הבדלים בין גרסאות בדף "התרת נדרים על מנהג"

החובה ללכת במנהגי אבות הובאה להלכה בפוסקים רבים כבר '''ברי"ף''' (פסחים נ עמוד ב) הובא סיפור על בני ביישן אותו נזכיר בהרחבה בחיבור זה שממנו משתמעת חובה זו. וכן כתב '''הרמב"ן''' (משפט החרם) שקבלה של קהל חלה עליהם ועל זרעם, כמו שמצינו במעמד הר סיני וענייני צומות.  

מכאן נובעת השאלה האם החובה להמשיך במנהגי אבות היא בלתי הפיכה או שמא ניתן להתירה באופנים שונים. ישנם ראשונים הסוברים שניתן להתיר את המנהגים על ידי התרת נדרים ויש הסוברים שאין דרך להתיר מנהג אבות אפילו לא על ידי התרת נדרים.

==לפי האוסרים מה יהיה גדר האיסור?==

במסכת נדרים טו. הגמרא מדברת על כך שיש איסורים הדומים לנדרים מדרבנן ומביאה לשם כך ברייתא שמוכיחה את הדבר, בברייתא זו עסקנו עד כה- “דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי לנהוג בהן היתר בפניהם כדי לבטלן משום שנאמר "לא יחל דברו"”. מה שמראה לנו שאיסור ביטול מנהגים הוא מדרבנן. וכך '''רש”י''' מפרש את הדברים על המילים- "אי אתה רשאי לנהוג בהן היתר לפניהם: לבטל מנהגם, דעובר משום בל יחל, ומן התורה אינו בבל יחל, אלא מדרבנן." וכן מפרש '''הרא”ש''' שצריך התרה מדרבנן, על הסיפור של בני ביישן בבבלי פסחים נ:. '''והראב"ד''' שנמנה על האוסרים הסביר שמדובר באותו איסור הקיים בהתרת שבועה על דבר מצווה. (((צריך לעיין מה האיסור והאם אכן הוא דרבנן כמו שכתבתי)))

וגם מדברי '''הרשב"א''' משמע שהאיסור להתיר הוא דרבנן כיון שהוא אומר שמנהגים שאדם אסר על עצמו הם '''כעין איסורים שאסרתן תורה''' ולא איסור תורה ממש. ואם האיסורים עצמם הם רק כעין איסורים שאסרתן תורה ודאי שאיסור התרתם לפי האוסרים יהיה רק מדרבנן. ולכן נראה לסכם שבפשטות האיסור לעבור על מנהג הוא מדרבנן, וגם האיסור לעשות התרת נדרים על מנהג לפי האוסרים יהיה רק מדרבנן.

==המתירים לעשות התרה על מנהגים==  

===רב האי גאון===

===רבנו חננאל===

===מהר”ם מרוטנבורג===

מביא שאלה על אדם שנהג להתענות ועכשיו רוצה להפסיק כי הוא חלש, והוא פוסק שמותר לו וצריך התרת חכם. ומביאו המרדכי תלמידו ומסכים לכך.