138
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "נאמנות האב על בנו לבכורה ולאיסורים (דין 'יכיר')"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
נאמנות האב על בנו לבכורה ולאיסורים (דין 'יכיר') (עריכה)
גרסה מ־20:48, 8 ביוני 2016
, 20:48, 8 ביוני 2016אין תקציר עריכה
שרגא פייבל (שיחה | תרומות) |
שרגא פייבל (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 64: | שורה 64: | ||
===האם לצרף דעות הראשונים לקולא=== | ===האם לצרף דעות הראשונים לקולא=== | ||
====צירוף ג' השיטות==== | ====צירוף ג' השיטות==== | ||
'''רע"א''' (שו"ת א קכח) נוקט שוודאי ההלכה כרמב"ם, אבל אם האב אמר אינו בני, וגם ההכרה לא דרך בכורה, ואשתו מכחישתו, כיון שיש ג' צדדים להקל (בה"ג, ריא"ז, ותורי"ד) הוולד יהיה ספק ממזר. וכן נקט ה'''חת"ס''' (אבה"ע א יג). | '''רע"א''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14656&st=&pgnum=224&hilite (שו"ת א קכח)] נוקט שוודאי ההלכה כרמב"ם, אבל אם האב אמר אינו בני, וגם ההכרה לא דרך בכורה, ואשתו מכחישתו, כיון שיש ג' צדדים להקל (בה"ג, ריא"ז, ותורי"ד) הוולד יהיה ספק ממזר. וכן נקט ה'''חת"ס''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9218&st=&pgnum=22 (אבה"ע א יג)]. | ||
====צירוף ב' שיטות==== | ====צירוף ב' שיטות==== | ||
וה'''אמרי יושר''' (ב קיד) נקט שגם היכא שהאישה לא מכחישה אותו, אפשר לצרף את ב' השיטות, שיטת בה"ג, ושיטת הריא"ז, כדי שיהיה ספק ממזר. | וה'''אמרי יושר''' (ב קיד) נקט שגם היכא שהאישה לא מכחישה אותו, אפשר לצרף את ב' השיטות, שיטת בה"ג, ושיטת הריא"ז, כדי שיהיה ספק ממזר. | ||
====שיטת הבה"ג==== | ====שיטת הבה"ג==== | ||
וב'''שו"ת מהר"ם בן חביב''' (קלב) נקט שאם לא היה הכרה דרך בכורה, אפשר לסמוך על שיטת הבה"ג בלבד, כדי שזה יהיה ספק דדינא. וב'''עטרת דבורה''' (י) נראה שנוטה כדבריו. | וב'''שו"ת מהר"ם בן חביב''' (קלב) נקט שאם לא היה הכרה דרך בכורה, אפשר לסמוך על שיטת הבה"ג בלבד, כדי שזה יהיה ספק דדינא. וב'''עטרת דבורה''' (י) נראה שנוטה כדבריו. | ||
==לומר על זר שהוא בנו== | ==לומר על זר שהוא בנו== | ||
===לעניין ירושה=== | ===לעניין ירושה=== | ||
יש מחלוקת ראשונים האם מדין 'יכיר' לשיטת ר' יהודה אדם נאמן לומר על זר שלא הוחזק לבנו, שהוא בנו וראוי ליורשו. שיטת '''תוס'''' (ב"ב קלד ב ד"ה ליורשו) שהנאמנות שנאמרה בפסוק של 'יכיר' זה רק להעיד על המוחזק לבנו שהוא בכור או ממזר. אבל מי שכלל לא הוחזק לבנו אין האב יכול להעיד עליו שהוא בנו בכורו מדין 'יכיר'. ה'''רמב"ם''' (נחלות ב יד) חולק וסובר שנאמן לומר על מי שכלל לא הוחזק לבנו שהוא בנו בכורו, ויירש אותו. וכן ה'''רא"ש''' (ב"ב ח לט) מביא בשם הר"ם שנאמן. | יש מחלוקת ראשונים האם מדין 'יכיר' לשיטת ר' יהודה אדם נאמן לומר על זר שלא הוחזק לבנו, שהוא בנו וראוי ליורשו. שיטת '''תוס'''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=134b&format=pdf (ב"ב קלד ב ד"ה ליורשו)] שהנאמנות שנאמרה בפסוק של 'יכיר' זה רק להעיד על המוחזק לבנו שהוא בכור או ממזר. אבל מי שכלל לא הוחזק לבנו אין האב יכול להעיד עליו שהוא בנו בכורו מדין 'יכיר'. ה'''רמב"ם''' [http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=13&hilchos=78&perek=2&halocha=14&hilite (נחלות ב יד)] חולק וסובר שנאמן לומר על מי שכלל לא הוחזק לבנו שהוא בנו בכורו, ויירש אותו. וכן ה'''רא"ש''' (ב"ב ח לט) מביא בשם הר"ם שנאמן. | ||
====שיטת הרשב"ם==== | ====שיטת הרשב"ם==== | ||
בשיטת ה'''רשב"ם''' יש סתירה שבמקום אחד (קלד ב ד"ה לירשו) נקט כתוס' ובמקום אחר (קכו ב ד"ה הנה הוא בני) נקט כרמב"ם. '''רע"א''' (שו"ת א קי) נשאר בצע"ג על דבריו. ה'''רש"ש''' (ב"ב קכו ב ברשב"ם שם) יישב שהרשב"ם סבר כשיטת הרמב"ם, ומה שנקט בקלד: שאין אדם נאמן לומר על זר שהוא בנו, כוונתו לפי חכמים החולקים על ר' יהודה ב'יכיר', וכן יישב ב'''חת"ס''' (אבה"ע א עו). וה'''קצוה"ח''' (רעז ב) נקט ששיטת הרשב"ם כתוס' ויישב את דבריו בקכו: שלא יהיו כסתירה. | בשיטת ה'''רשב"ם''' יש סתירה שבמקום אחד (קלד ב ד"ה לירשו) נקט כתוס' ובמקום אחר (קכו ב ד"ה הנה הוא בני) נקט כרמב"ם. '''רע"א''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1161&st=&pgnum=187 (שו"ת א קי)] נשאר בצע"ג על דבריו. ה'''רש"ש''' (ב"ב קכו ב ברשב"ם שם) יישב שהרשב"ם סבר כשיטת הרמב"ם, ומה שנקט בקלד: שאין אדם נאמן לומר על זר שהוא בנו, כוונתו לפי חכמים החולקים על ר' יהודה ב'יכיר', וכן יישב ב'''חת"ס''' (אבה"ע א עו). וה'''קצוה"ח''' (רעז ב) נקט ששיטת הרשב"ם כתוס' ויישב את דבריו בקכו: שלא יהיו כסתירה. | ||
===לעניין יוחסין=== | ===לעניין יוחסין=== | ||
לשיטה שאדם נאמן מדין 'יכיר' לומר על זר שהוא בנו לעניין שיירשנו, יש לדון האם יש סברא מיוחדת בממון, או שגם לעניין יוחסין הוא יהיה נאמן. כגון ממזר שיאמר על זר שהוא בנו האם יהפכהו לממזר מדין 'יכיר'. ובעניין זה נחלקו הראשונים. ב'''ראב"ד''' (הגהות הראב"ד נחלות ד ו) מדויק שנאמנות לומר על זר שהוא בנו זה רק לעניין ירושה, ולא לאסורים, וכך דייק דבריו '''חדושי ר' שמואל רוזובסקי''' (ב"ב ל). לעומת זאת מוכח מה'''ריטב"א''' (יבמות ע א) שנאמן לומר על זר שהוא בנו גם לעניין יוחסין. שהריטב"א דן בארוס וארוסה שנתעברה הארוסה וילדה והארוס אומר שזה בנו. וסבר הריטב"א שאע"פ שבלעדי דבריו מחזיקים את הוולד לממזר, שאין 'רוב בעילות אחר הבעל' בארוס, הרי הארוס נאמן לומר שזה בנו ולהכשירו מדין 'יכיר'. כן הוכיחו '''ר' שמואל רוזובסקי''', ה'''חזו"א''' (אבה"ע נט ל), וה'''אור גדול''' (ב). ה'''אבי עזרי''' (אסו"ב טו יב וכן יבו"ח ג ד) דחה ראייה זו. | לשיטה שאדם נאמן מדין 'יכיר' לומר על זר שהוא בנו לעניין שיירשנו, יש לדון האם יש סברא מיוחדת בממון, או שגם לעניין יוחסין הוא יהיה נאמן. כגון ממזר שיאמר על זר שהוא בנו האם יהפכהו לממזר מדין 'יכיר'. ובעניין זה נחלקו הראשונים. ב'''ראב"ד''' (הגהות הראב"ד נחלות ד ו) מדויק שנאמנות לומר על זר שהוא בנו זה רק לעניין ירושה, ולא לאסורים, וכך דייק דבריו '''חדושי ר' שמואל רוזובסקי''' (ב"ב ל). לעומת זאת מוכח מה'''ריטב"א''' (יבמות ע א) שנאמן לומר על זר שהוא בנו גם לעניין יוחסין. שהריטב"א דן בארוס וארוסה שנתעברה הארוסה וילדה והארוס אומר שזה בנו. וסבר הריטב"א שאע"פ שבלעדי דבריו מחזיקים את הוולד לממזר, שאין 'רוב בעילות אחר הבעל' בארוס, הרי הארוס נאמן לומר שזה בנו ולהכשירו מדין 'יכיר'. כן הוכיחו '''ר' שמואל רוזובסקי''', ה'''חזו"א''' (אבה"ע נט ל), וה'''אור גדול''' (ב). ה'''אבי עזרי''' (אסו"ב טו יב וכן יבו"ח ג ד) דחה ראייה זו. | ||