485
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מתה מחמת מלאכה"
אין תקציר עריכה
| שורה 8: | שורה 8: | ||
== הקדמה == | == הקדמה == | ||
'''הגמרא''' | '''הגמרא''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37964&st=&pgnum=203 (ב"מ צו ב)] מסתפקת האם יש חיוב תשלומים במקרה שאדם שאל בהמה ובשרה '''הוכחש''' מחמת מלאכה? הנחת היסוד של הספק היא שבמקרה שהבהמה '''מתה''' מחמת מלאכה וודאי שחייב לשלם, וכל הספק הוא רק בכחש מחמת מלאכה. אולם הגמרא מסיקה שבין כאשר הבהמה השאולה הוכחשה מחמת המלאכה ובין כאשר היא מתה מחמת המלאכה השואל פטור מלשלם.<BR/> | ||
הגמרא מדגישה שרק כאשר השואל השתמש שימוש רגיל בחפץ קיים דין זה, אך אם השואל הפר את הסיכום בינו לבין המשאיל, והשתמש בחפץ באופן חריג עליו לשלם גם על "מתה מחמת מלאכה".<BR/> | הגמרא מדגישה שרק כאשר השואל השתמש שימוש רגיל בחפץ קיים דין זה, אך אם השואל הפר את הסיכום בינו לבין המשאיל, והשתמש בחפץ באופן חריג עליו לשלם גם על "מתה מחמת מלאכה".<BR/> | ||
את סיבת הפטור אומרת הגמרא במשפט קצר ועמום: "דאמר ליה: לאו לאוקמא בכילתא שאילתה". כלומר: ה[[שואל]] טוען כנגד המשאיל שאין לחייבו לשלם כיוון ששאלת הפרה לא נודעה לשם העמדתה בכילה (מקום מוגן ושמור) אלא על מנת להשתמש בה). מדברי הגמרא לא ברור די הצורך מדוע טענה זו פוטרת את השואל מתשלומים, ובהמשך נראה שנחלקו הראשונים בפירוש דברי הגמרא, וממילא בהבנת טעם הפטור במתה מחמת מלאכה.<BR/> | את סיבת הפטור אומרת הגמרא במשפט קצר ועמום: "דאמר ליה: לאו לאוקמא בכילתא שאילתה". כלומר: ה[[שואל]] טוען כנגד המשאיל שאין לחייבו לשלם כיוון ששאלת הפרה לא נודעה לשם העמדתה בכילה (מקום מוגן ושמור) אלא על מנת להשתמש בה). מדברי הגמרא לא ברור די הצורך מדוע טענה זו פוטרת את השואל מתשלומים, ובהמשך נראה שנחלקו הראשונים בפירוש דברי הגמרא, וממילא בהבנת טעם הפטור במתה מחמת מלאכה.<BR/> | ||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
כדי להבין היטב את שאלת הראשונים, יש להקדים שחיוב שואל שונה מהותית מחיובי שאר השומרים. [[שומר חינם]] [[שומר שכר]] ו[[שוכר]] חייבים רק על נזקים שהיו נמנעים אילו היו שומרים כראוי, והם חייבים לשלם משום משום '''רשלנותם ופשיעתם בשמירה'''. לעומת זאת שואל חייב אפילו על נזקים שאירעו '''באונס גמור''' ולא הייתה לו כל יכולת למונעם, למרות שהוא לא אשם כלל; אם כן, ברור שחיוב השואל לא נובע מהרשלנות וה[[פשיעה בשמירה]]. אומנם לכאורה לא ברור מה מחייב את השואל לשלם על אונסים גמורים, הרי כלל גדול הוא (ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37963&st=&pgnum=67 ב"ק כח ב]) שלא מטילים על האדם עונשים וחיובים על נזק שנעשה באונס? ["באונס - רחמנא פטריה"].<BR/> | כדי להבין היטב את שאלת הראשונים, יש להקדים שחיוב שואל שונה מהותית מחיובי שאר השומרים. [[שומר חינם]] [[שומר שכר]] ו[[שוכר]] חייבים רק על נזקים שהיו נמנעים אילו היו שומרים כראוי, והם חייבים לשלם משום משום '''רשלנותם ופשיעתם בשמירה'''. לעומת זאת שואל חייב אפילו על נזקים שאירעו '''באונס גמור''' ולא הייתה לו כל יכולת למונעם, למרות שהוא לא אשם כלל; אם כן, ברור שחיוב השואל לא נובע מהרשלנות וה[[פשיעה בשמירה]]. אומנם לכאורה לא ברור מה מחייב את השואל לשלם על אונסים גמורים, הרי כלל גדול הוא (ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37963&st=&pgnum=67 ב"ק כח ב]) שלא מטילים על האדם עונשים וחיובים על נזק שנעשה באונס? ["באונס - רחמנא פטריה"].<BR/> | ||
מסביר הרשב"א ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32304&st=%D7%93%D7%A3+%D7%9C%D7%95&pgnum=79&hilite= לו ב ד"ה מאי]) שכיון ש"השואל כל הנאה שלו" | מסביר הרשב"א ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32304&st=%D7%93%D7%A3+%D7%9C%D7%95&pgnum=79&hilite= לו ב ד"ה מאי]) שכיון ש"השואל כל הנאה שלו" [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37964&st=&pgnum=199 (ב"מ צד ב)], ולמשך זמן השאלה השואל הוא השליט הבלעדי על ההנאה מהחפץ (שהרי הוא לא משלם כלל על השימוש בחפץ), התורה מתייחסת לשואל כאילו הוא '''הבעלים''' של החפץ במשך תקופת השאלה, אלא שמוטל עליו להשיב את החפץ בסיום זמן השאלה. לכן כאשר השואל לא משיב את החפץ בסיום השאלה, גם אם הנזק אירע באונס גמור - הוא חייב, משום שכמו שאם ניזוק חפץ ששייך לו למרות שהוא לא אשם בכך - הוא מפסיד את ממונו, כך גם בשואל הרי הוא כבעלים שמפסיד גם באונס כיון שהחפץ שלו ניזוק. | ||
בדרך זו הולכים גם רש"י | בדרך זו הולכים גם רש"י [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37969&st=&pgnum=154 (סנהדרין עב ב ד"ה אבל)], התוספות [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37963&st=&pgnum=32 (ב"ק יא א ד"ה אין)] והרמב"ן [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52681&st=&pgnum=208 (ב"ב קסח ב ד"ה הכי)]. | ||
על רקע זה באים הראשונים ומקשים מה היגיון בפטור של "מתה מחמת מלאכה", הרי אי אפשר לומר שזה יותר מאונס גמור, והלא שואל חייב אפילו כשהבהמה מתה כדרכה באונס גמור, וכאמור לעיל בשואל החיוב לא נובע מכך שהשואל פשע בשמירה, אם כן מדוע שואל פטור ב"מתה מחמת מלאכה"? | על רקע זה באים הראשונים ומקשים מה היגיון בפטור של "מתה מחמת מלאכה", הרי אי אפשר לומר שזה יותר מאונס גמור, והלא שואל חייב אפילו כשהבהמה מתה כדרכה באונס גמור, וכאמור לעיל בשואל החיוב לא נובע מכך שהשואל פשע בשמירה, אם כן מדוע שואל פטור ב"מתה מחמת מלאכה"? | ||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
==השיטות השונות בטעם הפטור== | ==השיטות השונות בטעם הפטור== | ||
===שיטת הרמב"ן=== | ===שיטת הרמב"ן=== | ||
ה'''רמב"ן''' מסביר שהפטור ב"מתה מחמת מלאכה" מבוסס על ההנחה שבהמה לא אמורה למות מחמת מלאכתה, וכאשר בהמה מתה מחמת מלאכה זה מעיד '''שמלכתחילה''' היא הייתה חלשה ולא ראויה למלאכה שבעבורה הושאלה, ומתה משום שעשו בה מלאכה שלא ראויה לה. לפי זה מובנים דברי הגמרא - השואל פטור מלשלם משום ש"לאו לאוקמא בכילתא שאילתא" - השואל טוען שהמשאיל ידע שמטרת שאלת הבהמה אינה כדי להעמידה בכילה (ואז היא יכלה להיות גם בהמה חלשה) אלא על מנת לעבוד בה, ואם הוא הביא לשואל בהמה חלשה ולא בדק שהיא ראויה למלאכתה הוא פושע, ואין השואל צריך להפסיד מחמת '''פשיעת המשאיל'''. בדרכו של הרמב"ן הלכו גם ה'''ריטב"א''', ה'''ר"ן''', ה'''נימוקי יוסף''' וה'''ריב"ש''' | ה'''רמב"ן''' מסביר שהפטור ב"מתה מחמת מלאכה" מבוסס על ההנחה שבהמה לא אמורה למות מחמת מלאכתה, וכאשר בהמה מתה מחמת מלאכה זה מעיד '''שמלכתחילה''' היא הייתה חלשה ולא ראויה למלאכה שבעבורה הושאלה, ומתה משום שעשו בה מלאכה שלא ראויה לה. לפי זה מובנים דברי הגמרא - השואל פטור מלשלם משום ש"לאו לאוקמא בכילתא שאילתא" - השואל טוען שהמשאיל ידע שמטרת שאלת הבהמה אינה כדי להעמידה בכילה (ואז היא יכלה להיות גם בהמה חלשה) אלא על מנת לעבוד בה, ואם הוא הביא לשואל בהמה חלשה ולא בדק שהיא ראויה למלאכתה הוא פושע, ואין השואל צריך להפסיד מחמת '''פשיעת המשאיל'''. בדרכו של הרמב"ן הלכו גם ה'''ריטב"א''', ה'''ר"ן''', ה'''נימוקי יוסף''' וה'''ריב"ש''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19989&st=&pgnum=277&hilite= (תכג)]. הסברו של הרמב"ן הובא בבית יוסף [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&st=&pgnum=502 (חו"מ שמ)], בסמ"ע [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=333 (שמ ג)] ובש"ך [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=333 (שמ ה)]. | ||
יש להעיר שברור שהמשאיל אינו נחשב פושע לפי הקריטריונים הרגילים של שומרים, ומסתבר ששומר חינם יהיה פטור על פשיעה כעין פשיעת המשאיל, כוונת הרמב"ן היא שעל המשאיל מוטלת אשמה מסוימת על גרימת הנזק, ומשום כך המשאיל אינו יכול לתבוע מהשואל לשלם על הנזק שנעשה באונס גמור, שהרי השואל אינו אשם כלל ואילו המשאיל אחראי לנזק ברמה מסוימת. | יש להעיר שברור שהמשאיל אינו נחשב פושע לפי הקריטריונים הרגילים של שומרים, ומסתבר ששומר חינם יהיה פטור על פשיעה כעין פשיעת המשאיל, כוונת הרמב"ן היא שעל המשאיל מוטלת אשמה מסוימת על גרימת הנזק, ומשום כך המשאיל אינו יכול לתבוע מהשואל לשלם על הנזק שנעשה באונס גמור, שהרי השואל אינו אשם כלל ואילו המשאיל אחראי לנזק ברמה מסוימת. | ||
| שורה 33: | שורה 33: | ||
הסברו של ה'''רשב"א''' בנוי בשני שלבים: בהתחלה הוא מסביר את הפטור בכחש מחמת מלאכה, ומתוך כך את הפטור במיתה מחמת מלאכה. <br/> | הסברו של ה'''רשב"א''' בנוי בשני שלבים: בהתחלה הוא מסביר את הפטור בכחש מחמת מלאכה, ומתוך כך את הפטור במיתה מחמת מלאכה. <br/> | ||
בשלב הראשון מסביר הרשב"א למה השואל פטור על נזק צפוי שקורה מחמת המלאכה (כחש)? מסביר הרשב"א שכיון שהמשאיל ידע שהשואל יעשה מלאכה בבהמה ("לאו לאוקמא בכילתא שאילתא"), וידע שלכל בהמה יש בלאי טבעי שנגרם מחמת העבודה, ובכל זאת הוא לא התנה שהשואל יצטרך לשלם, מוכח שהמשאיל לא מקפיד על נזק זה וכשהשאיל את החפץ לעבודה, הוא '''מחל''' גם על הבלאי הטבעי הנגרם מהמלאכה, ולכן פטור במקרה שהבהמה הוכחשה מחמת המלאכה. דברים אלו מסבירים רק את הפטור ב"'''כחש מחמת מלאכה'''" שהוא '''נזק צפוי''' שצריך להתנות עליו, אך עדיין לא מובן למה פטור גם ב"'''מתה מחמת מלאכה'''" שזה '''נזק לא שכיח''' (ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37964&st=&pgnum=78&hilite= ב"מ לד א]), והמשאיל לא אמור להעלות על דעתו שיקרה נזק זה וממילא אינו צריך להתנות עליו.<br/> | בשלב הראשון מסביר הרשב"א למה השואל פטור על נזק צפוי שקורה מחמת המלאכה (כחש)? מסביר הרשב"א שכיון שהמשאיל ידע שהשואל יעשה מלאכה בבהמה ("לאו לאוקמא בכילתא שאילתא"), וידע שלכל בהמה יש בלאי טבעי שנגרם מחמת העבודה, ובכל זאת הוא לא התנה שהשואל יצטרך לשלם, מוכח שהמשאיל לא מקפיד על נזק זה וכשהשאיל את החפץ לעבודה, הוא '''מחל''' גם על הבלאי הטבעי הנגרם מהמלאכה, ולכן פטור במקרה שהבהמה הוכחשה מחמת המלאכה. דברים אלו מסבירים רק את הפטור ב"'''כחש מחמת מלאכה'''" שהוא '''נזק צפוי''' שצריך להתנות עליו, אך עדיין לא מובן למה פטור גם ב"'''מתה מחמת מלאכה'''" שזה '''נזק לא שכיח''' (ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37964&st=&pgnum=78&hilite= ב"מ לד א]), והמשאיל לא אמור להעלות על דעתו שיקרה נזק זה וממילא אינו צריך להתנות עליו.<br/> | ||
על כן ממשיך הרשב"א ומסביר, שכיון שהמשאיל מחל על הבלאי הטבעי שמחמת המלאכה, אנו מבינים שלמשאיל לא אכפת מכך שיגרמו לו נזקים מחמת השימוש, משום שהמשאיל רוצה ללכת לקראת השואל ולהטיב עמו בשימוש בחפץ שלו, גם במחיר של נזקים שיגרמו לו. משום כן השואל פטור גם על נזקים שלא היה אמור לצפות מראש כמו מיתה. <br/> נראה ש'''תוספות''' | על כן ממשיך הרשב"א ומסביר, שכיון שהמשאיל מחל על הבלאי הטבעי שמחמת המלאכה, אנו מבינים שלמשאיל לא אכפת מכך שיגרמו לו נזקים מחמת השימוש, משום שהמשאיל רוצה ללכת לקראת השואל ולהטיב עמו בשימוש בחפץ שלו, גם במחיר של נזקים שיגרמו לו. משום כן השואל פטור גם על נזקים שלא היה אמור לצפות מראש כמו מיתה. <br/> נראה ש'''תוספות''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37964&st=&pgnum=199 (צד ב ד"ה שומר)] הלך בדרכו של הרשב"א {{ראה עוד|מתה מחמת מלאכה|בירור שיטת התוספות}}. | ||
יש להוסיף שעפ"י דברי הרשב"א ניתן להבין את השלב הראשוני בסוגיה שבו הגמרא חילקה בין "כחש מחמת מלאכה" לבין "מתה מחמת מלאכה", לפי הרשב"א החילוק ברור: יש מקום רב לומר שרק ב"כחש מחמת מלאכה" יש סיבה לפטור בגלל המחילה, אך על מיתה שהיא נזק לא צפוי ולא שייכת בו מחילה - חייב לשלם. אלא שלמסקנה אומרת הגמרא, שאפילו במתה פטור, כי אנו רואים שדעתו של השואל למחול ולא להקפיד על נזקים שמחמת מלאכה. <br/> | יש להוסיף שעפ"י דברי הרשב"א ניתן להבין את השלב הראשוני בסוגיה שבו הגמרא חילקה בין "כחש מחמת מלאכה" לבין "מתה מחמת מלאכה", לפי הרשב"א החילוק ברור: יש מקום רב לומר שרק ב"כחש מחמת מלאכה" יש סיבה לפטור בגלל המחילה, אך על מיתה שהיא נזק לא צפוי ולא שייכת בו מחילה - חייב לשלם. אלא שלמסקנה אומרת הגמרא, שאפילו במתה פטור, כי אנו רואים שדעתו של השואל למחול ולא להקפיד על נזקים שמחמת מלאכה. <br/> | ||
| שורה 41: | שורה 41: | ||
===שיטת המחנה אפרים=== | ===שיטת המחנה אפרים=== | ||
ה'''מחנה אפרים''' | ה'''מחנה אפרים''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21540&hilite=6f5aa704-7759-4a98-8d21-f3a3e60cca15&st=%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA+%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%94&pgnum=162 (שאלה ד)] מעלה אפשרות נוספת. גם הוא הולך בדרכו של הרמב"ן שאם הבהמה מתה זה מעיד שהיא לא הייתה ראויה מלכתחילה למלאכה, אלא שבעוד שהרמב"ן אומר שהפטור הוא מחמת '''פשיעת המשאיל''', המחנה אפרים אומר שכיון שהבהמה לא הייתה ראויה למלאכה הרי זה '''[[מקח טעות]]'''! שהרי השואל התכוון לשאול בהמה טובה והוא קיבל בהמה כחושה, וכיוון שכך מתברר שהשואל כלל אינו שואל ולא מוטלים עליו חיובי השמירה, וממילא הוא פטור מאונסים.<br/> | ||
הסבר זה אומר גם '''רבינו יוסף בכור שור''' בפירושו לתורה [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40225&st=&pgnum=107 (שמות כב יג)]. | הסבר זה אומר גם '''רבינו יוסף בכור שור''' בפירושו לתורה [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40225&st=&pgnum=107 (שמות כב יג)]. | ||
| שורה 55: | שורה 55: | ||
הפוסקים תלו מספר שאלות במחלוקת הרמב"ן והרשב"א, ונביא שלושה מהן: | הפוסקים תלו מספר שאלות במחלוקת הרמב"ן והרשב"א, ונביא שלושה מהן: | ||
א. הטור | א. הטור [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&st=&pgnum=502 (חו"מ שמ)] דן במקרה שאדם שאל בהמה על מנת ללכת עמה דרך מסוימת, ובדרכו הוא נתקל בשודדים שאנסו אותו ולקחו ממנו את הבהמה - האם השואל חייב לשלם על הנזק או שמא לא? הטור מביא בכך מחלוקת: ה'''רמ"ה''' פסק שהשואל פטור מדין "מתה מחמת מלאכה", שהרי אם לא היה הולך בדרך זו למלאכתו אלא משאיר את הבהמה בכילה, לא היו באים עליו שודדים. ה'''רא"ש''' חולק ומחייב את השואל לשלם, כיוון שלשיטתו אין קשר בין הנזק למלאכה ונזק זה אינו נחשב לנזק שאירע "מחמת מלאכה", משום שאף אם הבהמה הייתה נשארת בכילה שבבית יתכן שהיו באים שודדים ולוקחים את הבהמה, ורק באופן מקרי השודדים היו בדרך בה הייתה המלאכה. הבית יוסף מסביר שהרמ"ה סובר ששודדים מצויים בדרך יותר מאשר בתוך העיר, ולכן הגדיר נזק זה כנזק שמחמת מלאכה. | ||
להלכה פסק ה'''שולחן ערוך''' | להלכה פסק ה'''שולחן ערוך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=333 (חו"מ שמ ג)] כשיטת הרמ"ה, וה'''רמ"א''' הוסיף שהרא"ש חולק. | ||
ה'''מחנה אפרים''' | ה'''מחנה אפרים''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21540&hilite=6f5aa704-7759-4a98-8d21-f3a3e60cca15&st=%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA+%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%94&pgnum=162 (שאלה ד)] אומר שכל הדיון בטור הוא רק לשיטת הרשב"א, אך לשיטת הרמב"ן שטעם הפטור הוא פשיעת המשאיל אין כל סיבה לפטור במקרה זה, שהרי במקרה של הטור המשאיל לא פשע כלל ולא מחמת פשיעתו באו השודדים, ואם הרמ"ה פוטר את השואל ואומר שמקרה זה מוגדר "מחמת מלאכה", מוכח שהוא סובר כשיטת הרשב"א שהפטור נובע ממחילת המשאיל ולכן גם על נזקים שלא קשורים לפשיעת המשאיל יהיה השואל פטור. כך אומר גם ה'''ש"ך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=333 (שמ ה)], וכיון שהש"ך פוסק כשיטת הרמב"ן, הוא חולק על השולחן ערוך ופוסק שבמקרה זה השואל חייב, ואין זה "מתה מחמת מלאכה". | ||
ב. מקרה דומה מובא ב'''תרומת הדשן''' (שכח) והביאו ה'''סמ"ע''' | ב. מקרה דומה מובא ב'''תרומת הדשן''' (שכח) והביאו ה'''סמ"ע''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=334 (שמ ח)]. בעל תרומת הדשן דן במקרה שאדם שאל כלי זין כדי להלחם בשונאים שבאו על העיר, והשונאים נצחו את השואל ולקחו ממנו את כלי הזין לעצמם - האם השואל צריך לשלם? פוסק תרומת הדשן שהשואל פטור כי מקרה זה נחשב כ"מתה מחמת מלאכה", שהרי הנזק אירע מחמת הלחימה באויבים שזו הייתה מלאכתם של כלי הזין. <br/> | ||
גם במקרה זה אין פשיעה מצד המשאיל, שהרי הוא השאיל כלי זין טובים אלא שגברו השונאים ונצחו, ולכן לפי הרמב"ן לכאורה אין סיבה לפטור את השואל מלשלם. לפי זה יוצא שבעל תרומת הדשן שפוטר מלשלם, סובר כשיטת הרשב"א שטעם הפטור הוא מצד מחילת המשאיל, וסברה זו שייכת גם בכלי זין. אכן '''הש"ך''' | גם במקרה זה אין פשיעה מצד המשאיל, שהרי הוא השאיל כלי זין טובים אלא שגברו השונאים ונצחו, ולכן לפי הרמב"ן לכאורה אין סיבה לפטור את השואל מלשלם. לפי זה יוצא שבעל תרומת הדשן שפוטר מלשלם, סובר כשיטת הרשב"א שטעם הפטור הוא מצד מחילת המשאיל, וסברה זו שייכת גם בכלי זין. אכן '''הש"ך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=333 (שמ ו)] חולק על תרומת הדשן ומחייב את השואל, והש"ך הולך לשיטתו שפסק כדעת הרמב"ן. | ||
ג. מסופר ש'''ר' זלמן מוילנא''' (אחיו של ר' חיים מוולוז'ין, מתלמידי הגר"א), שאל ספר תנא דבי אליהו לכמה ימים ולמד בו בשקידה עצומה עד שבלה הספר, ור' זלמן פטר את עצמו מלשלם בטענה שהספר בלה מחמת השימוש בו והרי זה "מתה מחמת מלאכה", סיפור זה מופיע בספר תולדותיו של ר' זלמן מוילנא תולדות אדם [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=19697&st=%u05DE%u05EA%u05D4%20%u05DE%u05D7%u05DE%u05EA%20 (ז)] והובא בספרי השו"ת: '''מנחת אלעזר''' | ג. מסופר ש'''ר' זלמן מוילנא''' (אחיו של ר' חיים מוולוז'ין, מתלמידי הגר"א), שאל ספר תנא דבי אליהו לכמה ימים ולמד בו בשקידה עצומה עד שבלה הספר, ור' זלמן פטר את עצמו מלשלם בטענה שהספר בלה מחמת השימוש בו והרי זה "מתה מחמת מלאכה", סיפור זה מופיע בספר תולדותיו של ר' זלמן מוילנא תולדות אדם [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=19697&st=%u05DE%u05EA%u05D4%20%u05DE%u05D7%u05DE%u05EA%20 (ז)] והובא בספרי השו"ת: '''מנחת אלעזר''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1862&st=&pgnum=106&hilite= (ד ע)], '''שואל ומשיב''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1424&st=&pgnum=328 (מהדורה תליתאה ב קעה)], '''יביע אומר''' (ב חו"מ ז ב). סיפור דומה סיפר '''הרב עובדיה יוסף''' ש'''הרב אברהם שפירא''' שאל ממנו ספר ולאחר זמן החזירו בלוי ופטר את עצמו מלשלם מדין "מתה מחמת מלאכה".<br/> | ||
לכאורה פסקים אלו תלויים במחלוקת הרמב"ן והרשב"א. במקרה שהספר בלה, אין שום פשיעה מצד המשאיל שהרי הוא השאיל ספר חדש וטוב, ושייכת רק סברת הרשב"א שהמשאיל מוחל על נזק שנעשה מחמת מלאכה, אם כן לכאורה לפי הרמב"ן צריך השואל לשלם ורק לפי הרשב"א יהיה פטור. אכן '''המחנה אפרים''' דן במקרה שספר בלה והוא אומר שהדבר יהיה תלוי במחלוקת הראשונים.<br/> | לכאורה פסקים אלו תלויים במחלוקת הרמב"ן והרשב"א. במקרה שהספר בלה, אין שום פשיעה מצד המשאיל שהרי הוא השאיל ספר חדש וטוב, ושייכת רק סברת הרשב"א שהמשאיל מוחל על נזק שנעשה מחמת מלאכה, אם כן לכאורה לפי הרמב"ן צריך השואל לשלם ורק לפי הרשב"א יהיה פטור. אכן '''המחנה אפרים''' דן במקרה שספר בלה והוא אומר שהדבר יהיה תלוי במחלוקת הראשונים.<br/> | ||
יש להעיר שיש שב[[שאלת ספרי קודש]] נחלקו הפוסקים אם השואל חייב באונסים או רק בגנבה ואבידה כשואל ויש להכניס שיקול זה לפסיקה במקרה של שאלת ספרים. | יש להעיר שיש שב[[שאלת ספרי קודש]] נחלקו הפוסקים (ראה שו"ת הר"ן יח-כ, סמ"ע עב כא, שך עב כט) אם השואל חייב באונסים או רק בגנבה ואבידה כשואל ויש להכניס שיקול זה לפסיקה במקרה של שאלת ספרים. | ||
==שיטת הרמב"ן והשו"ע בכחש מחמת מלאכה== | ==שיטת הרמב"ן והשו"ע בכחש מחמת מלאכה== | ||
| שורה 75: | שורה 75: | ||
הפתרון לכך הוא החילוק בין "כחש מחמת מלאכה" ל"מיתה מחמת מלאכה", חילוק שמופיע בשלב הראשון של סוגיית הגמרא. בדברי הרשב"א התבאר שכחש הוא '''נזק צפוי''' ומיתה היא '''נזק שאינו צפוי''', והסביר הרשב"א, שמכך שהמשאיל לא התנה על הכחש שידע שעתיד להיות, מוכח שהוא לא מקפיד עליו ומוחל עליו, והמשיך הרשב"א, שכיון שכך גם במיתה יהיה פטור כי רואים שהמשאיל רוצה שהשואל ישתמש בחפץ גם במחיר הנזקים שמחמת המלאכה. על פי זה אומרים האחרונים, שמסתבר לומר שהרמב"ן מודה לשלב הראשון בדברי הרשב"א לגבי כחש, וחולק רק על השלב השני שמרחיב את סברת המחילה גם למיתה. כלומר, במקרה של "כחש מחמת מלאכה" מודה הרמב"ן שפטור בגלל שהמשאיל לא התנה ומכאן שמחל, שהרי זה נזק צפוי שהמשאיל ידע שיקרה ואם לא התנה עליו וודאי שהוא מוותר עליו, אבל ב"מתה מחמת מלאכה" (נזק לא צפוי) חולק הרמב"ן ואומר שעל זה אין לנו הוכחה שהמשאיל מוחל, ולכן ללא סברת הפשיעה השואל חייב לשלם. | הפתרון לכך הוא החילוק בין "כחש מחמת מלאכה" ל"מיתה מחמת מלאכה", חילוק שמופיע בשלב הראשון של סוגיית הגמרא. בדברי הרשב"א התבאר שכחש הוא '''נזק צפוי''' ומיתה היא '''נזק שאינו צפוי''', והסביר הרשב"א, שמכך שהמשאיל לא התנה על הכחש שידע שעתיד להיות, מוכח שהוא לא מקפיד עליו ומוחל עליו, והמשיך הרשב"א, שכיון שכך גם במיתה יהיה פטור כי רואים שהמשאיל רוצה שהשואל ישתמש בחפץ גם במחיר הנזקים שמחמת המלאכה. על פי זה אומרים האחרונים, שמסתבר לומר שהרמב"ן מודה לשלב הראשון בדברי הרשב"א לגבי כחש, וחולק רק על השלב השני שמרחיב את סברת המחילה גם למיתה. כלומר, במקרה של "כחש מחמת מלאכה" מודה הרמב"ן שפטור בגלל שהמשאיל לא התנה ומכאן שמחל, שהרי זה נזק צפוי שהמשאיל ידע שיקרה ואם לא התנה עליו וודאי שהוא מוותר עליו, אבל ב"מתה מחמת מלאכה" (נזק לא צפוי) חולק הרמב"ן ואומר שעל זה אין לנו הוכחה שהמשאיל מוחל, ולכן ללא סברת הפשיעה השואל חייב לשלם. | ||
על פי זה מיושבות שתי השאלות שנשאלו לעיל: כשבאו שודדים או בשאלת ספרים הנזק הוא צפוי והמשאיל היה אמור להתנות עליו, זאת משום שספר רגיל להתבלות ע"י השימוש בו, וגם לגבי שודדים צריך לומר שמדובר במקום ששודדים מצויים בדרכים, ובמקרים אלו גם לפי הרמב"ן שייכת סברת המחילה ולכן פטור, ורק במצבים שהמשאיל לא היה צריך להתנות חולק הרמב"ן על הרשב"א. הסבר זה בדעת הרמב"ן כתב ה'''אור שמח''' (מלווה ולווה יג ג), ובאותו אופן ביאר ה'''בגדי ישע''' | על פי זה מיושבות שתי השאלות שנשאלו לעיל: כשבאו שודדים או בשאלת ספרים הנזק הוא צפוי והמשאיל היה אמור להתנות עליו, זאת משום שספר רגיל להתבלות ע"י השימוש בו, וגם לגבי שודדים צריך לומר שמדובר במקום ששודדים מצויים בדרכים, ובמקרים אלו גם לפי הרמב"ן שייכת סברת המחילה ולכן פטור, ורק במצבים שהמשאיל לא היה צריך להתנות חולק הרמב"ן על הרשב"א. הסבר זה בדעת הרמב"ן כתב ה'''אור שמח''' (מלווה ולווה יג ג), ובאותו אופן ביאר ה'''בגדי ישע''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44417&st=&pgnum=115 (חו"מ ו)] את שיטת השולחן ערוך, והביאו הרב עובדיה יוסף ב'''יביע אומר''' (ב חו"מ ז ב) והסכים עמו. אומנם יש להעיר שהאור שמח אומר שהשולחן ערוך סובר כשיטת הרשב"א. <br/ | ||
יש להוסיף שלפי האמור, גם דברי ה'''ש"ך''' שהפסק של '''תרומת הדשן''' בעניין כלי זין אינו מוסכם על הרמב"ן, אינם מוכרחים, משום שגם במקרה זה לכאורה הנזק צפוי שהמשאיל צריך להתנות עליו, שהרי סביר להניח שיתכן שהאויבים ינצחו, ולפי מהלך זה גם לשיטת הרמב"ן שייכת סברת מחילה. | יש להוסיף שלפי האמור, גם דברי ה'''ש"ך''' שהפסק של '''תרומת הדשן''' בעניין כלי זין אינו מוסכם על הרמב"ן, אינם מוכרחים, משום שגם במקרה זה לכאורה הנזק צפוי שהמשאיל צריך להתנות עליו, שהרי סביר להניח שיתכן שהאויבים ינצחו, ולפי מהלך זה גם לשיטת הרמב"ן שייכת סברת מחילה. | ||
| שורה 88: | שורה 88: | ||
יש לברר מה רמת האונסים הנדרשת כדי להיפטר בדין "מתה מחמת מלאכה", האם הפטור קיים דווקא באונס גמור שלא ניתן למנוע או גם באונס כעין גנבה ואבידה? | יש לברר מה רמת האונסים הנדרשת כדי להיפטר בדין "מתה מחמת מלאכה", האם הפטור קיים דווקא באונס גמור שלא ניתן למנוע או גם באונס כעין גנבה ואבידה? | ||
הדברי משפט | הדברי משפט [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8597&st=%D7%A4%D7%A8%D7%97+%D7%9E%D7%98%D7%94+%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%9F&pgnum=348 (שמ ג)] מביא שב'''שו"ת פרח מטה אהרון''' (ב קטו) הסתפק בזה, ונטה לומר ששואל פטור רק במתה מחמת מלאכה באונס גמור. אולם ב'''שו"ת הרא"ש''' (צב א), ב'''אברבנאל''' בפירושו לתורה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14386&hilite=068f250e-0c3a-47c3-ba29-20f772a041e8&st=%D7%90%D7%9D+%D7%A9%D7%9B%D7%99%D7%A8+%D7%94%D7%95%D7%90&pgnum=210 (שמות כב יג-יד)] | ||
מפורש שדין "מתה מחמת מלאכה" שייך גם ב'''שוכר'''. כידוע שוכר חייב רק על גנבה ואבידה, ומכך שהראשונים נצרכים לפטור את השוכר מדין "מתה מחמת מלאכה" מוכח שהם עוסקים במצב שאירע נזק באונס כעין גנבה ואבדה (ששוכר חייב עליו) מחמת המלאכה, ואם כן יוצא שפטור "מתה מחמת מלאכה" שייך גם באונס כעין גנבה ואבידה. באותו אופן ניתן לדייק כן גם מדברי בעל '''קצות החושן''' ( | מפורש שדין "מתה מחמת מלאכה" שייך גם ב'''שוכר'''. כידוע שוכר חייב רק על גנבה ואבידה, ומכך שהראשונים נצרכים לפטור את השוכר מדין "מתה מחמת מלאכה" מוכח שהם עוסקים במצב שאירע נזק באונס כעין גנבה ואבדה (ששוכר חייב עליו) מחמת המלאכה, ואם כן יוצא שפטור "מתה מחמת מלאכה" שייך גם באונס כעין גנבה ואבידה. באותו אופן ניתן לדייק כן גם מדברי בעל '''קצות החושן''' [(http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8995&st=&pgnum=163&hilite= שח ג)]. וכן כתב בעל '''נתיבות המשפט''' [(http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14541&st=&pgnum=367 שמ ה)] | ||
לכאורה מדברי ה'''שולחן ערוך''' (שמ ג) ניתן לדייק שהפטור קיים רק באונס גמור: השולחן ערוך פוסק שבמקרה שאדם שאל בהמה לדרך ובאו שודדים "'''ואנסוה''' ממנו", הוא פטור, בגלל שהנזק קרה מחמת המלאכה. משמע שרק בגלל שהנזק אירע באונס גמור (לסטים מזוין) פטור ואם זו הייתה גנבה רגילה השואל היה חייב אף שזה מחמת מלאכה. אולם ה'''נתיבות''' ( | לכאורה מדברי ה'''שולחן ערוך''' (שמ ג) ניתן לדייק שהפטור קיים רק באונס גמור: השולחן ערוך פוסק שבמקרה שאדם שאל בהמה לדרך ובאו שודדים "'''ואנסוה''' ממנו", הוא פטור, בגלל שהנזק קרה מחמת המלאכה. משמע שרק בגלל שהנזק אירע באונס גמור (לסטים מזוין) פטור ואם זו הייתה גנבה רגילה השואל היה חייב אף שזה מחמת מלאכה. אולם ה'''נתיבות''' [(http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14541&st=&pgnum=367 שמ ה)] דוחה ראייה זו, ומסביר שכיוון שצריך שהנזק יהיה מחמת המלאכה, נקטו הרמ"ה והשו"ע מקרה של לסטים מזוין, משום שגנבה רגילה שייכת גם בעיר ואינה מחמת מלאכה, ורק לסטים מזוין נמצא רק בדרך ולא בעיר שבה יש אנשים שילחמו בו, ולכן זה נזק שמחמת המלאכה. | ||
יש להעיר שלכאורה השיטה שפוטרת אפילו באונס שאינו גמור, מבוססת של שיטת הרשב"א שהפטור נובע ממחילה, ולכן יש מקום לומר שהמשאיל מוחל גם על מיתה באונס כעין אבידה. אך לפי הרמב"ן שהפטור נובע מפשיעת המשאיל מסתבר שרק באונס גמור יפטר השואל מצד פשיעת המשאיל, אך כשהשואל אשם בנזק שהרי הוא היה יכול למנוע את הנזק אם היה שומר כראוי השואל חייב לשלם, שהרי קשה לומר שיש עדיין פשיעה על המשאיל שהשאיל בהמה שלא ראויה למלאכה, שהרי בהמה זו הייתה ראויה למלאכה אם היו משתמשים בה כראוי, ויש לעיין בזה. | יש להעיר שלכאורה השיטה שפוטרת אפילו באונס שאינו גמור, מבוססת של שיטת הרשב"א שהפטור נובע ממחילה, ולכן יש מקום לומר שהמשאיל מוחל גם על מיתה באונס כעין אבידה. אך לפי הרמב"ן שהפטור נובע מפשיעת המשאיל מסתבר שרק באונס גמור יפטר השואל מצד פשיעת המשאיל, אך כשהשואל אשם בנזק שהרי הוא היה יכול למנוע את הנזק אם היה שומר כראוי השואל חייב לשלם, שהרי קשה לומר שיש עדיין פשיעה על המשאיל שהשאיל בהמה שלא ראויה למלאכה, שהרי בהמה זו הייתה ראויה למלאכה אם היו משתמשים בה כראוי, ויש לעיין בזה. | ||
| שורה 97: | שורה 97: | ||
===שבועה=== | ===שבועה=== | ||
נחלקו הראשונים: כיצד השואל מוכיח שהבהמה מתה מחמת מלאכתה? | נחלקו הראשונים: כיצד השואל מוכיח שהבהמה מתה מחמת מלאכתה? | ||
רוב הראשונים כתבו שהשואל יכול להישבע [[שבועת השומרים]] שמתה מחמת מלאכה ולהיפטר, כמו שבשאר השומרים השומר נשבע שלא פשע ונפטר. בשיטה זו הולכים '''רש"י''' (ה א ד"ה צריכין צח א ד"ה ולרמי) ה'''רי"ף''' (נה ב מדפיו), ה'''רמב"ם''' (שאלה א ב), ה'''רא"ש''' (ח ד) ה'''ריטב"א''' (צו:) ה'''נימוקי יוסף''' בשם ה'''ראב"ד''' (נה ב מדפי הרי"ף) ה'''ריב"ש''' (תכג) וראשונים נוספים, וכך נפסק להלכה ב'''שולחן ערוך''' ( | רוב הראשונים כתבו שהשואל יכול להישבע [[שבועת השומרים]] שמתה מחמת מלאכה ולהיפטר, כמו שבשאר השומרים השומר נשבע שלא פשע ונפטר. בשיטה זו הולכים '''רש"י''' (ה א ד"ה צריכין צח א ד"ה ולרמי) ה'''רי"ף''' (נה ב מדפיו), ה'''רמב"ם''' (שאלה א ב), ה'''רא"ש''' (ח ד) ה'''ריטב"א''' (צו:) ה'''נימוקי יוסף''' בשם ה'''ראב"ד''' (נה ב מדפי הרי"ף) ה'''ריב"ש''' (תכג) וראשונים נוספים, וכך נפסק להלכה ב'''שולחן ערוך''' [(http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=337 שמד א)].<BR/> | ||
שיטה ייחודית היא שיטת ה'''רי"ד''' בתוספותיו ובפסקיו (צז א), שנוטה לומר שדין "מתה מחמת מלאכה" שונה משאר דיני השומרים ולא קיימת בו האפשרות להיפטר בשבועה, והשואל חייב להביא עדים שהנזק אירע מחמת המלאכה. הרי"ד מוסיף שיתכן שהשאלה אם שייכת שבועה ב"מתה מחמת מלאכה" שנויה במחלוקת בין הסוגיות. <BR/> | שיטה ייחודית היא שיטת ה'''רי"ד''' בתוספותיו ובפסקיו (צז א), שנוטה לומר שדין "מתה מחמת מלאכה" שונה משאר דיני השומרים ולא קיימת בו האפשרות להיפטר בשבועה, והשואל חייב להביא עדים שהנזק אירע מחמת המלאכה. הרי"ד מוסיף שיתכן שהשאלה אם שייכת שבועה ב"מתה מחמת מלאכה" שנויה במחלוקת בין הסוגיות. <BR/> | ||
'''רבי ירוחם פרעלא''' בפירושו ל'''ספר המצוות לרס"ג''' (פרשיה כג-כה) מוכיח שגם שיטת רס"ג שאין בשואל שבועת השומרים ש"מתה מחמת מלאכה". | '''רבי ירוחם פרעלא''' בפירושו ל'''ספר המצוות לרס"ג''' (פרשיה כג-כה) מוכיח שגם שיטת רס"ג שאין בשואל שבועת השומרים ש"מתה מחמת מלאכה". | ||