הבדלים בין גרסאות בדף "מצות ספירת העומר והחייבים בה"

שורה 18: שורה 18:


כתב ה'''רשב"א''' בתשובה [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=78&hilite= (א קכו)] שלפי מה דקיי"ל בגמרא '''ראש השנה''' (כט א) ש[[כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא]], הוא הדין לספירת העומר שיכול לשמוע הברכה מאחר ולצאת ידי חובתו, וכל שכן הוא שהרי עיקר המצוה היא הספירה ולא הברכה.
כתב ה'''רשב"א''' בתשובה [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=78&hilite= (א קכו)] שלפי מה דקיי"ל בגמרא '''ראש השנה''' (כט א) ש[[כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא]], הוא הדין לספירת העומר שיכול לשמוע הברכה מאחר ולצאת ידי חובתו, וכל שכן הוא שהרי עיקר המצוה היא הספירה ולא הברכה.
<BR />ודייק מדבריו ה'''מגן אברהם''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2261 (ב)] שדווקא את הברכה יכול לשמוע מאחר, אבל את הספירה צריך הוא בעצמו לברך. אך הקשה על זה מתשובה אחרת של ה'''רשב"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=212&hilite= (א תנח)] שהביא הבית יוסף, שם מבואר שהש"ץ יכול להוציא את השומע אף בספירה עצמה. ומסיק המג"א שכיון שקיי"ל בכל מקום [[שומע כעונה]] הוי כאילו ספר הוא בעצמו. וה'''פרי חדש''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2322 (ד"ה ומ"ש ומצוה)] הקשה קושיית המג"א בשם '''ר' דניאל גיראסי''' וכתב לחלק בין לכתחילה לדיעבד, שמה שכתב הרשב"א שיוצא בספירת הש"ץ הוא במקרה שכיוונו לצאת ולהוציא, אך לכתחילה יש לספור בעצמו. אמנם בסוף דבריו שם הכריע כהמג"א שאף לכתחילה יוצא מדין שומע כעונה.
<BR />ודייק מדבריו ה'''מגן אברהם''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2261 (ב)] שדווקא את הברכה יכול לשמוע מאחר, אבל את הספירה צריך הוא לומר בעצמו. אך הקשה על זה מתשובה אחרת של ה'''רשב"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=212&hilite= (א תנח)] שהביא הבית יוסף, שם מבואר שהש"ץ יכול להוציא את השומע אף בספירה עצמה. ומסיק המג"א שכיון שקיי"ל בכל מקום [[שומע כעונה]] הוי כאילו ספר הוא בעצמו. וה'''פרי חדש''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2322 (ד"ה ומ"ש ומצוה)] הקשה קושיית המג"א בשם '''ר' דניאל גיראסי''' וכתב לחלק בין לכתחילה לדיעבד, שמה שכתב הרשב"א שיוצא בספירת הש"ץ הוא במקרה שכיוונו לצאת ולהוציא, אך לכתחילה יש לספור בעצמו. אמנם בסוף דבריו שם הכריע כהמג"א שאף לכתחילה יוצא מדין שומע כעונה.


אבל ב'''לבוש''' (א) מבואר להדיא שאין אדם יוצא בספירת חבירו. וב'''חק יעקב''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2261 (ד)] הביא שב'''אגודה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9770&st=&pgnum=444 (מנחות סה ב סימן לב)] כתב להדיא שצריך כל אחד לספור ולא שהש"ץ יספור בשביל כולם. ובדעת הרשב"א כתב לבאר, שמה שכתב הרשב"א שהש"ץ מוציא אחרים זהו דווקא בברכה ולא בספירה, וחיזק דבריו מהמנהג שאחר שהש"ץ סופר, כל הציבור מברך וסופר אחריו. ומשמע בדבריהם שאפילו בדיעבד אינו יוצא. כדבריו בהסבר הרשב"א הוכיח לבאר גם ב'''חק יוסף''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7851&st=&pgnum=100 (ד)] וכתב שכן נראה מדברי האחרונים שאין הש"ץ יכול להוציא מידי ספירה. גם ה'''פרי מגדים''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2436 (אשל אברהם ב)] העתיק דברי החק יעקב בהסבר הסתירה ברשב"א והעלה שיחזור לספור בלא ברכה.
אבל ב'''לבוש''' (א) מבואר להדיא שאין אדם יוצא בספירת חבירו. וב'''חק יעקב''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2261 (ד)] הביא שב'''אגודה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9770&st=&pgnum=444 (מנחות סה ב סימן לב)] כתב להדיא שצריך כל אחד לספור ולא שהש"ץ יספור בשביל כולם. ובדעת הרשב"א כתב לבאר, שמה שכתב הרשב"א שהש"ץ מוציא אחרים זהו דווקא בברכה ולא בספירה, וחיזק דבריו מהמנהג שאחר שהש"ץ סופר, כל הציבור מברך וסופר אחריו. ומשמע בדבריהם שאפילו בדיעבד אינו יוצא. כדבריו בהסבר הרשב"א הוכיח לבאר גם ב'''חק יוסף''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7851&st=&pgnum=100 (ד)] וכתב שכן נראה מדברי האחרונים שאין הש"ץ יכול להוציא מידי ספירה. גם ה'''פרי מגדים''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2436 (אשל אברהם ב)] העתיק דברי החק יעקב בהסבר הסתירה ברשב"א והעלה שיחזור לספור בלא ברכה.
501

עריכות