הבדלים בין גרסאות בדף "לפני עיוור לא תתן מכשול"

שורה 230: שורה 230:
ביהודי ובגוי
ביהודי ובגוי
===במושיט 'דבר היתר' ===
===במושיט 'דבר היתר' ===
ב'''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ח') כתב שדבר שעיקרו זכות לא שייך בו איסור משום לפנ"ע, ולכן אומר שם שמותר לומר דברי תורה למי שלא בירך ברכת התורה, וכן דן לגבי המגייר מי שלא ישמור המצות כדינם, דב'''מנחת שלמה''' (ל"ה) כתב הגרשז"א שעובר בלפנ"ע, והגרא"ו אומר לפי הנ"ל שייתכן שאין, משום שזה זכות ולא שייך בזה 'מכשול'. ומ"מ אומר שאם הנכשל שוגג יש לומר דלא גרע ממשיא עצה שאינה הוגנת. 
וב'''שו"ת אגרות משה''' (יו"ד א' ע"ב) מצינו עוד כלל דומה, שדבר שעיקרו למעשה היתר, ככלי וכאולם לסעודת חתונה, מותר ואין מסייע"ע, ואולי אף לפנ"ע אין. (ולכאו' זה כ'''ריטב"א''' ע"ז סג. ד[[לפני עיוור לא תתן מכשול#כשיש ספק אם יעבור עבירה|לעיל]]). וב'''מהרש"ם''' (ב' קפ"ד) כתב שבלפנ"ע אסור ורק במסייע שרי, ועי' בספר '''פרי השדה''' (ג' צ"ז) ו'''נטע שורק''' (או"ח י"ט). וכדברים אלו כ"כ גם הגרשז"א בשו"ת מנח"ש (ל"ה ב'), ולכן התיר למכור בתים, ולתת אוכל לשאינו מברך, וליסע במוצ"ש עם שאינו מבדיל וכן לתת לו אוכל. ואומר שמש"כ בע"ז כב. שאסרו למכור שדה לכותי, אולי שאני כי עובר עבירה ממש בגוף השדה.  ועפ"י כלל זה מסביר את דברי הריטב"א שהובאו [[לפני עיוור לא תתן מכשול#כשרק גורם שיוסיף בעבירה, או כשבלעדיו היה עובר על איסור אחר|לעיל]]. 
וב'''שו"ת תורה לשמה''' (סי' קל"ג), מוכיח (משבת צ: ועוד) שדבר שיהא עוד מעט אסור מקרי 'דבר איסור' ויש בו לפנ"ע.
===כשיש ספק אם יעבור עבירה===
===כשיש ספק אם יעבור עבירה===
ב'''משנה''' (שביעית ה' ו') איתא (גבי מכירה לחשוד על השביעית): "זה הכלל, כל שהוא מיוחד לעבירה, אסור, לאיסור ולהיתר מותר". וב'''גמ'''' (ע"ז טו:) איתא "אלא אמר רב אשי, כל היכא דאיכא למתלי תלינן ואע"ג דמצווה (וא"ו שרוקה), וכל היכא דליכא למתלי לא תלינן ואע"ג דאינו מצווה". וא"כ רואים שאין איסור לפנ"ע נוהג מתי שאפשר לומר שלקח זאת לשימוש מותר, וכ"פ ב'''רמב"ם''' (הל' שמיטה ויובל פ"ח ה"ב והלאה).  
ב'''משנה''' (שביעית ה' ו') איתא (גבי מכירה לחשוד על השביעית): "זה הכלל, כל שהוא מיוחד לעבירה, אסור, לאיסור ולהיתר מותר". וב'''גמ'''' (ע"ז טו:) איתא "אלא אמר רב אשי, כל היכא דאיכא למתלי תלינן ואע"ג דמצווה (וא"ו שרוקה), וכל היכא דליכא למתלי לא תלינן ואע"ג דאינו מצווה". וא"כ רואים שאין איסור לפנ"ע נוהג מתי שאפשר לומר שלקח זאת לשימוש מותר, וכ"פ ב'''רמב"ם''' (הל' שמיטה ויובל פ"ח ה"ב והלאה).  
391

עריכות