161
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "התרת נדרים על מנהג"
←אחרונים
| שורה 49: | שורה 49: | ||
==אחרונים== | ==אחרונים== | ||
נחלקו | האחרונים נחלקו כיצד להבין את הסוגיא וכן במקרי ביניים בהם לא ברור האם מדובר במנהג או לא. | ||
'''המהרשד"ם''' כתב שאם קהילה מסוימת הלכה לפי פסיקה של רבם ואחר כך הגיע רב אחר וחלק עליו אזי הם רשאים לכולי עלמא לעשות לפי דברי הרב השני כיון שכל מה שנהגו היה מחמת שסברו שכך הדין והרי זה בעצם מנהג טעות כיון שעכשיו הרב החדש סבור להתיר. | '''המהרשד"ם''' (שו"ת מהרשד"ם יו"ד סימן מ) כתב שאם קהילה מסוימת הלכה לפי פסיקה של רבם ואחר כך הגיע רב אחר וחלק עליו אזי הם רשאים לכולי עלמא לעשות לפי דברי הרב השני כיון שכל מה שנהגו היה מחמת שסברו שכך הדין והרי זה בעצם מנהג טעות כיון שעכשיו הרב החדש סבור להתיר. | ||
'''המהרש"ל''' (שו"ת מהרש"ל סימן ו | '''המהרש"ל''' (שו"ת מהרש"ל סימן ו) חידש שנראה לדייק מלשון הברייתא "'''אחרים''' נהגו איסור" שדווקא אם נהגו מקצת העם (אחרים) אפשר להתיר אבל אם כל העם נהגו בדבר איסור אז זה כמו תקנת חכמים ואין להתיר את זה. | ||
'''הקרבן נתנאל''' (על הרא"ש פסחים פרק ד אות ג) הלך רחוק יותר ורצה להעמיד שכל מה שהתיר הרא"ש ופסק כך השו"ע, זה במנהגים של האדם עצמו, אבל דברים שנהג אביו וכל שכן אם הוא מנהג הקהילה או העדה אין להתיר בשום אופן לכולי עלמא. וכן כתב '''מהר"י קולון''' (שורש קמ"ד). | '''הקרבן נתנאל''' (על הרא"ש פסחים פרק ד אות ג) הלך רחוק יותר ורצה להעמיד שכל מה שהתיר הרא"ש ופסק כך השו"ע, זה במנהגים של האדם עצמו, אבל דברים שנהג אביו וכל שכן אם הוא מנהג הקהילה או העדה אין להתיר בשום אופן לכולי עלמא. וכן כתב '''מהר"י קולון''' (שורש קמ"ד).ויש להקשות על כך מהירושלמי פסחים ד א שאומרת שבאמת במקרה של בני ביישן רבי היה יכול להתיר אלא שהוא סבר שהדבר אסור מעיקר הדין, ומכאן משמע שדווקא אפשר להתיר את המנהג. והקרבן נתנאל תרץ קושיא זו והסביר את הגמרא שבהתחלה חשבו שזה לא מנהג שקשור לאיסור ולכן לא הבינו למה רבי לא התיר ואז הגמרא תרצה שמדובר במנהג שבא מחמת חשש איסור ולכן אין מקום כלל להתירו. ותירוצו דחוק ונראה מדבריו שהרגיש בכך. וכן גם כתב המהרשד"ם (יו"ד סימן מ) אך כתב שדבריו הם נגד השו"ע. | ||
'''הפרי חדש''' (פר"ח אור"ח תצ"ו 'השביעי') כתב שאדם שנהג שמנהגי חסידות אין בנו חייב להמשיך בהם ואין שייך בזה "אל תטוש תורת אמך" ואין צריך התרה כלל והביא ראיה ממר עוקבא שאמר על עצמו שהוא כמו חומץ בן יין לעומת אביו שהיה נוהג מנהג חסידות מופלג והוא לא נוהג (חולין ק"ה א') והסביר את הסיפור של בני ביישן (פסחים נ ב) שביישן זה שם מקום על יד בית שאן וזה היה מנהג המקום והקהילה, אבל למנהג האב בלבד אין לחוש. | '''הפרי חדש''' (פר"ח אור"ח תצ"ו 'השביעי') כתב שאדם שנהג שמנהגי חסידות אין בנו חייב להמשיך בהם ואין שייך בזה "אל תטוש תורת אמך" ואין צריך התרה כלל והביא ראיה ממר עוקבא שאמר על עצמו שהוא כמו חומץ בן יין לעומת אביו שהיה נוהג מנהג חסידות מופלג והוא לא נוהג (חולין ק"ה א') והסביר את הסיפור של בני ביישן (פסחים נ ב) שביישן זה שם מקום על יד בית שאן וזה היה מנהג המקום והקהילה, אבל למנהג האב בלבד אין לחוש. | ||