הבדלים בין גרסאות בדף "הנטען על האישה"

נוספו 3,675 בתים ,  13:52, 1 במאי 2016
אין תקציר עריכה
שורה 96: שורה 96:


'''הדרישה''' (א) סובר שאכן יש חילוק בין שיטת '''הרא"ש''' לשיטת '''הרי"ף'''. '''הרא"ש''' כופה בעל להוציא את אשתו בעדי כיעור וקלא דלא פסיק, ואילו '''הרי"ף''' רק אוסרה על בעלה. לדבריו הטור לא רצה להאריך ולפרט את החילוק הקטן שביניהם, ולכן הוא כתב שדברי '''הרא"ש''' הם כדברי '''הרי"ף'''.
'''הדרישה''' (א) סובר שאכן יש חילוק בין שיטת '''הרא"ש''' לשיטת '''הרי"ף'''. '''הרא"ש''' כופה בעל להוציא את אשתו בעדי כיעור וקלא דלא פסיק, ואילו '''הרי"ף''' רק אוסרה על בעלה. לדבריו הטור לא רצה להאריך ולפרט את החילוק הקטן שביניהם, ולכן הוא כתב שדברי '''הרא"ש''' הם כדברי '''הרי"ף'''.
==פסיקת ההלכה בשולחן ערוך==
'''השולחן ערוך''' (אבן העזר, יא א),  פוסק '''כרי"ף''' וכ'''רמב"ם''', שאישה יוצאת מבעלה רק בעדי טומאה. אולם, אם הוציאה בעדי כיעור וקלא דלא פסיק, ונשאה הנטען, אם אין לה בנים מהנטען- תצא. ואם יש  לה בנים ממנו- לא תצא.
מדברי '''השולחן ערוך''' נראה שאפילו בראיית הבעל וקלא דלא פסיק, תצא האישה מהנטען. אולם '''הגר"א''' (ו), מגיה את דברי השו"ע, ומפרש שמדובר רק בעדי כיעור ולא בראיית הבעל.
'''הרמ"א'''מביא את שיטת הרא"ש כ-"יש אומרים". ופוסק שבמקרה של קלא דלא פסיק, אפילו בלא ראיית הבעל, אלא רק בעד אחד- תצא מן הנטען, אם אין לה בנים ממנו. '''החלקת מחוקק''' (ו) '''והט"ז''' (א) השיגו עליו בדין זה, היות ול'''רא"ש''' אין חילוק בין הבעל לבועל, וכאן מציג '''הרמ"א''' חילוק ביניהם. '''הבית שמואל''' (ד) מסביר ש'''הרמ"א''' עשה כעין פשרה בין כל שיטות הראשונים, ושיטתו היא אכן שיטה מחודשת.
===עדות דבר מכוער==
סוגיית עדות דבר מכוער, ברובה היא חלק סוגיית "אין בודקים עדי נשים בדרישה וחקירה" ומסוגיות עדי קינוי ועדי סתירה המופיעות במסכת סוטה. בסוגיה נעסוק רק בשאלה הקשורה באופן הדוק לסוגיה.
====מספר העדים בדבר מכוער====
'''ר"ת''' פוסק (ספר הישר לג), שדי בעד אחד לעדות דבר מכוער, עליו חולק '''רבינו ירוחם''' (תולדות אדם וחוה כג ב) וסובר שיש צורך בשני עדים.
'''הטור''', '''השו"ע והרמב"ם''' לא דברו על כך בפירוש אולם בהתייחסותם לעדות דבר מכוער הם משתמשים בלשון רבים, ונראה לדייק שאכן יש צורך בשני עדים.
====קלא שיצא על הכיעור====
מדברי '''הטור''' (אבן העזר יא), נראה שהקלא שיצא בעיר הוא על הדבר המכוער שראו עדי הכיעור. '''המהרש"ל''' (שו"ת מהרש"ל לג) חולק על הטור וסובר שהקלא הוא לעז שיצא עליה בעיר שהיא מזנה עם הנטען, והוא לא מדבר על הדבר המכוער שראו העדים.
'''המהרש"ל''' מוכיח דין זה מדברי '''הרמב"ם''' (סוטה ב יד), שכתב: "במה דברים אמורים? כשרננו העיר עליה ועל זה הנטען... ואמרו פלוני זינה עם פלוני", '''הדרישה''' (א) מסביר שמכיוון שהרמב"ם לא הזכיר את הכיעור בדין זה, משמע מדבריו שהרינון בעיר לא יוצא על הכיעור שהעדים ראו.
'''הדרישה''' עצמו, מדייק מדברי הרמב"ם אחרת, וסובר שאם הקול אינו יוצא על הכיעור, צריך היה הרמב"ם לכתוב: "וגם רננו העיר עליה..." היות והרמב"ם משתמש בביטוי: "במה דברים אמורים", הוא מכליל את הקול בדין עדי הכיעור. יוצא מזה שהרמב"ם סובר כשיטת הטור.
'''הב"ח''' (ג) מעמיד את הטור כשיטת '''המהרש"ל''' (שו"ת לג), בה הקול יוצא שלא מחמת עדי הכיעור.
165

עריכות