462
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "הקניית דבר שלא בא לעולם"
←אם מועילה כתיבת שטר
| שורה 143: | שורה 143: | ||
=== אם מועילה כתיבת שטר === | === אם מועילה כתיבת שטר === | ||
ב'''הגהות מיימוניות''' מכירה (כב ג), והביאו '''תרומת הדשן''' (שכ), כתוב שאם כתב המוכר שטר לקונה, הדין הוא כאילו הקונה תפס, וציין בעל ה'''הגהות מיימוניות''' שהמקור בספר העיטור. '''הרמ"א''' הביא דין זה להלכה בהגהותיו לשו"ע (חו"מ רט ד) ו'''כנה"ג''' (הגהות הטור חו"מ רנא ז). '''הסמ"ע''' (רט יג) ביאר, שהכוונה שמסר את השטר, אחרי שהחפץ הנקנה כבר בא לעולם. '''הט"ז''' (שם) הקשה, שמקור הדין בספר '''העיטור''' (ב קניין), ושם מבואר שהשטר נכתב מיד בשעת המכירה. וסיים הט"ז, שאולי כוונת הסמ"ע היתה, שיהיה השטר בידו בשעה שבא לעולם, וכן הסכים '''הקצות''' (ו) בשם ספר '''בני יעקב'''. '''הנתיבות''' (ד) השיג על הט"ז, וביאר שהעיטור דיבר על מוכר שטר חוב על אחרים, שכיון שמסר לו את השטר, וכתב לו קני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה, אינו צריך לתבוע עוד את המוכר אלא את האחרים, ועל כן נחשב לתפוס, וזו גם כוונת הרמ"א, שכשמוכר הלוואה, שהיא דבר שלא בא לעולם, אם מסר לו את השטר וכתב לו קני לך איהו וכו', נחשב תפוס. עוד כתב הנתיבות, שאפשר לפרש שכוונת הסמ"ע שאחר שבא החפץ לעולם, כתב לו שטר חיוב על עצמו, וזה ודאי מועיל, ודין זה מקורו ב'''ריב"ש''' (שלה). בשו"ת '''עונג יו"ט''' (או"ח לח הגהה ב) כתב שדברי הרמ"א תמוהים מאד, שהרי אם כתב את השטר אחר שבר לעולם פשוט שמועיל, ואם קודם | ב'''הגהות מיימוניות''' מכירה (כב ג), והביאו '''תרומת הדשן''' (שכ), כתוב שאם כתב המוכר שטר לקונה, הדין הוא כאילו הקונה תפס, וציין בעל ה'''הגהות מיימוניות''' שהמקור בספר העיטור. '''הרמ"א''' הביא דין זה להלכה בהגהותיו לשו"ע (חו"מ רט ד) ו'''כנה"ג''' (הגהות הטור חו"מ רנא ז). '''הסמ"ע''' (רט יג) ביאר, שהכוונה שמסר את השטר, אחרי שהחפץ הנקנה כבר בא לעולם. '''הט"ז''' (שם) הקשה, שמקור הדין בספר '''העיטור''' (ב קניין), ושם מבואר שהשטר נכתב מיד בשעת המכירה. וסיים הט"ז, שאולי כוונת הסמ"ע היתה, שיהיה השטר בידו בשעה שבא לעולם, וכן הסכים '''הקצות''' (ו) בשם ספר '''בני יעקב'''. '''הנתיבות''' (ד) השיג על הט"ז, וביאר שהעיטור דיבר על מוכר שטר חוב על אחרים, שכיון שמסר לו את השטר, וכתב לו קני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה, אינו צריך לתבוע עוד את המוכר אלא את האחרים, ועל כן נחשב לתפוס, וזו גם כוונת הרמ"א, שכשמוכר הלוואה, שהיא דבר שלא בא לעולם, אם מסר לו את השטר וכתב לו קני לך איהו וכו', נחשב תפוס. עוד כתב הנתיבות, שאפשר לפרש שכוונת הסמ"ע שאחר שבא החפץ לעולם, כתב לו שטר חיוב על עצמו, וזה ודאי מועיל, ודין זה מקורו ב'''ריב"ש''' (שלה). בשו"ת '''עונג יו"ט''' (או"ח לח הגהה ב) כתב שדברי הרמ"א תמוהים מאד, שהרי אם כתב את השטר אחר שבר לעולם פשוט שמועיל, ואם קודם שכבר בא לעולם פשוט שלא מועיל, והביא ראיה מ'''הגמרא''' ביבמות (צג ב), שלסוברים שלא מועילה מכירה בדבר שלא בא לעולם, לא מועיל שיכתוב לעבד לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך. ב'''שו"ת גבעת שאול''' (עד) השיג על דינו של הט"ז, ונקט שלא מועילה כתיבת השטר לפני שהדבר יבוא לעולם, והביא לכך ראיה מ'''שו"ת הרמ"א''' (עח), והסכים שהעיקר ברמ"א כביאור הסמ"ע. וכן ב'''משפטי עוזיאל''' (ד חו"מ לג) השיג על הט"ז, מטעם שכיון שכשנכתב השטר עוד לא היה הדבר בעולם, הרי שהשטר הינו חספא בעלמא, ולא יועיל מה שיהיה ביד הקונה בעת שיבוא הדבר לעולם. | ||
=== אם מועילה נתינת משכון === | === אם מועילה נתינת משכון === | ||