הבדלים בין גרסאות בדף "נאמנות האב על בנו לבכורה ולאיסורים (דין 'יכיר')"

אין תקציר עריכה
שורה 60: שורה 60:
ר' ישעיה מטראני ב'''תורי"ד''' (קידושין עח ב) וב'''המכריע''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8910&st=&pgnum=91  (סד)] נוקט שאם האב אומר שבנו ממזר ואשתו מכחישה אותו ואומרת שהבן כשר היא נאמנת, והבן כשר. ושיטתו מתבססת על הסוגיה ב'''כתובות''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=14&format=pdf  (יד א)] של ארוס וארוסה ונתעברה הארוסה, שמשמע מהסוגיה שאין הבעל נאמן במכחישתו. אלא שה'''תוס'''', וה'''רא"ש''', ועוד ראשונים ביארו אחרת את דברי הגמ'.
ר' ישעיה מטראני ב'''תורי"ד''' (קידושין עח ב) וב'''המכריע''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8910&st=&pgnum=91  (סד)] נוקט שאם האב אומר שבנו ממזר ואשתו מכחישה אותו ואומרת שהבן כשר היא נאמנת, והבן כשר. ושיטתו מתבססת על הסוגיה ב'''כתובות''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=14&format=pdf  (יד א)] של ארוס וארוסה ונתעברה הארוסה, שמשמע מהסוגיה שאין הבעל נאמן במכחישתו. אלא שה'''תוס'''', וה'''רא"ש''', ועוד ראשונים ביארו אחרת את דברי הגמ'.
ב'''רמב"ם''' [http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&hilchos=27&perek=15&halocha=17&hilite  (אסו"ב טו יז)] וב'''שו"ע''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8_%D7%93_%D7%9B%D7%96  (אבה"ע ד כז)] נפסק שלא כדבריו, ונאמן ארוס לומר שבנו אינו ממנו, וממזר, גם היכן שארוסתו מכחישתו.
ב'''רמב"ם''' [http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&hilchos=27&perek=15&halocha=17&hilite  (אסו"ב טו יז)] וב'''שו"ע''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8_%D7%93_%D7%9B%D7%96  (אבה"ע ד כז)] נפסק שלא כדבריו, ונאמן ארוס לומר שבנו אינו ממנו, וממזר, גם היכן שארוסתו מכחישתו.
==פסק ההלכה==
להלכה נפסק ב'''רמב"ם''' וב'''שו"ע''' שלא כמו כל הסייגים הנ"ל. ויש נאמנות להכיר גם לא דרך הכרת בכורה (שלא כשיטת '''בה"ג'''). ונאמן האב לפסול את בנו גם באומר 'אינו בני' (שלא כשיטת '''ריא"ז''' ו'''תורי"ד'''). ונאמן האב לפסול את בנו גם היכן שאשתו מכחישה אותו (שלא כשיטת ה'''תורי"ד''').
===האם לצרף דעות הראשונים לקולא===
====צירוף ג' השיטות====
'''רע"א''' (שו"ת א קכח) נוקט שוודאי ההלכה כרמב"ם, אבל אם האב אמר אינו בני, וגם ההכרה לא דרך בכורה, ואשתו מכחישתו, כיון שיש ג' צדדים להקל (בה"ג, ריא"ז, ותורי"ד) הוולד יהיה ספק ממזר. וכן נקט ה'''חת"ס''' (אבה"ע א יג).
====צירוף ב' שיטות====
וה'''אמרי יושר''' (ב קיד) נקט שגם היכא שהאישה לא מכחישה אותו, אפשר לצרף את ב' השיטות, שיטת בה"ג, ושיטת הריא"ז, כדי שיהיה ספק ממזר.
====שיטת הבה"ג====
וב'''שו"ת מהר"ם בן חביב''' (קלב) נקט שאם לא היה הכרה דרך בכורה, אפשר לסמוך על שיטת הבה"ג בלבד, כדי שזה יהיה ספק דדינא. וב'''עטרת דבורה''' (י) נראה שנוטה כדבריו.
==לומר על זר שהוא בנו==
===לעניין ירושה===
יש מחלוקת ראשונים האם מדין 'יכיר' לשיטת ר' יהודה אדם נאמן לומר על זר שלא הוחזק לבנו, שהוא בנו וראוי ליורשו. שיטת '''תוס'''' (ב"ב קלד ב ד"ה ליורשו) שהנאמנות שנאמרה בפסוק של 'יכיר' זה רק להעיד על המוחזק לבנו שהוא בכור או ממזר. אבל מי שכלל לא הוחזק לבנו אין האב יכול להעיד עליו שהוא בנו בכורו מדין 'יכיר'. ה'''רמב"ם''' (נחלות ב יד) חולק וסובר שנאמן לומר על מי שכלל לא הוחזק לבנו שהוא בנו בכורו, ויירש אותו. וכן ה'''רא"ש''' (ב"ב ח לט) מביא בשם הר"ם שנאמן.
====שיטת הרשב"ם====
בשיטת ה'''רשב"ם''' יש סתירה שבמקום אחד (קלד ב ד"ה לירשו) נקט כתוס' ובמקום אחר (קכו ב ד"ה הנה הוא בני) נקט כרמב"ם. '''רע"א''' (שו"ת א קי) נשאר בצע"ג על דבריו. ה'''רש"ש''' (ב"ב קכו ב ברשב"ם שם) יישב שהרשב"ם סבר כשיטת הרמב"ם, ומה שנקט בקלד: שאין אדם נאמן לומר על זר שהוא בנו, כוונתו לפי חכמים החולקים על ר' יהודה ב'יכיר', וכן יישב ב'''חת"ס''' (אבה"ע א עו). וה'''קצוה"ח''' (רעז ב) נקט ששיטת הרשב"ם כתוס' ויישב את דבריו בקכו: שלא יהיו כסתירה.
===לעניין יוחסין===
לשיטה שאדם נאמן מדין 'יכיר' לומר על זר שהוא בנו לעניין שיירשנו, יש לדון האם יש סברא מיוחדת בממון, או שגם לעניין יוחסין הוא יהיה נאמן. כגון ממזר שיאמר על זר שהוא בנו האם יהפכהו לממזר מדין 'יכיר'. ובעניין זה נחלקו הראשונים. ב'''ראב"ד''' (הגהות הראב"ד נחלות ד ו) מדויק שנאמנות לומר על זר שהוא בנו זה רק לעניין ירושה, ולא לאסורים, וכך דייק דבריו '''חדושי ר' שמואל רוזובסקי''' (ב"ב ל). לעומת זאת מוכח מה'''ריטב"א''' (יבמות ע א) שנאמן לומר על זר שהוא בנו גם לעניין יוחסין. שהריטב"א דן בארוס וארוסה שנתעברה הארוסה וילדה והארוס אומר שזה בנו. וסבר הריטב"א שאע"פ שבלעדי דבריו מחזיקים את הוולד לממזר, שאין 'רוב בעילות אחר הבעל' בארוס, הרי הארוס נאמן לומר שזה בנו ולהכשירו מדין 'יכיר'. כן הוכיחו '''ר' שמואל רוזובסקי''', ה'''חזו"א''' (אבה"ע נט ל), וה'''אור גדול''' (ב). ה'''אבי עזרי''' (אסו"ב טו יב וכן יבו"ח ג ד) דחה ראייה זו.
====שיטת הרמב"ם ליוחסין====
האחרונים דנו בשיטת הרמב"ם האם נאמן האב לומר על זר שהוא בנו גם לעניין יוחסין. ב'''קצוה"ח''' (רעז ב) נראה שסבר בשיטת הרמב"ם שנאמן גם לשאר דברים. וכך נראה גם ב'''רע"א''' (שו"ת א קי). לעומתם '''אמרי משה''' (יא) סובר שכל מה שהרמב"ם נקט שיכול לומר על זר שהוא בנו זה רק לעניין ממון, אבל לעניין אסורים אין לו נאמנות. וכן נקט '''אבי עזרי''' (אסו"ב טו יב וכן יבו"ח ג ד), ואף תמה על הקצוה"ח ורע"א שיוצא לפי דבריהם שממזר יכול לפסול את כל העולם ע"י שיאמר עליהם שהם בניו. '''חדושי ר' שמואל רוזובסקי''' (ב"ב סימן ל) מוכיח מה'''רמב"ם''' (אסו"ב טו יב) שיש נאמנות לומר על זר שהוא בנו גם ליוחסין. '''אבי עזרי''' ו'''אמרי משה''' דחו הוכחה זו, בדוחק.
===סיכום השיטות===
לסיכום יש ג' שיטות בדבר: '''תוס'''' סברו שאין נאמן כלל לומר על זר שהוא בנו, ה'''ראב"ד''' סבר שנאמן לגבי ירושה ולא לגבי יוחסין, ה'''ריטב"א''' בפשטות סבר שנאמן גם לדיני יוחסין, וב'''רמב"ם''' נחלקו האחרונים אם סבר כריטב"א או כראב"ד.
==האומר שבנו גוי==
האם מדין 'יכיר' יש לאב נאמנות לומר על בנו שהוא גוי מחמת שאמו גויה.
===לשיטת הריא"ז והרי"ד===
האומר שבנו גוי מעיד שאין בנו מיוחס אחריו, ואינו נחשב לבנו מבחינה דינית. ה'''ריא"ז''' וה'''תורי"ד''' (הובא שיטתם לעיל) סברו שאין נאמנות לומר על בנו שהוא אינו בנו, מחמת שבזה הוא אומר שהוא אינו אביו. ולשיטתם יש להסתפק במעיד שבנו גוי, האם נחשב שאומר שהוא אינו אביו ולא נאמן, או כיוון שגם לפי עדותו הוא אביו המציאותי (הביולוגי), הוא כן נאמן. ונראה שאפשר להרחיב ספק זה בעיקר דין 'יכיר' האם נאמר על אב דיני או על אב מציאותי.
====מחלוקת אחרונים====
ה'''אבני מלואים''' (ד יט) סובר שלפי הריא"ז אין למעיד שבנו גוי נאמנות של 'יכיר'. ולעומתו '''רע"א''' (שו"ת א קכח) סובר שגם לריא"ז יש 'יכיר' באופן הזה. וכן נקט ה'''עין יצחק''' (אבעה"ע א ז).
====מחלוקת ראשונים====
ונראה שיש ראיה לנדון זה גם מהראשונים, '''ר' אברהם מן ההר''' (יבמות מז א) סובר שהיכא שהתגיירו אב ובן, כיון שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי אין לו נאמנות של 'יכיר' על בנו. מכאן רואים שסבר שבשביל נאמנות של 'יכיר' צריך שייחשב אביו מבחינה דינית. <BR/>
ולעומת זאת מה'''תורי"ד''' (יבמות מז א) מוכח שסבר שמספיק אב מציאותי בשביל 'יכיר'. שהרי התורי"ד סובר שאין נאמנות לומר 'אינו בני' כיון שמודה שהוא אינו אביו, ובכל זאת הקשה שיהיה נאמנות לאב לפסול את בנו ע"י שיודה שהוא אינו אביו מבחינה דינית (מבואר שם ביתר ביאור). נמצאנו למדים שה'''אבני מלואים''' כשיטת '''ר' אברהם מן ההר''', ו'''רע"א''' ו'''עין יצחק''' כשיטת ה'''תורי"ד'''.
===לשאר הראשונים===
ובשיטת שאר הראשונים החולקים על הריא"ז, ויש נאמנות לומר 'אינו בני' בפשטות אב צריך להיות נאמן לומר על בנו שהוא גוי, אלא שיש מהאחרונים שלא סברו כן. '''ר' שלמה איגר''' (שו"ת רע"א א רכא) פלפל בסברא שאין נאמנות לומר שבנו גוי. אלא ש'''רע"א''' (א רכב) חולק עליו בסברא. וגם ב'''חדושי ר' שמואל רוזובסקי''' (ב"ב לא) נקט שאין נאמנות לומר על בנו שהוא גוי, (סברא שונה מר' שלמה איגר). וכך נקט ה'''חזו"א''' (אבה"ע נט כז).
====סברא נוספת שלא נאמן====
במקרה שבו האב מעיד על בנו שהוא גוי למרות שאמו מוחזקת כישראלית, ייתכן שהאב לא יהיה נאמן גוי מסיבה נוספת, שהרי הוא לא נאמן להעיד על האם שהיא גויה, וא"כ ייתכן שלא שייך שעליה לא יהיה נאמן ועל בנו כן. ונושא זה יתבאר לקמן בסוגיית '''פלגינן'''.
==ההגדרה של 'יכיר'==
יש לדון בהגדרת דין 'יכיר', האם יש לזה הגדרה של עדות וכפוף לדיני עדות, או לא.
===ראיות מהגמרות===
בגמ' '''ב"ב ''' (קכז ב) כתוב שאדם שהכיר את בנו אינו חוזר ומכירו. ה'''רשב"ם''' (ד"ה אינו נאמן) ביאר שכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. '''חת"ס''' (א עו) למד מלשונו של הרשב"ם שיש הגדרה של עדות ל'יכיר'. וב'''חוט המשולש''' (א ג) נוקט ברשב"ם שהאי לישנא לאו דווקא, אלא כוונתו כיון שהכיר שוב אינו חוזר ומכיר. ויש לציין שה'''רשב"א''' (שם) נקט בלשונו 'שלא נתנה לו התורה הבחנה אחר הבחנה', ולא הזכיר בלשונו 'עדות'.
ב'''יבמות''' (מז א) 'לדבריך עכו"ם אתה ואין עדות לעכו"ם'. לכאורה היה מקום להוכיח משם שיש גדר של עדות ל'יכיר'. אלא שגם את זה דוחה ה'''חוט המשולש''' הנ"ל ונוקט שלישנא דעדות לאו דווקא, והכוונה שאין נאמנות של 'יכיר' לעכו"ם.
לעומת זאת ב'''גיטין''' (עא א) מבואר שאפשר להעיד על בנו ע"י הרכנה בראשו, אע"פ שבשאר עדויות זה לא מועיל. ודין זה נפסק ב'''רמב"ם''' (נחלות ב טו, וכן ד א), ועוד פסק שאפשר להכיר ע"י כתב. ולכאורה מוכח שאין לזה גדר עדות רגילה.
===שיטת הרי"ד===
'''תשובת הרי"ד''' (צב) נוקט שהכרת האב את בנו כפוף לדיני עדות, וצריך האב להעיד דווקא בבי"ד. לעומתו ה'''חת"ס''' (א עו) נקט שאין העדות צריכה להאמר דווקא בבי"ד, וכך נוקטים רוב האחרונים. ויש לכאורה הוכחות מהגמ' שלא צריך הכרה בבי"ד. ב'''ב"ב''' (קכו ב) נאמר שאב שהיה רגיל לקרוא לבנו בכור זה נחשב שהכירו, בב"ב (קכז ב) נאמר שאב שהיה עובר במכס ואמר בני, נאמן. כך הוכיחו ב'''עטרת דבורה''' (א ה) וב'''פד"ר''' (ג 100). <BR/>
ה'''תורי"ד''' (יבמות מז א) אף נקט שיש ב'יכיר' דין תחילתו וסופו בכשרות, וכן נקט ה'''אור גדול''' (ב).
===נדונים השייכים לחקירה זו===
להלן כמה נדונים שייתכן ושייכים לנידון האם 'יכיר' מוגדר כעדות.
===='יכיר' ברשע====
'''רע"א''' (כתובות כה ב) הסתפק אם יש נאמנות של 'יכיר' לאב רשע הפסול לעדות. ה'''מנחת אליעזר''' (ג ל) נוטה להכריע שנאמנות 'יכיר' זה לא מדיני עדות, וגם רשע נאמן. וכן פסק ה'''אור גדול''' (ב) (אע"פ שסובר שיש ל'יכיר' גדר של עדות כאן התורה התירה, עיי"ש), וכן ה'''בית מאיר''' (אבה"ע ו יג), וכן '''אגרות משה''' (אבה"ע ד כג).
====נוגע בעדותו====
בספר '''בנין עולם''' (ו י) נוטה להכריע שאין האב עדיף על עדים, והוא לא נאמן כאשר הוא נוגע. וכך פסק '''חת"ס''' (שו"ת עו). ויש גם ב'''שו"ת הרי"ד''' (צב) משמעות לכך שאין נאמנות 'יכיר' בנוגע בעדותו. לעומתם פסקו '''תשב"ץ''' (ב צ), '''ריב"ש''' (מא) שנוגע כשר להכיר, וכמותם פסקו רבים.
====נגד עדים====
'''רשב"ם''' (ב"ב קכז א ד"ה היו מוחזקים) סובר שאין נאמנות לאב להכיר את בנו נגד עדים, ה'''רמב"ן''' (ב"ב שם) חולק וסובר שאפילו שיש עדים שבן אחד גדול מהשני, נאמן האב לומר שהשני הוא הבכור, וע"י כך יעשה את הגדול לממזר. והאחרונים נחלקו בשיטתו במקרה שיסתור את דברי העדים ויאמר שהקטן הוא הבכור והגדול הוא הקטן (ואינו ממזר), '''מהרשד"ם''' (חו"מ שד) סובר שאינו נאמן. ו'''מהריב"ל''' (א סד) סובר שאף בזה הוא נאמן.
====כובש עדותו====
'''חוט המשולש''' (א ג) סובר שאין חיוב לאב להעיד על בנו, ולא עובר על 'ואם לא יגיד'. אמנם ה'''רמב"ן''' (ספר המצוות מל"ת הנוספות יב) סובר שלגבי הכרת בכורה יש מצוות עשה להכירו, וזה נלמד מהמילה 'יכיר'.
====משים עצמו רשע====
רבים מהראשונים שאלו איך נאמן להעיד שבנו בן גרושה, הלוא הוא משים עצמו רשע שבא על גרושה? ה'''ריטב"א''' (ב"ב קכז ב) יישב שמדובר שאומר שהוא היה שוגג. ועוד יישב שאפילו באומר שהוא מזיד עושים פלגינן ולא מאמינים לו על עצמו שהוא ידע. ה'''מאירי''' (יבמות מז א) חולק ונוקט שב'יכיר' התחדש שהאב נאמן גם היכן שהוא אומר על עצמו שהוא רשע. ה'''מהרשד"ם''' (חו"מ שה) יישב קושיה זו שכיון שרוצה לעשות תשובה שבניו לא יעבדו לחינם במזבח, הוא נאמן (ע"פ תוס' ב"מ ג ב).
====הכרה שנסמכת על אחרים====
ה'''בית שמואל''' (אבה"ע ו כז) נוקט שאב נאמן להכיר את בנו גם אם הוא אינו יודע מעצמו את הדבר ונסמך על דברי אשתו, וה'''בית מאיר''' (שם) חולק וסובר שאין נאמנות לאב אלא אם כן יודע הדבר מעצמו. ר' שלמה טנא ב'''ברכת שלמה''' (יא) דן באריכות בדברי הב"ש ונוקט בביאורו שהתורה נתנה לאב כח של בי"ד להכריע על בנו, ומדמה זאת לגמרא '''כתובות''' (פה א) שיכול הדיין לסמוך על מישהו שנאמן עליו תמיד, ואפילו על פסול לעדות, כדי להפוך את השבועה על שכנגדו. ומסתפק בשיטת הב"ש האם מספיק שמאמין לה במקרה הזה, או שצריך שתהיה אשה שנאמנת עליו תמיד.
==פלגינן ב'יכיר'==
יש לדון האם יש פלגינן ב'יכיר', כגון אם אומר שהבן ממזר מחמת שאמו ממזרת, האם נאמר שכיוון שלא נאמן על אמו הוא לא נאמן על בנו, או שנעשה פלגינן בנאמנות.
===ראיה מהגמ'===
בגמ' ב'''יבמות''' (מז א) מובא שאם בשלב שמעיד על בנו שהוא ממזר יש לבן בנים, הוא כבר לא נאמן אף על בנו. דין זה נפסק ב'''רמב"ם''' (אסו"ב טו טו) וב'''שו"ע''' (אבה"ע ד כו). בפשטות מוכח שלא עושים פלגינן, וכיון שאין האב נאמן על הנכד הוא לא נאמן גם על הבן.
===ראיה מהרמ"ה והשו"ע===
ה'''טור''' (חו"מ רעט ד) בשם ה'''רמ"ה'''  כותב שלמרות שנאמן האב לומר על מי שהוחזק לבנו שהוא עבדו, אם אמו של הילד הוחזקה להיות בת ישראל אז כבר אין לו נאמנות לומר על הבן שהוא בן שפחה, וכך פסק ה'''שו"ע'''. '''ביאור הגר"א''' (ז) ביאר שזה נלמד מהסוגיה ביבמות הנ"ל, שכל היכא שיש סתירה בעדותו שעל בנו הוא אמור להיות נאמן ועל אחרים לא, אז הוא לא נאמן גם על בנו.
====הבנת הקצוה"ח והנתיה"מ בדין פלגינן====
ה'''קצוה"ח''' (ד) וה'''נתיה"מ''' (ד) הסיקו מדברי הרמ"ה שמתי שיש סתירה לדין של 'יכיר', הוא לא יהיה נאמן, ולא אומרים פלגינן.
====הבנת הקובץ הערות והשערי יושר====
ר' אלחנן ב'''קובץ הערות''' (מא ג - ד) וב'''קובץ שעורים''' (תנו) מסייג את דברי הרמ"ה ורק היכא שדין אחד הוא תולדה מהשני לא אומרים פלגינן, ולכן לא שייך להאמין שבנו ממזר ונכדו לא, או שהבן עבד והאם לא שפחה, אבל היכא שמעיד שני דברים ואין אחד מהם תולדה מהשני, אומרים פלגינן. וכך למד הגרש"ש ב'''שערי יושר''' (ו יג).
===שיטת החזו"א שאומרים פלגינן===
ה'''חזו"א''' (נט כז) למד שלא כמו כל השיטות לעיל ואפשר לעשות 'פלגינן' ב'יכיר'.
====ביאורו בדין בני בנים====
ובדין הגמ' שכאשר יש לבן בנים הוא לא נאמן אף עליו, מבאר שזה מחמת שנכללים בעדותו. ונראה בכוונתו שזה מדין 'עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה'. וגם האור גדול (ב) למד שזה מדין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה.
====ביאורו בשיטת הרמ"ה====
בשיטת הרמ"ה שאין אדם יכול להעיד על בנו שהוא משפחה, למד החזו"א שזה לא בגלל בעיית פלגינן (כפי איך שהגר"א פירש), אלא זה מחמת שבדין 'יכיר' הוא יכול לומר על בנו שהוא אינו בנו או להעיד על בנו שהוא פסול, אבל כאן שהוא גם נשאר בנו מבחינה מציאותית וגם אומר שהוא אינו בנו מבחינה דינית אין לו נאמנות. <BR/>
וב'''פסקי דין רבניים''' (יא 332) הביאו את דברי החזו"א ודחו את דבריו והוכיחו מלשון ה'''רמ"ה''' ומלשון ה'''רמב"ן''' (יבמות מז א) שהסיבה שאין יכול להעיד שבנו משפחה, משום שלא עושים פלגינן, וכהבנת הגר"א.
ויש נפק"מ להלכה בין ביאורו של הגר"א לחזו"א בדין של הרמ"ה, היכן שמעיד שבנו בן שפחה והאמא מתה. לפי הגר"א יכול האב להעיד שהרי היא כבר מתה ואין עדות עליה, ולפי החזו"א גם בזה הוא אינו נאמן שהרי אומר שהוא בנו המציאותי ולא הדיני.
===ראיה מהגמ' לחזו"א===
הגמ' ב'''יבמות''' (מז א) דנה באדם שאמר על עצמו שהוא גוי, ונוקטת שנאמן לפסול עצמו ולא לפסול בניו, והגמ' שואלת שיפסול בניו מדין 'יכיר'. '''תוס'''' מבאר שהכוונה שבניו יהיו ממזרים מדין עכו"ם הבא על בת ישראל. ומוכיח ה'''חזו"א''' (נט כז) שאומרים פלגינן שהרי על עצמו הוא לא נאמן, ורק נאסר מדין 'שוויא אנפשיה' ובכל זאת הגמ' נקטה שצריך להיות נאמן על בניו מדין 'יכיר'. וכן הוכיח '''אור גדול''' (ב). '''שעורי ר' שמואל''' (ב"ב לא) דוחה ראיה זו, שמספיק שנאמן על עצמו מדין 'שוויא' כדי שזה לא ייחשב סתירה בין דינו לדין הבן. ומבסס דבריו על ה'''שערי יושר''' (ו יג).
===נאמנות שבנו חלל===
יש לעיין לשיטות שלא עושים 'פלגינן' איך נאמן האב לומר שבנו בן גרושה, הרי הוא מעיד גם על אמו שהיא חללה, ועליה הוא לא נאמן? ולפי ה'''חזו"א''' שעושים פלגינן זה מיושב שפיר. ה'''קצוה"ח''' וה'''נתיה"מ''' יישבו שהאב באמת כן נאמן על האמא שהיא גרושה. ה'''קובץ שעורים''' יישב לפי היסוד שלו שאומרים פלגינן היכא שזה לא תולדה, וביאר שפסול חללות של הבן לא נחשב כתולדה מהפסול של האם. ה'''גרש"ש''' נקט שבאמת מדובר שהאמא לא נמצאת כאן, ולא מעיד עליה.
===בדין בני בנים===
במקרה שאב מעיד על בניו שהם ממזרים מחמת שאשתו היא מחייבי כריתות, ולחלק מהבנים יש בנים ולחלק אין בנים - '''הגהות רע"א''' (אבה"ע ד כט) מביא מה'''מהר"ם פדוואה''' (יד) שהוא לא נאמן על כל הבנים, גם על הבנים שאין להם בנים. ונראה שלפי ה'''קוב"ש''' וה'''גרש"ש''' המובאים לעיל שהיכא שאין דבר אחד בתולדה מהשני עושים פלגינן, נעשה פלגינן, שהרי אין אח תולדה של אח. ולפי ה'''חזו"א''' וודאי שנעשה פלגינן, אבל ייתכן שיסבור שלא יועיל עדותו אף על שאר הבנים מטעם 'עדות שבטלה מקצתה'.
===פלגינן מממון ליוחסין===
ה'''רמב"ם''' (נחלות  ד ב) נוקט מסברא שאע"פ שאם יש בני בנים הוא לא נאמן לומר שבנו ממזר, זה רק לגבי פסול יוחסין, אבל לגבי הממון אפילו אם יש לבן בנים נאמן לומר שהוא אינו בנו ולא יירשנו. ובפשטות כוונתו שעושים פלגינן מממון ליוחסין, לגבי ממון מאמינים לו שהוא לא בנו, ולא לגבי היוחסין. וכן למדו בדבריו הגרש"ש ב'''שערי יושר''' (ו יג) וה'''חזו"א''' (נט כט). אבל ה'''חת"ס''' (סז) נוקט שלא עושים פלגינן בין ממון לאסורים, ומיישב בדוחק את דברי הרמב"ם שאין הכוונה שהאב אומר שהוא אינו בנו, וממזר, אלא הכוונה שהאב אומר שהוא לא בנו ולא בן אשתו, אלא בן של זוג אחר. <BR/>
ויש להוסיף שגם ה'''אמרי משה''' (יא) ו'''אבי עזרי''' (אסו"ב טו יב) סברו שעושים פלגינן מממון ליוחסין, שהרי נקטו שהאומר על זר שהוא בנו, נאמן רק לגבי הירושה ולא לגבי יוחסין.
==נאמנות בשאר דינים==
נחלקו האחרונים בעדות האב על הבן ועדותו נוגעת לאחרים, האם נאמן כלפי האחרים.
===ראיות מהגמ'===
לכאורה מוכח שנאמנות של 'יכיר' זה גם כלפי אחרים, מזה שהאומר על בנו שהוא ממזר, הבן מותר בממזרת, רואים שהנאמנות גם כלפי הממזרת. ובאמת כך נקטו ה'''תשב"ץ''' (ג קב) '''חלקת יואב''' (אבה"ע לו ד) ו'''אמרי משה''' (יא). ה'''זכרון שמואל''' (פא) דחה שזה נחשב חלק מדיני הבן שיהיה מותר בממזרת. וה'''אור גדול''' (ב) דחה באופן אחר. <BR/>
ויש להוכיח להיפך מ'''ב"ב''' (קלד ב) שהאומר יש לי בן פוטר את אשתו מיבום במיגו שיכל לגרשה, ולמה הגמ' לא אמרה שפוטר מדין 'יכיר', אלא וודאי שנאמנות האב כלפי הבן לא מועילה לגבי לפטור את האם מיבום, כך הוכיחו ונקטו רע"א (קי) ו'''שב שמעתתא''' (ב כ) וה'''שערי יושר''' (ו יג). '''חלקת יואב''' דחה שהגמ' מדברת לפי רבנן שאין נאמנות של 'יכיר' לומר זה בני.
===כמה נפק"מ===
הגרש"ש ב'''שערי יושר''' (ו יג) לשיטתו שהנאמנות רק כלפי הבן מחדש כמה דינים: '''א. ''' שבמעיד על זר שהוא בנו, בנו יורש אותו, אבל אין הוא יורש את בנו. '''ב. ''' למרות שמאמינים לאב להעיד על זר שהוא בנו, אין האב נאמן להעיד עליו דברים כגון שהוא ממזר וכדו'. '''ג. ''' מדייק מה'''ש"ג''' (קדושין עח ב) שאין הבי"ד מענישים את הבן ע"פ עדות 'יכיר', משום שזה לא מדיני הבן אלא דין על בי"ד. וה'''רי"ד''' (תשובות צב) נקט שמענישים. וכן נראה מסתימת לשונם של ה'''רמב"ם''' וה'''שו"ע'''.
==נדונים שונים==
להלן כמה נדונים שונים ב'יכיר'.
===הכרה מבוססת
במקרה שהאב אומר שבנו ממזר, אלא שידיעתו מבוססת על השערות שאינם נחשבות כראיה בבי"ד. הרבה מהאחרונים סוברים שאין דין 'יכיר' באופן הזה  - וביניהם '''חת"ס''' (אבה"ע א יג) '''נודב"י''' (א ד) וכן ה'''תשב"ץ''' (ב צ וכן ב יט) וה'''רדב"ז''' (א שכא), ועוד. וב'''תשובות הרי"ד''' (צב) חידש אף שאב המכיר את בנו צריך לעשות לו דרישה וחקירה כמו בעדות רגילה. היחיד שנראה שחולק על זה הוא ר' משה שטרנבוך ב'''תשובות והנהגות''' (ו רמב) אשר ביאר את שיטת ה'''בית שמואל''' (אבה"ע ו כז) שיש נאמנות לאב להכיר אפילו באינו יודע הדבר מעצמו, אלא ע"י שסומך על אשתו, שכוונתו שאב נאמן להכיר את בנו גם בלא לתת ראיה מוכחת.
====שיטת רע"א====
'''רע"א''' (שו"ת א קכח וכן קו) מחדש עוד נדבך, שצריך 'הכרה ברורה', דהיינו שאפילו אם האב מבסס את ידיעתו שבנו ממזר על דברים שנחשבים כביסוס נכון מבחינת בי"ד, ואם היו עדים מעידים את אותם הנתונים שהוא מעיד היינו מכריעים שהבן ממזר, כל עוד הוא לא יודע ידיעה וודאית וברורה שבנו ממזר, אין לו נאמנות של 'יכיר'.
==='יכיר' בבת===
ה'''גרש"ש''' בשערי יושר (ו יג) מחדש שאין נאמנות של 'יכיר' לאב לומר על בתו שהיא ממזרת, חללה, וכדו'. ה'''תשב"ץ''' (ג רעב) נקט שאין כל הבדל בין בן לבת. וכן מדויק בש"ג (קדושין עח ב). וכן רוב האחרונים נקטו שאין הבדל בין בן לבת.
==='יכיר' בעובר, ולפני ההיווצרות===
'''רע"א''' (א קכח) מחדש שאין האב נאמן להכיר את בנו בעודו עובר. '''דברי חיים''' (נחלות ד) ביאר את כוונתו לגבי הכרת בכורה, שהרי לגבי הכרת יוחסין המשנה '''קדושין''' (עח ב) אומרת להדיא שנאמן גם בעובר. '''מקור ברוך''' (מ) סובר שנאמן, אבל לפני יצירתו אינו נאמן. וכן נקט ה'''מהרש"ם''' (ד כו) והוסיף שעד מ' יום ליצירתו נחשב כמיא בעלמא ואינו נאמן. '''אור שמח''' (אסו"ב כ יג) נוקט שנאמן אף לפני יצירת הוולד על העתיד.
138

עריכות