הבדלים בין גרסאות בדף "התרת נדרים על מנהג"

הוסרו 812 בתים ,  23:12, 20 במרץ 2016
שורה 11: שורה 11:
==סיעת המתירים==
==סיעת המתירים==
===הראש===
===הראש===
מפרש שהאיסור להתיר מנהגים הוא רק ללא התרת נדרים אבל על ידי התרת נדרים ניתן. הוא מוכיח שאכן יש איסור לעבור על מנהג אבות (ללא התרה) מהגמרא בירושלמי פסחים פרק ד' א'- "...נשאל ואין מתירין לו", וכן מגמרא דומה בבבלי נדרים טו. סברתו היא שאין סיבה לחלק בין מנהג לנדר רגיל וגם במנהג יהיה מותר לעשות התרת נדרים נדרים על ידי פתח וחרטה.
וכן הבינו בנו ה'''טור''' בקיצור פסקי הרא”ש- משפחה שנהגו אבותיהם איסור בדבר שהוא ידוע שהוא מותר וכן בני אדם רבים או אדם יחידי... אין רשאי להתיר להם בלא חרטה אבל בחרטה יכולים להתיר להם.


אומר על סמך ירושלמי שכוונת הגמרא היא שמכיון שהמנהג התקבל בתורת נדר אין לחכם שבאים אליו לשאול על המנהג להתיר ולזלזל במנהג. אך על סמך גמרא בנדרים הוא אומר שאכן מותר לאדם להשאל בתורת התרת נדרים ולהתיר את המנהג שכן אמרנו- שדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור אי אתה רשאי להתירן לפניהם משום שנאמר לא יחל דברו” אבל החכם יכול להתיר להם בחרטה כמו שאר דברים. שאין לומר שמנהג יהיה חמור מנדר מפורש. הגמרא נדרים טו. שואלת- "מי איכא בל יחל דרבנן? אין! והתניא (בניחותא) דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם שנאמר "לא יחל דברו”” ורש”י מפרש אי אתה רשאי..: לבטל מנהגם דעובר משום בל יחל ומן התורה אינו בבל יחל אלא מדרבנן.” דהיינו דבר שאדם נהג בו איסור וידע על כך שזה מותר אז יש עליו איסור בל יחל מדרבנן לעבור על מנהגו. ולכן ברור מכאן שאפשר לבטל את המנהג ע”י התרת נדרים.
וכן הבינו בנו הטור בקיצור פסקי הרא”ש- משפחה שנהגו אבותיהם איסור בדבר שהוא ידוע שהוא מותר וכן בני אדם רבים או אדם יחידי... אין רשאי להתיר להם בלא חרטה אבל בחרטה יכולים להתיר להם.
===רבנו חננאל===
===רבנו חננאל===
רבנו חננאל מחבר בין הגמרות ומצטרף לסיעות ההיתר בכך שהוא מסביר את הגמרא שלנו על פי הגמרא בירושלמי. הוא מסביר שהסיבה שרבי יוחנן אסר להם היא כי הוא סבר שאסור באמת מעיקר הדין. ונראה שהייתה לו בירושלמי גירסא שונה וגרס את הסיפור על רבי יוחנן ולא על רבי.  
רבנו חננאל מחבר בין הגמרות ומצטרף לסיעות ההיתר בכך שהוא מסביר את הגמרא שלנו על פי הגמרא בירושלמי. הוא מסביר שהסיבה שרבי יוחנן אסר להם היא כי הוא סבר שאסור באמת מעיקר הדין. ונראה שהייתה לו בירושלמי גירסא שונה וגרס את הסיפור על רבי יוחנן ולא על רבי.  
161

עריכות