462
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "הקניית דבר שלא בא לעולם"
←מקרים בהם יש דיון אם מועיל להלכה קניין בדבר שלא בא לעולם
| שורה 54: | שורה 54: | ||
=== קניין של רבים === | === קניין של רבים === | ||
בשו"ת הרשב"ש (קיב) הביא ש'''הרשב"א''' כתב שדין הציבור עם יחידיהם כדין בית דין הגדול עם כל ישראל, | בשו"ת הרשב"ש (קיב) הביא ש'''הרשב"א''' כתב שדין הציבור עם יחידיהם כדין בית דין הגדול עם כל ישראל, ולמד מכך שאפשר בתקנות הציבור להקנות גם דברים שלא באו לעולם. '''הרב מאיר אוירבאך''' באמרי בינה (דיני הלוואה סג יח) הביא פוסקים נוספים שסוברים שהציבור יכולים להקנות דבר שלא לעולם, אולם מדובר בפוסקים אלו על ציבור שמוחל על מס, ולא על הקנאה. האמרי בינה עצמו מסיק שהציבור לא יכול להקנות דבר שלא לעולם, אלא רק להחיל על עצמם חיוב, וכשיבוא הדבר לעולם, יצטרכו להקנות אותו אז. וכן כתב בספר '''זכור לאברהם''' (אלקלעי) (חו"מ ד) וציין אליו '''המהרש"ם''' בספרו עין הרועים (דבר שלא בא לעולם יב). | ||
=== תלמיד חכם שהקנה דבר שלא בא לעולם === | === תלמיד חכם שהקנה דבר שלא בא לעולם === | ||
ב'''שו"ת מהרי"ט''' (ב חו"מ כט) כתב שתלמיד חכם שמכר דבר שלא לעולם, אנו אומרים שוודאי לא התכוון להטעות את הקונה, אלא התכוון לשעבד עצמו לזה. ואפילו אם אין המוכר גברא רבה, כיון שסוף ידע שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אינו נאמן לשוות עצמו רשע ולומר שהתכוון לרמות. וציין אליו '''המהרש"ם''' בספרו עין הרועים (דבר שלא בא לעולם יא). | ב'''שו"ת מהרי"ט''' (ב חו"מ כט) כתב שתלמיד חכם שמכר דבר שלא לעולם, אנו אומרים שוודאי לא התכוון להטעות את הקונה, אלא התכוון לשעבד עצמו לזה. ואפילו אם אין המוכר גברא רבה, כיון שסוף ידע שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אינו נאמן לשוות עצמו רשע ולומר שהתכוון לרמות. וציין אליו '''המהרש"ם''' בספרו עין הרועים (דבר שלא בא לעולם יא). | ||
| שורה 62: | שורה 62: | ||
=== דברים הנקנים באמירה === | === דברים הנקנים באמירה === | ||
'''הגמרא''' בכתובות (קב ב) מביאה ממירא של רב גידל בשם רב, שהדברים שמתחייבים אבי החתן ואבי הכלה אחד לשני עבור החתן והכלה, נקנים באמירה בלבד, בלא צורך בקניין. '''הרמב"ם''' (זכיה ומתנה ו יז) כתב, שדין זה שנקנים הדברים באמירה בלבד, שייך רק במה שמצוי ברשותם, ולא בדבר שלא בא לעולם. וכן נפסק ב'''טור''' (אבן העזר נא) וב'''שו"ע''' (אבן העזר נא א). '''הבית יוסף''' שם הביא ש'''בעל העיטור''' (א אות פ סו ד), והובאו דבריו ב'''הגהות מיימוניות''' (אישות כג ח), כתב שמועיל גם בדבר שלא בא לעולם. ב'''גידולי התרומה''' (סד א ב) נקט שגם לרמב"ם דברים הנקנים באמירה שייך גם במה שלא ברשותם, אך דווקא אם פסקו בשעת הקידושין, אבל אם פסקו שלא בשעת קידושין, אז צריך שיהיו הדברים ברשותם. אמנם ב'''שו"ת הריב"ש''' (שמה) הביא את דעת הרמב"ם ולא חילק כך. | '''הגמרא''' בכתובות (קב ב) מביאה ממירא של רב גידל בשם רב, שהדברים שמתחייבים אבי החתן ואבי הכלה אחד לשני עבור החתן והכלה, נקנים באמירה בלבד, בלא צורך בקניין. '''הרמב"ם''' (זכיה ומתנה ו יז) כתב, שדין זה שנקנים הדברים באמירה בלבד, שייך רק במה שמצוי ברשותם, ולא בדבר שלא בא לעולם. וכן נפסק ב'''טור''' (אבן העזר נא) וב'''שו"ע''' (אבן העזר נא א). '''הבית יוסף''' שם הביא ש'''בעל העיטור''' (א אות פ סו ד), והובאו דבריו ב'''הגהות מיימוניות''' (אישות כג ח), כתב שמועיל גם בדבר שלא בא לעולם. ב'''גידולי התרומה''' (סד א ב) נקט שגם לרמב"ם דברים הנקנים באמירה שייך גם במה שלא ברשותם, אך דווקא אם פסקו בשעת הקידושין, אבל אם פסקו שלא בשעת קידושין, אז צריך שיהיו הדברים ברשותם. אמנם ב'''שו"ת הריב"ש''' (שמה) הביא את דעת הרמב"ם ולא חילק כך בדעתו. | ||
==== טעמי החולקים בדברים הנקנים באמירה ==== | ==== טעמי החולקים בדברים הנקנים באמירה ==== | ||
'''ערוך השולחן''' כתב שטעם הסוברים שאין מועיל, הוא שאין בכח האדם להקנות את מה שאינו בעולם וברשותו, והחולקים כנראה סוברים שמועיל אם אמר בפירוש שיקנה כשיבוא לעולם, ודברים הנקנים באמירה הם לדעתם כאילו אמרו שיקנה כשיבוא לעולם. | '''ערוך השולחן''' (אה"ע נא ב) כתב שטעם הסוברים שאין מועיל, הוא שאין בכח האדם להקנות את מה שאינו בעולם וברשותו, והחולקים כנראה סוברים שמועיל אם אמר בפירוש שיקנה כשיבוא לעולם, ודברים הנקנים באמירה הם לדעתם כאילו אמרו שיקנה כשיבוא לעולם. | ||
=== סיטומתא בדבר שלא בא לעולם === | === סיטומתא בדבר שלא בא לעולם === | ||