ממה שמצאנו בעבד הקנוי לעכו"ם שאינו הפקעת הלואה בלבד אלא גזל ממש, וזאת על אף שאין בו קנין איסור אלא קנין מעשי ידיו, אלא שהוא מסתייג להכריח מסוגיא זו מאחר ואף הוצאת משכון מתחת ידי העכו"ם יש להחשיב כגזל ממש ולא רק כהפקעת הלואה בלבד. | |||
ואת ההוכחה מדברי ר' יוסי ב"ר יהודה הוא דוחה מאחר ולהלכה לא נתקבלו דבריו וקידושי אמה העבריה מתבצעים ע"י המעות הראשונות אשר נקנית בהם לאמה. | |||
וכן דעת ה'''רא"ש''' (בשיטמ"ק בבא קמא קיג ב) שכתב שרק מחמת שגוף העבד קנוי לאדונו לגבי מעשי ידיו חשובה הפקעתו מתחת יד רבו גזל גמור ולא הפקעת הלואה גרידא, בעוד שאם היה זה התחייבות כאשר גופו משמש כמשכון אין זה אלא הפקעת הלואה. | |||
====הראשונים ההולכים בדעת התוספות==== | |||
לדברי התוספות אשר לדעתם ודאי אין מועילה מחילה להפקיע מעשי ידיו, יש לחקור האם הוא מחמת שגופו קנוי לענין מעשי ידיו, או משום שגופו הוא כמשכון ובכ"ז די בזה שלא תועיל מחילה. | |||
ומדבריהם (בקדושין יז א ד"ה חלה) אשר הם מחלקים בין עבד עברי לבין שכיר במקרה מחלה, שהעבד הואיל וגופו קנוי אין צריך להשלים – כפרה אשר נקנית לצורך חלבה ומחמת מחלה לא הניבה כמצופה, ואילו השכיר אשר לא סיפק את התמורה אינו מקבל תשלום אלא על מה שעשה בפועל, יש להוכיח שיטתם שהעבד גופו קנוי לגבי זכות מעשי ידיו. | |||
====מקורות נוספים בדברי הראשונים==== | |||
במקורות אחרים אנו מוצאים היקשים הלכתיים בין עבד עברי לבין שכיר, וכגון '''מהר"ם מרוטנבורג''' הובאו דבריו בספר מרדכי (בבא מציעא האומנין שמו) פוסק על מלמד שנשכר לעבודה כמקובל, ולאחר זמן מה מחל לו השוכר על ביצוע ההסכם בדברים בלבד, ועלה הנידון כאשר השוכר חוזר בו ממחילתו האם קנה המלמד את עצמו במחילה בלבד. והכריע על פי הדין בעבד עברי שבמחילה לבד אינו יוצא כן גם בכל שכיר. | |||
גם ה'''רמב"ם''' בפירוש המשניות (מעשר שני ד ד) מסביר את דין העבד העברי שאין ידו כיד רבו בכך שאינו שונה מהותית מן השכיר אשר משועבד לרבו, ששניהם אין גופם קנוי ולא קנה האדון אלא מעשי ידיהם בלבד. | |||
להגדיר שיטות אלו יש 2 אפשרויות: לומר שגם עבד עברי אין גופו קנוי אף לא למעשי ידיו, ולפי זה חולקים הם על פשטות שאר הראשונים אשר ביארו שעבד עברי גופו ממש קנוי למעשי ידיו. או לומר שכל שכיר קנה השוכר את גופו לענין מעשי ידיו, ולפי זה כולם שוים בגדר קנין מעשי ידי עבד עברי לרבו. | להגדיר שיטות אלו יש 2 אפשרויות: לומר שגם עבד עברי אין גופו קנוי אף לא למעשי ידיו, ולפי זה חולקים הם על פשטות שאר הראשונים אשר ביארו שעבד עברי גופו ממש קנוי למעשי ידיו. או לומר שכל שכיר קנה השוכר את גופו לענין מעשי ידיו, ולפי זה כולם שוים בגדר קנין מעשי ידי עבד עברי לרבו. | ||
שתי אפשרויות אלו בגדר עבד עברי נתבארו היטב בדברי ה'''מאירי''' (קדושין טז א) ולדבריו אם עבד עברי אין גופו קנוי למעשי ידיו בכל זאת הואיל וגופו מהוה משכון על התחייבותו אינו יוצא במחילה וגם הפקעתו במרמה חשוב גזל ולא הפקעת הלואה בעלמא [וכמו שהובא לעיל בשם רבינו קרשקש ושלא כדעת הרא"ש]. | |||
האפשרות השניה שכל שכיר קנה השוכר את גופו לענין מעשי ידיו יכולה להתפרש היטב בכמה סוגיות בש"ס, וכגון הסבר הגמרא בכמה מקומות (בבא קמא קטז ב, בבא מציעא י א) לדברי רב שפועל יכול לחזור בו ובכל זאת ידו כיד בעל הבית מאחר ואף שיכול לחזור בו משום דין 'כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים' כל זמן שלא חזר בו 'כברשותיה דבעל הבית דמי'. | |||
יש | אף בדיני מציאה מצאנו שפועל שנשכר לעשות כל מלאכה שיורה לו בעל הבית והגביה מציאה זכה האדון בכך מאחר וידו כיד בעל הבית. יודגש שאין יד שכיר כיד רבו כמו עבד כנעני – ואך ורק לגבי מציאה שייך זה, מאחר והוא כלול בתפוקה כלכלית אשר לאדון יש זכות בלעדית בו, כמו שביאר הנחלת דוד (בבא מציעא י א). | ||
החתם סופר (עבודה זרה עא א) מבאר את הויכוח בין ר' דוסא הסובר יד פועל על התחתונה לבין רבנן הסוברים יד פועל על העליונה בשאלה אם פועל גופו נקנה לשעת עבודתו כעבד עברי או שאין זה אלא התחייבות בלבד | |||
===גדר הזכות להשיאו שפחה כנענית=== | |||
כפי שנראה מסיכום שיטות הראשונים, בזה נחלקו ה'''רמב"ן''' הסובר שזכות זו מבטאת קנין מקיף יותר על גוף העבד מאשר זכות סתמית במעשי ידיו, וה'''תוספות''' הסוברים שהוא זכות הכלולה בקנין מעשי ידיו. | |||
כפי שנראה מסיכום שיטות הראשונים, בזה נחלקו ה'''רמב"ן''' הסובר שזכות זו מבטאת קנין מקיף יותר על גוף העבד מאשר זכות סתמית במעשי ידיו, וה'''תוספות''' הסוברים שהוא זכות הכלולה בקנין מעשי ידיו. | לשיטת ה'''רמב"ן''' קנין זה אינו ממוני גרידא, אלא כעין קנין הבעל באשתו שמחיל עליה '''שם''' המייחדה אליו להיות אשתו של פלוני, כן גם העבד לבד ממעשי ידיו השייכים לרבו חל עליו '''שם''' המייחדו להיות עבד של פלוני. | ||
'''שם''' זה אינו מופקע לדעתו אלא על ידי גט שחרור, אם כי מלבד ההיתר להנשא לשפחה לא נמצא נפקות נוספת ל'''שם''' זה ומחמת כן לא ברור למי יש אינטרס להפקיע מצב זה. | |||
לשיטת התוספות אין קנין זה חורג מהמסגרות הרגילות של זכויות ממוניות, ואף שהוא מפקיע איסור תורה אין זה אלא קולא נקודתית ואין להוכיח מזה שיש לעבד שם מיוחד המקנה לו מעמד שונה מבני חורין מבחינה הלכתית. | |||
==קנין הגוף באשה== | ==קנין הגוף באשה== | ||
לפי שיטת ה'''רמב"ן''' בגדר '''גופו קנוי''' בעבד עברי, יש לדון האם אשה גופה קנוי לבעלה. ה'''רשב"א''' ההולך ג"כ בדרך הרמב"ן סותר דברי עצמו, מחד, ביבמות (ע ב ד"ה אלמא) הוא מסכים שגופה קנוי קנין גמור בדומה לעבד כנעני מאחר ואין ביכולתה להפקיע את קנין בעלה בה, לעומת עבד עברי שעבדותו קצובה בשנים. מנגד, בקדושין (ג א ד"ה למעוטי) הוא מסביר את ההבדל בקנין חזקה בין עבד שמועיל בו לבין אשה שאינו קונה בכך שהעבד יכול לבוא ע"י החזקה לידי קנין הגוף אם יטבילנו, והאשה לא תבוא לעולם לידי מצב של קנין הגוף. | לפי שיטת ה'''רמב"ן''' בגדר '''גופו קנוי''' בעבד עברי, יש לדון האם אשה גופה קנוי לבעלה. ה'''רשב"א''' ההולך ג"כ בדרך הרמב"ן סותר דברי עצמו, מחד, ביבמות (ע ב ד"ה אלמא) הוא מסכים שגופה קנוי קנין גמור בדומה לעבד כנעני מאחר ואין ביכולתה להפקיע את קנין בעלה בה, לעומת עבד עברי שעבדותו קצובה בשנים. מנגד, בקדושין (ג א ד"ה למעוטי) הוא מסביר את ההבדל בקנין חזקה בין עבד שמועיל בו לבין אשה שאינו קונה בכך שהעבד יכול לבוא ע"י החזקה לידי קנין הגוף אם יטבילנו, והאשה לא תבוא לעולם לידי מצב של קנין הגוף. | ||