71
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "קנין חצר במציאה"
אין תקציר עריכה
| שורה 20: | שורה 20: | ||
===מאיזה דין חצרו של אדם קונה לו=== | ===מאיזה דין חצרו של אדם קונה לו=== | ||
כתב '''רש"י''' (יב א ד"ה גבי) שבמציאה אם אינו עומד בצד שדהו, אי אפשר לזכות מדין שליחות, כיון שבשליחות יש דעת שולח או דעת שליח, אבל במציאה כשאינו עומד בצד שדהו אין לא זה ולא זה. ומשמע מדבריו שבעומד בצד שדהו, זוכה במציאה מדין יד, שחצירו היא כשלוחו. אלא שלא מבואר בדבריו, מאיזה דין יזכה במציאה בחצר המשתמרת כאשר אינו עומד בצד שדהו. | כתב '''רש"י''' (יב א ד"ה גבי) שבמציאה אם אינו עומד בצד שדהו, אי אפשר לזכות מדין שליחות, כיון שבשליחות יש דעת שולח או דעת שליח, אבל במציאה כשאינו עומד בצד שדהו אין לא זה ולא זה. ומשמע מדבריו שבעומד בצד שדהו, זוכה במציאה מדין יד, שחצירו היא כשלוחו. אלא שלא מבואר בדבריו, מאיזה דין יזכה במציאה בחצר המשתמרת כאשר אינו עומד בצד שדהו. | ||
<BR/>קושייה זו הקשה ה'''ר"ן''' בחידושים (יא ב ד"ה האי חצר), ותירץ שכל שהחצר משתמרת לו, הויא לה כידא אריכתא, שהרי אף מה שזוכה בידו הוא נותנה בחצירו. הובאו דבריו גם ב'''נימוקי יוסף''' (ה ב ד"ה ראה). ובתירוץ נוסף כתב הר"ן שם שתקנת חכמים היא שחצר תיקנה במציאה, דלא גרע מד' אמות. | <BR/>קושייה זו הקשה ה'''ר"ן''' בחידושים (יא ב ד"ה האי חצר), ותירץ שכל שהחצר משתמרת לו, הויא לה כידא אריכתא, שהרי אף מה שזוכה בידו הוא נותנה בחצירו. הובאו דבריו גם ב'''נימוקי יוסף''' (ה ב ד"ה ראה). ובתירוץ נוסף כתב הר"ן שם שתקנת חכמים היא שחצר תיקנה במציאה, דלא גרע מד' אמות{{ראה עוד|קנין חצר במציאה|שיטת רש"י}}. | ||
אבל ה'''רא"ש''' (א לא) כתב שחצר המשתמרת קונה במציאה מדין שליחות, כיון שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו. אלא שחצר שאינה משתמרת אינה קונה מדין שליחות, שהרי אין אדם רוצה שיהיו חפציו ביד שליח שאין משתמר בידו, ולכן בעינן שיהיה עומד בצד חצרו, שתזכה לו מדין יד. וכן משמע ב'''תוספות''' (יב א ד"ה חצר). | אבל ה'''רא"ש''' (א לא) כתב שחצר המשתמרת קונה במציאה מדין שליחות, כיון שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו. אלא שחצר שאינה משתמרת אינה קונה מדין שליחות, שהרי אין אדם רוצה שיהיו חפציו ביד שליח שאין משתמר בידו, ולכן בעינן שיהיה עומד בצד חצרו, שתזכה לו מדין יד. וכן משמע ב'''תוספות''' (יב א ד"ה חצר). וכן נראה שמפרש ה'''ריטב"א''' (יב א ד"ה אלא) בדעת רש"י (וברש"י שלפנינו א"א לומר כן, שהרי כתב שבמציאה אין דין שליחות לפי שליכא דעת שולח. אבל כנראה שגיר' אחרת היתה לפניו, שהרי גם בחידושי הר"ן שכתב כפי שלפנינו, מבואר בדבריו שאינם כתובים ברש"י אלא מדיליה מפרש כן). | ||
וה'''ריטב"א''' (יב א ד"ה הלכך) כתב שבמציאה זוכה לו חצירו מדין שליחות, אלא שצריך שיהיה משתמר, ולכן היכא שאינו משתמר בעינן שיעמוד בצדה אך לא מדין יד אלא מדין שליחות. וכתב שהדין כן אף ב[[מתנה]], ורב אשי אינו סובר כרב פפא שדעת אחרת מקנה אותן שאני. | |||
==אם צריך לומר 'זכתה לי שדי'== | ==אם צריך לומר 'זכתה לי שדי'== | ||
| שורה 29: | שורה 31: | ||
אבל ה'''רמב"ם''' (גזילה ואבידה יז יא) העתיק כפשט המשנה, שצריך לומר זכתה לי שדי. וביאר טעמו ה'''מגיד משנה''' שד' אמות עדיף על חצר, כיון שיכול להטות עצמו וליטלה, ולכן אפילו לא אמר קנה, מה שאין כן חצר. וב'''בית יוסף''' (חושן משפט רסח ד"ה ומ"ש בשם הרמב"ם) כתב להסביר, שד' אמות תיקנו רבנן כדי שלא יבואו לאנצויי, ולכן לא חילקו בין אמר ללא אמר, דא"כ יבואו לאנצויי. | אבל ה'''רמב"ם''' (גזילה ואבידה יז יא) העתיק כפשט המשנה, שצריך לומר זכתה לי שדי. וביאר טעמו ה'''מגיד משנה''' שד' אמות עדיף על חצר, כיון שיכול להטות עצמו וליטלה, ולכן אפילו לא אמר קנה, מה שאין כן חצר. וב'''בית יוסף''' (חושן משפט רסח ד"ה ומ"ש בשם הרמב"ם) כתב להסביר, שד' אמות תיקנו רבנן כדי שלא יבואו לאנצויי, ולכן לא חילקו בין אמר ללא אמר, דא"כ יבואו לאנצויי. | ||
ובחידושי ה'''ר"ן''' כתב (יא א ד"ה מתני') | ובחידושי ה'''ר"ן''' כתב (יא א ד"ה מתני') שבעינן אמירה, מפני שחצר זוכה דווקא במשתמרת, וכיון שהצבי והגוזלות מהלכים הם, אם לא נתעורר לקנותם לא זכתה לו שדהו, לפי שאינה משתמרים בה, ולכן צריך שיאמר זכתה לי שדי, שבכך ניכר שמתעורר לקנותם. וכתב שמטעם זה אין החצר זוכה במציאה שאינו יודע בה אפילו אינה מהלכת. וכל זה אינו שייך בד' אמות שתיקנו לו רבנן, כיון שהן בכל מקרה משתמרות לו, וכתב שכן הם גם דברי הרמב"ם. דברים אלו הובאו גם ב'''נימוקי יוסף''' (ה א ד"ה מתני'). וכן משמע ב'''מאירי''' (יא א ד"ה אמר המאירי). | ||
<BR/>אבל כתב ה'''בית יוסף''' (רסח ד"ה ונמוקי) שאי אפשר לומר ברמב"ם כדברי הר"ן, לפי שברמב"ם מבואר שאף במציאה שאינה מהלכת צריך לומר זכתה לי שדי, ואילו לר"ן דווקא במהלכת הדין כן מפני שאינה משתמרים בה. | <BR/>אבל כתב ה'''בית יוסף''' (רסח ד"ה ונמוקי) שאי אפשר לומר ברמב"ם כדברי הר"ן, לפי שברמב"ם מבואר שאף במציאה שאינה מהלכת צריך לומר זכתה לי שדי, ואילו לר"ן דווקא במהלכת הדין כן מפני שאינה משתמרים בה. | ||
<BR/>ה'''ריטב"א''' (יא א ד"ה הא דתנן) גם הוא הסכים לדברי הרמב"ם שצריך דווקא לומר זכתה לי שדי, אבל כתב טעם אחר, שכיון שהוא רואה אחרים רצים אחר המציאה, והוא עומד ולא אומר כלום, גלי דעתיה שאינו רוצה לזכות בה | <BR/>ה'''ריטב"א''' (יא א ד"ה הא דתנן) גם הוא הסכים לדברי הרמב"ם שצריך דווקא לומר זכתה לי שדי, אבל כתב טעם אחר, שכיון שהוא רואה אחרים רצים אחר המציאה, והוא עומד ולא אומר כלום, גלי דעתיה שאינו רוצה לזכות בה, ו[[אין חצירו של אדם קונה לו דבר שאינו רוצה לזכות בו]]. | ||
ה'''בית יוסף''' (ד"ה ולענין) הכריע כהרמב"ם, וכן כתב ב'''שלחן ערוך''' (רסח ג-ד). וה'''רמ"א''' שם חלק וכתב שיש אומרים שעומד בצד שדהו סגי ולא בעינן שיאמר. ולכאורה דבריו הם כהרא"ש והתוס'. אמנם לגבי צבי וגוזלות (ד) לא השיג על דברי השלחן ערוך, ומשמע שבזה סובר צריך שיאמר זכתה לי שדי. ואפשר שסובר כדברי הר"ן לעיל, שבמציאה מהלכת, אם אינו אומר זכתה לי שדי, לא חשיב כמשתמרת לו, וכן כתב ה'''סמ"ע''' (טו). | ה'''בית יוסף''' (ד"ה ולענין) הכריע כהרמב"ם, וכן כתב ב'''שלחן ערוך''' (רסח ג-ד). וה'''רמ"א''' שם חלק וכתב שיש אומרים שעומד בצד שדהו סגי ולא בעינן שיאמר. ולכאורה דבריו הם כהרא"ש והתוס'. אמנם לגבי צבי וגוזלות (ד) לא השיג על דברי השלחן ערוך, ומשמע שבזה סובר צריך שיאמר זכתה לי שדי. ואפשר שסובר כדברי הר"ן לעיל, שבמציאה מהלכת, אם אינו אומר זכתה לי שדי, לא חשיב כמשתמרת לו, וכן כתב ה'''סמ"ע''' (טו). | ||