171
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מיגו דהעזה"
←שיטת הריב"ש והריטב"א
| שורה 112: | שורה 112: | ||
הסבר דבריו: כדי שמיגו דהעזה לא יהיה מיגו טוב, מלבד מה שצריך העזה בטענת המיגו יותר מבטענה הנטענת עתה, צריך שבטענת המיגו תהיה כפירת ממון יותר גדולה מאשר בטענה הנוכחית. רק כך, במילוי שני תנאים אלו, מיגו דהעזה דלא אמרינן. אך בכל מיגו אחר, אף אם בטענה הזוכה יש העזה יותר גדולה, אם אין בה כפירת ממון יותר גדולה, שפיר הווי מיגו. לכן למודה במקצת אין מיגו שהיה יכול לכפור בכל, שזו גם העזה וגם כפירת ממון גדולה יתר. לעומת זאת, בסוגיית 'עיזי דאכלי חושלא', ו'שדה זו של אביך היתה', אין הפרש בכפירת הממון בין הטענה הזוכה לטענת המיגו, ולכן אף שיש העזה בטענת המיגו, הווי מיגו טוב. וחותם הקצות על דברי אחיו: "ודבריו ברורים ואמתיים". | הסבר דבריו: כדי שמיגו דהעזה לא יהיה מיגו טוב, מלבד מה שצריך העזה בטענת המיגו יותר מבטענה הנטענת עתה, צריך שבטענת המיגו תהיה כפירת ממון יותר גדולה מאשר בטענה הנוכחית. רק כך, במילוי שני תנאים אלו, מיגו דהעזה דלא אמרינן. אך בכל מיגו אחר, אף אם בטענה הזוכה יש העזה יותר גדולה, אם אין בה כפירת ממון יותר גדולה, שפיר הווי מיגו. לכן למודה במקצת אין מיגו שהיה יכול לכפור בכל, שזו גם העזה וגם כפירת ממון גדולה יתר. לעומת זאת, בסוגיית 'עיזי דאכלי חושלא', ו'שדה זו של אביך היתה', אין הפרש בכפירת הממון בין הטענה הזוכה לטענת המיגו, ולכן אף שיש העזה בטענת המיגו, הווי מיגו טוב. וחותם הקצות על דברי אחיו: "ודבריו ברורים ואמתיים". | ||
== | ==שיטות הריב"ש והריטב"א== | ||
'''הריב"ש''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19989&st=&pgnum=246 תשובה שצב]), הובאו דבריו ב'''תומים''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14447&st=&pgnum=102&hilite= פב, פא]) וב'''ש"ך''' (עה כג), מתרץ גם הוא את הקושיה מדוע פעמים מיגו דהעזה אמרינן, ופעמים לא אמרינן. אומר הריב"ש, שמיגו דהעזה אמרינן דווקא במקרה בו על האדם בעל המיגו להישבע שבועה כדי לזכות בממון, ועל כן בזכות השבועה המיגו אינו מיגו דהעזה, אלא 'מיגו ממעיז למעיז', שיש העזה גם בטענתו הנוכחית- בכך שהיה מוכן להישבע עליה. ודווקא אחר שנשבע, שזה גופא מוכיח שהוא מעיז, אמרינן את המיגו. אך סתם מיגו דהעזה לא אמרינן, שהרי לא נתברר שיכול להעיז. | ===שיטת הריב"ש=== | ||
'''הריב"ש''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19989&st=&pgnum=246 תשובה שצב]), הובאו ובוארו דבריו ב'''תומים''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14447&st=&pgnum=102&hilite= פב, פא]) וב'''ש"ך''' (עה כג), מתרץ גם הוא את הקושיה מדוע פעמים מיגו דהעזה אמרינן, ופעמים לא אמרינן. אומר הריב"ש, שמיגו דהעזה אמרינן דווקא במקרה בו על האדם בעל המיגו להישבע שבועה כדי לזכות בממון, ועל כן בזכות השבועה המיגו אינו מיגו דהעזה, אלא 'מיגו ממעיז למעיז', שיש העזה גם בטענתו הנוכחית- בכך שהיה מוכן להישבע עליה. ודווקא אחר שנשבע, שזה גופא מוכיח שהוא מעיז, אמרינן את המיגו. אך סתם מיגו דהעזה לא אמרינן, שהרי לא נתברר שיכול להעיז. | |||
לכן, בסוגיית 'עיזי דאכלי חושלא', על האדם להישבע (וכפסק הרמב"ם על סוגיה זו- וְיִשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְיִטֹּל ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=13&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=77&perek=10&halocha=3 טוען ונטען, י ג] | לכן, בסוגיית 'עיזי דאכלי חושלא', על האדם להישבע (וכפסק הרמב"ם על סוגיה זו- וְיִשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְיִטֹּל ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=13&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=77&perek=10&halocha=3 טוען ונטען, י ג]) כדי ליטול מחברו את התשלום על החושלא. שבועה זו המוטלת על הנוטל ממון מחבירו היא 'שבועת הנשבעים ונוטלין', הידועה בשם "שבועת הגאונים" (הובא דין שבועה זו ברמב"ן וברשב"א בשבועות מה ב, וכן בתשובות הרי"ף עד). לפיכך, כיוון שהאדם נשבע שטענתו אמת, חזר דין המיגו, והוא נאמן על ידו, משום שכיוון שהוא נשבע על טענתו, הפך המיגו להיות 'מיגו ממעיז למעיז', כי גם טענתו הנוכחית היא טענה שיש בה העזה- בכך שנשבע עליה, ואם כן 'מה לו לשקר', להעיז פניו ולהישבע לשקר על טענה שאינה זוכה, כשיכול היה לטעון שהעיזים שלו וכך לזכות. | ||
<BR/>אך בשבועה, לא נשבע האדם שבועה נוספת כלשהי, שעל ידה נוכל לומר שגם בטענתו הנוכחית הוא מעיז ונפטור אותו מהשבועה שהטילה עליו התורה ע"י מיגו. וממה נפשך, אם כבר נשבע את שבועת התורה, אז אין צורך במיגו ונאמן הוא על ידי השבועה, וכל זמן שלא נשבע, הווי מיגו דהעזה דלא אמרינן. | <BR/>אך בשבועה, לא נשבע האדם שבועה נוספת כלשהי, שעל ידה נוכל לומר שגם בטענתו הנוכחית הוא מעיז ונפטור אותו מהשבועה שהטילה עליו התורה ע"י מיגו. וממה נפשך, אם כבר נשבע את שבועת התורה, אז אין צורך במיגו ונאמן הוא על ידי השבועה, וכל זמן שלא נשבע, הווי מיגו דהעזה דלא אמרינן. | ||
גם בחידושי ה'''ריטב"א''' על סוגיית 'הנהו עיזי' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16210&st=&pgnum=147&hilite= ב"ב לו א ד"ה "ודעת הגאונים"]) מבואר כי כל מה שצריך הנוטל להישבע, הוא כדי שהמיגו לא יהא מיגו דהעזה. וחולק הריטב"א על הגאונים המצריכים שבועה מדין הנשבעים ונוטלים, ולשיטתו כל הצורך בשבועה הוא כדי שהמיגו יהא מיגו טוב, שע"י שחכמים תקנו שבועה לנוטל, בכך גם טענתו נוכחית היא טענת העזה, ובכך מתברר שיכול להעיז, ולא הווי מיגו דהעזה. בכך שונה | ===שיטת הריטב"א=== | ||
גם בחידושי ה'''ריטב"א''' על סוגיית 'הנהו עיזי' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16210&st=&pgnum=147&hilite= ב"ב לו א ד"ה "ודעת הגאונים"]) מבואר כי כל מה שצריך הנוטל להישבע, הוא כדי שהמיגו לא יהא מיגו דהעזה. וחולק הריטב"א על הגאונים המצריכים שבועה מדין הנשבעים ונוטלים, ולשיטתו כל הצורך בשבועה הוא כדי שהמיגו יהא מיגו טוב, שע"י שחכמים תקנו שבועה לנוטל, בכך גם טענתו נוכחית היא טענת העזה, ובכך מתברר שיכול להעיז, ולא הווי מיגו דהעזה. | |||
בכך שונה במעט הסבר הריטב"א מפשטות הסברו של הריב"ש: שלפי פשטות הריב"ש, אחר שתקנו חכמים מטעמם שעמהם את שבועת הנשבעים ונוטלין, ממילא חזר דין המיגו. אך לפי הריטב"א, כל מה שתקנו חכמים שבועה לנוטל- הוא רק כדי שיהא נאמן במיגו ע"י גילוי השבועה שגם בטענתו הנוכחית הוא מעיז. | |||
יש להעיר כי שבועת הנשבעים ונוטלין | יש להעיר על שתי שיטות אלה, כי שבועת הנשבעים ונוטלין המעניקה את הנאמנות למיגו, היא שבועת מדרבנן. ולפי זה, מדאורייתא הטוען שהעיזים הזיקו לו אינו נאמן במיגו, ורק לאחר שחכמים תקנו את שבועת הנשבעים ונוטלין חזר לו המיגו, והוא נאמן מדאורייתא. וכן העיר הגרז"ן גולדברג בספרו '''משפט ערוך''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=50442&st=&pgnum=367 פב, כללי מיגו, {282}]), ונשאר על כך ב'צריך עיון'. | ||
==ביאור האחרונים עפ"י 'מיגו כח הטענה'== | ==ביאור האחרונים עפ"י 'מיגו כח הטענה'== | ||