75
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "בדין שתי מלאכות היוצאות מפעולה אחת"
אין תקציר עריכה
| שורה 148: | שורה 148: | ||
ה'''מאירי'''(מו"ק ב: "המנכש בשבת") כותב בתחילת דבריו: "המנכש בשבת חייב משום חורש והמשקה מים בשבת חייב משום זורע". לכאורה, קשים הדברים – שפוסק פעם כרבה ופעם כרב יוסף!<BR/> | ה'''מאירי'''(מו"ק ב: "המנכש בשבת") כותב בתחילת דבריו: "המנכש בשבת חייב משום חורש והמשקה מים בשבת חייב משום זורע". לכאורה, קשים הדברים – שפוסק פעם כרבה ופעם כרב יוסף!<BR/> | ||
ואולי אפשר לומר כפי שתירץ רה"י הרב יוסי את דברי הרמב"ם – שלמעשה פוסק הוא כרבה, ובמשקה פסק "משום זורע" כיון שמדובר בהשקיית צמח, וגם רבה מסכים שהמשקה צמח נחשב זורע, וכל מה שחלק הוא לגבי זרע, שהמשקהו הינו חורש [אך דחוק מאוד להעמיד כך את המאירי, כי הגמרא אומרת "המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת", ואף שהמאירי לא כתב 'לזרעים' – נראה שהתכוון למקרה בגמרא]. | ואולי אפשר לומר כפי שתירץ רה"י הרב יוסי את דברי הרמב"ם – שלמעשה פוסק הוא כרבה, ובמשקה פסק "משום זורע" כיון שמדובר בהשקיית צמח, וגם רבה מסכים שהמשקה צמח נחשב זורע, וכל מה שחלק הוא לגבי זרע, שהמשקהו הינו חורש [אך דחוק מאוד להעמיד כך את המאירי, כי הגמרא אומרת "המנכש והמשקה מים '''לזרעים''' בשבת", ואף שהמאירי לא כתב 'לזרעים' – נראה שהתכוון למקרה בגמרא]. | ||
בהמשך דבריו כותב המאירי: "מכל מקום אין לתולדה אחת אלא אב אחד, אחר שאינו מכוין אלא לדבר אחד... אבל מלאכה הדומה לשתי מלאכות, והוא מכוין בה לשתיהן, חייב בשתי חטאות בשוגג". | בהמשך דבריו כותב המאירי: "מכל מקום אין לתולדה אחת אלא אב אחד, אחר שאינו מכוין אלא לדבר אחד... אבל מלאכה הדומה לשתי מלאכות, והוא מכוין בה לשתיהן, חייב בשתי חטאות בשוגג". | ||
אפשר להסביר את שיטת המאירי בכמה דרכים, ונביא שלוש מתוכן: | אפשר להסביר את שיטת המאירי בכמה דרכים, ונביא שלוש מתוכן: | ||
1. המאירי סובר שבדרך כלל פעולה שאדם עושה תהיה תולדה של מלאכה אחת בלבד, כי לרוב אין לאדם יותר מצורך אחד במלאכה, וכן הוא אומר: "אחר שאינו מכוין [=אין לו צורך] אלא לדבר אחד". אכן, במקרה שלאדם יש שני צרכים בפעולה אחת, כגון "זומר וצריך לעצים" – אז באמת יתחייב שתיים. ובפשטות נראה כי המאירי סובר כך גם כאשר שני הצרכים שבפעולה הם שתי תולדות, ויהיה חייב משום שתי תולדות (וחולק בזה על הרמב"ן). | 1. המאירי סובר שבדרך כלל פעולה שאדם עושה תהיה תולדה של מלאכה אחת בלבד, כי לרוב אין לאדם יותר מצורך אחד במלאכה, וכן הוא אומר: "אחר שאינו מכוין [=אין לו צורך] אלא לדבר אחד". אכן, במקרה שלאדם יש שני צרכים בפעולה אחת, כגון "זומר וצריך לעצים" – אז באמת יתחייב שתיים. ובפשטות נראה כי המאירי סובר כך גם כאשר שני הצרכים שבפעולה הם שתי תולדות, ויהיה חייב משום שתי תולדות (וחולק בזה על הרמב"ן). | ||
הבנה זו במאירי מסתדרת עם שיטת האור שמח, שאומר שכאשר יש נפעל אחד חייב אחת, וכשיש שני נפעלים בפעולה אחת חייב שתיים – שזה מה שנקרא "צורך", ואין זה תלוי בכוונת האדם אלא במה שהוא פועל עליו. | הבנה זו במאירי מסתדרת עם שיטת האור שמח, שאומר שכאשר יש נפעל אחד חייב אחת, וכשיש שני נפעלים בפעולה אחת חייב שתיים – שזה מה שנקרא "צורך", ואין זה תלוי בכוונת האדם אלא במה שהוא פועל עליו. | ||
2. אפשר לומר שהמאירי סובר כמו הרש"ש והאגלי טל בתוס', ואומר שבדרך כלל בכל פעולה יש מלאכה עיקרית שאליה היא מכוונת – "אלא אב אחד" – ועליה חייב, ואף שיש עוד מלאכה שהפעולה דומה לה מעט גם כן – היא לא נחשבת, כיון שישנה המלאכה העיקרית. במקרה ששתי המלאכות הן עיקריות באותה מידה (כמו ב"זומר וצריך לעצים") – יהיה חייב משום שתיהן. | 2. אפשר לומר שהמאירי סובר כמו הרש"ש והאגלי טל בתוס', ואומר שבדרך כלל בכל פעולה יש מלאכה עיקרית שאליה היא מכוונת – "אלא אב אחד" – ועליה חייב, ואף שיש עוד מלאכה שהפעולה דומה לה מעט גם כן – היא לא נחשבת, כיון שישנה המלאכה העיקרית. במקרה ששתי המלאכות הן עיקריות באותה מידה (כמו ב"זומר וצריך לעצים") – יהיה חייב משום שתיהן. | ||
3. הרב עמיאל שטרנברג מסביר בשיטת המאירי, שמדובר על כוונת האדם, וזאת משמעות אמירתו "מכוין... לדבר אחד". וסברת המאירי, שאם האדם התכוון לדבר אחד בפעולתו – יתחייב משום דבר זה, ואם התכוון שיעלו לו שני רווחים מהפעולה – יתחייב שתיים. ומחלוקת רבה ורב יוסף במועד קטן היא ב"סתמא", מה מתכוון סתם אדם כשהוא מנכש ומשקה, האם לחרוש או לזרוע. ומסכימים שסתם אדם הזומר כוונתו לגדל את העץ, ולכן אין צורך בידיעה חיובית שזו כוונתו, אבל אם ניכר שהוא גם צריך לעצים – אז יתחייב שתיים, כי שתי כוונות לו במעשהו. ועל פי זה, אם ישנה ידיעה המבטלת את ה"סתמא" (נניח שנודע כי אדם פלוני זומר רק בשביל העצים ואינו רוצה בגידול העץ) – אזי יהיה חייב רק משום קוצר [אמנם להלכה יש לדון גם בסוגיית "פסיק רישא"]. | |||
3. הרב עמיאל שטרנברג מסביר בשיטת המאירי, שמדובר על כוונת האדם, וזאת משמעות אמירתו "מכוין... לדבר אחד". וסברת המאירי, שאם האדם התכוון לדבר אחד בפעולתו – יתחייב משום דבר זה, ואם התכוון שיעלו לו שני רווחים מהפעולה – יתחייב שתיים. ומחלוקת רבה ורב יוסף במועד קטן היא ב"סתמא", מה מתכוון סתם אדם כשהוא מנכש ומשקה, האם לחרוש או לזרוע. ומסכימים שסתם אדם הזומר כוונתו לגדל את העץ, ולכן אין צורך בידיעה חיובית שזו כוונתו, אבל אם ניכר שהוא גם צריך לעצים – אז יתחייב שתיים, כי שתי כוונות לו במעשהו. ועל פי זה, אם ישנה ידיעה המבטלת את ה"סתמא" (נניח שנודע כי אדם פלוני זומר רק בשביל העצים ואינו רוצה בגידול העץ) – אזי יהיה חייב רק משום קוצר [אמנם להלכה יש לדון גם בסוגיית "פסיק רישא"].<BR/> | |||
הוכחה לדברי הרב עמיאל שטרנברג במאירי ניתן להביא מן המשנה המחייבת "המלקט עצים אם לתקן כל שהן"43, ורש"י מסביר שמלקט מן המחובר, וחיובו מדין חורש, אם מתכוון לתקן את הקרקע. וכדברי האגלי טל6 המביא דברי רבי אברהם בן הרמב"ם, שאם אדם גזם ענפים יבשים מעץ על מנת שלא יפלו על הקרקע וירעו אותה – חייב משום חורש; משמע שתולה בכוונת האדם. | הוכחה לדברי הרב עמיאל שטרנברג במאירי ניתן להביא מן המשנה המחייבת "המלקט עצים אם לתקן כל שהן"43, ורש"י מסביר שמלקט מן המחובר, וחיובו מדין חורש, אם מתכוון לתקן את הקרקע. וכדברי האגלי טל6 המביא דברי רבי אברהם בן הרמב"ם, שאם אדם גזם ענפים יבשים מעץ על מנת שלא יפלו על הקרקע וירעו אותה – חייב משום חורש; משמע שתולה בכוונת האדם. | ||