134
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ נוקשה"
אין תקציר עריכה
| שורה 15: | שורה 15: | ||
מכל מקום המשנה קובעת שבאותם דברים אין כרת, אך יש בהם לאו. ברשימה זו נכללים "זומן של צבעים ועמילן של טבחים וקולן של סופרים", ולדעת ר"א גם "תכשיטי נשים". | מכל מקום המשנה קובעת שבאותם דברים אין כרת, אך יש בהם לאו. ברשימה זו נכללים "זומן של צבעים ועמילן של טבחים וקולן של סופרים", ולדעת ר"א גם "תכשיטי נשים". | ||
מ'''הגמ'''' (שם מג א), עולה שרשימה זו כוללת שתי קטגוריות: תערובת חמץ, וחמץ נוקשה בעין (=לא בתערובת). הפירוש המקובל הוא ש"זומן העמילן והקולן" הם מרכיבי הקטגוריה של "חמץ נוקשה" שבמשנה. כך פי' '''הרב ברטנורא''' (על המשנה כאן), '''הריטב"א''' (מב א) '''חי' רבנו דוד''' (מב א) חי' '''הר"ן''' (מב ב) ועוד. לפי פירוש זה "תכשיטי נשים" היא דוגמה של חמץ נוקשה שנתערב בהיתר. '''רש"י''' (מג א ד"ה "מאן תנא דמתני'") מבאר ש"תכשיטי נשים" היא הדוגמה לחמץ נוקשה שהובאה במשנה. אמנם '''הצל"ח והפנ"י''' (על רש"י שם), ביארו שגם לרש"י זומן עמילן וקולן הם דוגמאות של חמץ נוקשה (והסבירו בדרכים שונות מדוע בחר רש"י דווקא בדוגמה של "תכשיטי נשים"). גמ' זו היא המקור למטבע הלשון "חמץ נוקשה". | מ'''הגמ'''' (שם מג א)[http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=43&format=pdf], עולה שרשימה זו כוללת שתי קטגוריות: תערובת חמץ, וחמץ נוקשה בעין (=לא בתערובת). הפירוש המקובל הוא ש"זומן העמילן והקולן" הם מרכיבי הקטגוריה של "חמץ נוקשה" שבמשנה. כך פי' '''הרב ברטנורא''' (על המשנה כאן), '''הריטב"א''' (מב א) '''חי' רבנו דוד''' (מב א) חי' '''הר"ן''' (מב ב) ועוד. לפי פירוש זה "תכשיטי נשים" היא דוגמה של חמץ נוקשה שנתערב בהיתר. '''רש"י''' (מג א ד"ה "מאן תנא דמתני'") מבאר ש"תכשיטי נשים" היא הדוגמה לחמץ נוקשה שהובאה במשנה. אמנם '''הצל"ח והפנ"י''' (על רש"י שם), ביארו שגם לרש"י זומן עמילן וקולן הם דוגמאות של חמץ נוקשה (והסבירו בדרכים שונות מדוע בחר רש"י דווקא בדוגמה של "תכשיטי נשים"). גמ' זו היא המקור למטבע הלשון "חמץ נוקשה". | ||
'''בגמ'''' העמיד רב יהודה את המשנה כר"מ, והגמ' סייעה דבריו מכוח ברייתא. | '''בגמ'''' (שם) העמיד רב יהודה את המשנה כר"מ, והגמ' סייעה דבריו מכוח ברייתא. | ||
===המקור בתושב"כ=== | ===המקור בתושב"כ=== | ||
| שורה 43: | שורה 43: | ||
===מי פירות (מצה עשירה)=== | ===מי פירות (מצה עשירה)=== | ||
ה'''גמ'''' במנחות (נג ב- נד א) מביאה מחלוקת תנאים ביחס לעיסה הטעונה חימוץ (כגון שתי הלחם), שהחמיצה בתפוחים, שהוא מי פירות (כך הוכיחו '''תוס'''' שם ד"ה "תפוח" מהירושלמי): לת"ק חימוץ כזה אינו חשוב חימוץ, ולר"ח בן גמליאל הוא נחשב חימוץ. הגמ' מביאה '''משנה''' בתרומות (י ב) לפיה אם חימץ עיסת חולין ע"י תפוח תרומה, חל דין תרומה על כל העיסה, והיא נאסרת לזרים. הגמ' מסבירה שמשנה זו מתאימה גם לשיטת ת"ק, כי אעפ"י שלדעתו אין בכך חימוץ גמור, מ"מ יש חמץ נוקשה. | ה'''גמ'''' במנחות (נג ב- נד א) [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=54&format=pdf]מביאה מחלוקת תנאים ביחס לעיסה הטעונה חימוץ (כגון שתי הלחם), שהחמיצה בתפוחים, שהוא מי פירות (כך הוכיחו '''תוס'''' שם ד"ה "תפוח" מהירושלמי): לת"ק חימוץ כזה אינו חשוב חימוץ, ולר"ח בן גמליאל הוא נחשב חימוץ. הגמ' מביאה '''משנה''' בתרומות (י ב) לפיה אם חימץ עיסת חולין ע"י תפוח תרומה, חל דין תרומה על כל העיסה, והיא נאסרת לזרים. הגמ' מסבירה שמשנה זו מתאימה גם לשיטת ת"ק, כי אעפ"י שלדעתו אין בכך חימוץ גמור, מ"מ יש חמץ נוקשה. | ||
מגמ' זו עולה, לכאורה, שעיסה שנתחמצה במי פירות היא חמץ נוקשה. כך משמע גם מה'''גמ'''' (פסחים לה א) שאומרת שעיסה שמעורבין בה מי פירות כמו יין ושמן אין באכילתה כרת, ומשמע שלאו יש בה (ולאו זה הוא משום חמץ נוקשה, כמו ששנינו שהוא 'באזהרה'). מאידך, ה'''גמ'''' מספרת (פסחים מ א) שרבא התיר לקלות קליות בתנור, אעפ"י שכתוצאה מהחום נפלטים מי הפירות ונוגעים בשאר הקליות. רבא מנמק את היתרו בכך שמי פירות אינם מחמיצים (ואם היה בכך משום חמץ נוקשה היה לרבא לומר שאין בהם כרת, אך לא להתיר)! | מגמ' זו עולה, לכאורה, שעיסה שנתחמצה במי פירות היא חמץ נוקשה. כך משמע גם מה'''גמ'''' (פסחים לה א) שאומרת שעיסה שמעורבין בה מי פירות כמו יין ושמן אין באכילתה כרת, ומשמע שלאו יש בה (ולאו זה הוא משום חמץ נוקשה, כמו ששנינו שהוא 'באזהרה'). מאידך, ה'''גמ'''' מספרת (פסחים מ א) שרבא התיר לקלות קליות בתנור, אעפ"י שכתוצאה מהחום נפלטים מי הפירות ונוגעים בשאר הקליות. רבא מנמק את היתרו בכך שמי פירות אינם מחמיצים (ואם היה בכך משום חמץ נוקשה היה לרבא לומר שאין בהם כרת, אך לא להתיר)! | ||
| שורה 53: | שורה 53: | ||
2)שיטת '''רש"י'''- הגמ' במנחות, שאומרת שמי פירות מחמיצים חמץ נוקשה, מדברת דווקא בלי תוספת מים. לפי"ז נצטרך לומר שרבא שהתיר לקלות קליות בתנור הוא משום שהחשש שמי הפירות יחמיצו את הקליות הוא חשש רחוק, ומכיוון שבאיסור חמץ נוקשה אין כרת, לא חששו חכמים לכך (כך תירצו תוס' במנחות שם ד"ה "אין מחמיצין"). | 2)שיטת '''רש"י'''- הגמ' במנחות, שאומרת שמי פירות מחמיצים חמץ נוקשה, מדברת דווקא בלי תוספת מים. לפי"ז נצטרך לומר שרבא שהתיר לקלות קליות בתנור הוא משום שהחשש שמי הפירות יחמיצו את הקליות הוא חשש רחוק, ומכיוון שבאיסור חמץ נוקשה אין כרת, לא חששו חכמים לכך (כך תירצו תוס' במנחות שם ד"ה "אין מחמיצין"). | ||
3)שיטת '''הרי"ף''' (פסחים י א)- אפי' עיסה שנילושה במי פירות ומים- אינה מחמיצה. בפסקי ה'''רא"ש''' (פסחים ג א סוף המשנה) כ' שגם לרי"ף אם שהתה העיסה עם מי פירות ומים יחדיו- הרי אלו מחמיצין (ומהסוגיה עולה שהוא חמץ גמור- עיין קרבן נתנאל שם ל). כדברים אלו כ' גם ה'''רמב"ם''' (חו"מ ה ב). ה'''קרן אורה''' (מנחות שם) הקשה על הרמב"ם, כיצד יסביר את הגמ' במנחות, לפיה מי פירות מחמיצים חימוץ נוקשה: שהרי לדבריו ללא מים אין פירות מחמיצים כלל (גם לא חימוץ נוקשה), ועם מים הוי חימוץ גמור? כעין זה הקשה בחידושי ה'''גרי"ז''' (מנחות נד א "ד"ה "אפי' תימא") שזרק סתירה בין הל' תרומות (טו ד), שם פסק הרמב"ם את דין המשנה בתרומות (ומשמע שהתפוח מחמץ חימוץ נוקשה), לבין ההלכה הנ"ל בחו"מ, שמי פירות אינם מחמיצים כלל! הוא מתרץ שלרמב"ם אין כוונת הגמ' במנחות בביטוי "חמץ נוקשה" במובן של הלכות חמץ בפסח, אלא הכוונה שתפוח התרומה משפיע על העיסה ונותן בה טעם. תהליך זה נחשב בהלכות תרומה לתהליך שאוסר את העיסה (למי שאינו כהן), למרות שבהלכות פסח הוא חסר משמעות. הגרי"ז מרגיש בדוחק שבתירוצו, שהרי הגמ' קראה לעיסה הזו בשם 'חמץ נוקשה', ולדבריו הביטוי 'חמץ' הוא לאו דוקא. אמנם, בד"ה העוקב ("נהי נמי") מצא הגרי"ז שגרסת הרמב"ן (בחידושיו לחולין) בסוגייתינו היא שהעיסה שנלושה במי פירות היא אינה חמץ אלא "נוקשא" (בהשמטת המילה 'חמץ'). מסתבר מאוד שגרסת הרמב"ם היא כגרסת הרמב"ן. הסבר הגמ' לפי"ז הוא שהתפוח אינו מחמץ את העיסה אך גורם לה להתקשות, ובכך סר הדוחק מעל תירוץ הגרי"ז. | 3)שיטת '''הרי"ף''' (פסחים י א)- אפי' עיסה שנילושה במי פירות ומים- אינה מחמיצה. בפסקי ה'''רא"ש''' (פסחים ג א סוף המשנה) כ' שגם לרי"ף אם שהתה העיסה עם מי פירות ומים יחדיו- הרי אלו מחמיצין (ומהסוגיה עולה שהוא חמץ גמור- עיין קרבן נתנאל שם ל). כדברים אלו כ' גם ה'''רמב"ם''' (חו"מ ה ב)[http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=3&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=16&perek=5&halocha=2]. ה'''קרן אורה''' (מנחות שם) הקשה על הרמב"ם, כיצד יסביר את הגמ' במנחות, לפיה מי פירות מחמיצים חימוץ נוקשה: שהרי לדבריו ללא מים אין פירות מחמיצים כלל (גם לא חימוץ נוקשה), ועם מים הוי חימוץ גמור? כעין זה הקשה בחידושי ה'''גרי"ז''' (מנחות נד א "ד"ה "אפי' תימא") שזרק סתירה בין הל' תרומות (טו ד), שם פסק הרמב"ם את דין המשנה בתרומות (ומשמע שהתפוח מחמץ חימוץ נוקשה), לבין ההלכה הנ"ל בחו"מ, שמי פירות אינם מחמיצים כלל! הוא מתרץ שלרמב"ם אין כוונת הגמ' במנחות בביטוי "חמץ נוקשה" במובן של הלכות חמץ בפסח, אלא הכוונה שתפוח התרומה משפיע על העיסה ונותן בה טעם. תהליך זה נחשב בהלכות תרומה לתהליך שאוסר את העיסה (למי שאינו כהן), למרות שבהלכות פסח הוא חסר משמעות. הגרי"ז מרגיש בדוחק שבתירוצו, שהרי הגמ' קראה לעיסה הזו בשם 'חמץ נוקשה', ולדבריו הביטוי 'חמץ' הוא לאו דוקא. אמנם, בד"ה העוקב ("נהי נמי") מצא הגרי"ז שגרסת הרמב"ן (בחידושיו לחולין) בסוגייתינו היא שהעיסה שנלושה במי פירות היא אינה חמץ אלא "נוקשא" (בהשמטת המילה 'חמץ'). מסתבר מאוד שגרסת הרמב"ם היא כגרסת הרמב"ן. הסבר הגמ' לפי"ז הוא שהתפוח אינו מחמץ את העיסה אך גורם לה להתקשות, ובכך סר הדוחק מעל תירוץ הגרי"ז. | ||
בפרק הלכה למעשה נרחיב עוד, בס"ד, בנושא המצה העשירה. | בפרק הלכה למעשה נרחיב עוד, בס"ד, בנושא המצה העשירה. | ||
| שורה 59: | שורה 59: | ||
===חיטי קורדנייתא=== | ===חיטי קורדנייתא=== | ||
המקדש אשה בחמץ אין קידושיו קידושין כדין המקדש באיסורי הנאה. '''הגמ'''' (פסחים ז א) מחדשת שהדברים אמורים אפי' במקדש בחיטים הגדלים באררט, שהם קשים מאוד, ואפילו באו עליהם מים (כך מבאר רש"י שם ד"ה "אפי' בחיטי"). '''הרא"ש''' בפסקיו (שם ב ב) כותב שחיטים אלו הם בכלל חמץ נוקשה (וכ"כ הר"ן פסחים ג א בשם ר"ת). אמנם '''הנוב"י''' (קמא כא) כתב שייתכן שלרש"י מדובר בחמץ גמור (וחידוש הגמ' הוא שאפי' בשעות שאיסור החמץ הוא מדרבנן בלבד ג"כ אינה מקודשת), והמנחת ברוך חיזק את דבריו מלשון רש"י (בדף כא ב ד"ה "משש שעות"). | המקדש אשה בחמץ אין קידושיו קידושין כדין המקדש באיסורי הנאה. '''הגמ'''' (פסחים ז א)[http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=7&format=pdf] מחדשת שהדברים אמורים אפי' במקדש בחיטים הגדלים באררט, שהם קשים מאוד, ואפילו באו עליהם מים (כך מבאר רש"י שם ד"ה "אפי' בחיטי"). '''הרא"ש''' בפסקיו (שם ב ב) כותב שחיטים אלו הם בכלל חמץ נוקשה (וכ"כ הר"ן פסחים ג א בשם ר"ת). אמנם '''הנוב"י''' (קמא כא) כתב שייתכן שלרש"י מדובר בחמץ גמור (וחידוש הגמ' הוא שאפי' בשעות שאיסור החמץ הוא מדרבנן בלבד ג"כ אינה מקודשת), והמנחת ברוך חיזק את דבריו מלשון רש"י (בדף כא ב ד"ה "משש שעות"). | ||
===קטניות (?)=== | ===קטניות (?)=== | ||
| שורה 138: | שורה 138: | ||
בתחילת התשובה, שלל ר"א בן הרמב"ם את הנחת היסוד של השואל. לדעתו, העובדה שהרמב"ם לא הזכיר באופן מפורש את המושג "חמץ נוקשה", אינה מצביעה על כך שהרמב"ם סבור שלהלכה האוכל חמץ נוקשה פטור (והמקיימו אינו עובר על "בל יראה"). לשיטתו, דעת הרמב"ם היא, שדין חמץ נוקשה אסור (כשצורתו ניכרת) כשם שאסר תערובת חמץ, וכסתם המשנה שכרכה שני איסורים אלו זה בזה. ר"א מסביר שהרמב"ם לא השתמש במונח "חמץ נוקשה", משום שהוא אינו מבורר. הרמב"ם העדיף להשתמש בהגדרות יותר מובנות, למה שכינתה הגמ' בשם זה. | בתחילת התשובה, שלל ר"א בן הרמב"ם את הנחת היסוד של השואל. לדעתו, העובדה שהרמב"ם לא הזכיר באופן מפורש את המושג "חמץ נוקשה", אינה מצביעה על כך שהרמב"ם סבור שלהלכה האוכל חמץ נוקשה פטור (והמקיימו אינו עובר על "בל יראה"). לשיטתו, דעת הרמב"ם היא, שדין חמץ נוקשה אסור (כשצורתו ניכרת) כשם שאסר תערובת חמץ, וכסתם המשנה שכרכה שני איסורים אלו זה בזה. ר"א מסביר שהרמב"ם לא השתמש במונח "חמץ נוקשה", משום שהוא אינו מבורר. הרמב"ם העדיף להשתמש בהגדרות יותר מובנות, למה שכינתה הגמ' בשם זה. | ||
אמנם, ר"א לא פירש מהי רמת האיסור של חמץ נוקשה, אך מהשוואתו בין דין תערובת חמץ לחמץ נוקשה רואים שהבין שהרמב"ם אינו חולק על דברי השואל כלל, ושיטתו היא כשיטת בעל המאור: שהאוכל חמץ נוקשה בפסח- חייב מלקות. להבנה זו בדעת הרמב"ם כיון גם '''הצל"ח''' (פסחים מב א ד"ה "ואלו עוברין בפסח"), שהסיק שלדעת הרמב"ם שהאוכל חמץ נוקשה בפסח חייב מלקות, מדין "שיאור ישרף והאוכלו פטור", שהביא הרמב"ם (חו"מ ה יג) בלשון "אסור לאכלו ואין עליו כרת" (והצל"ח דייק שאין כרת אך חייב מלקות). המנחת ברוך (מד ענף ב) דחה שיש לדייק להיפך ברמב"ם: אסור לאכלו- אך אין מלקות. | אמנם, ר"א לא פירש מהי רמת האיסור של חמץ נוקשה, אך מהשוואתו בין דין תערובת חמץ לחמץ נוקשה רואים שהבין שהרמב"ם אינו חולק על דברי השואל כלל, ושיטתו היא כשיטת בעל המאור: שהאוכל חמץ נוקשה בפסח- חייב מלקות. להבנה זו בדעת הרמב"ם כיון גם '''הצל"ח''' (פסחים מב א ד"ה "ואלו עוברין בפסח"), שהסיק שלדעת הרמב"ם שהאוכל חמץ נוקשה בפסח חייב מלקות, מדין "שיאור ישרף והאוכלו פטור", שהביא הרמב"ם (חו"מ ה יג)[http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=3&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=16&perek=5&halocha=13] בלשון "אסור לאכלו ואין עליו כרת" (והצל"ח דייק שאין כרת אך חייב מלקות). המנחת ברוך (מד ענף ב) דחה שיש לדייק להיפך ברמב"ם: אסור לאכלו- אך אין מלקות. | ||
בסוף התשובה טוען ר"א שהרמב"ם התייחס ל'קולן של סופרים'. הוא מצטט את ההלכה בהל' חו"מ (ד יא) לפיה אין איסור בל יראה ובל ימצא בניירות שדבקום בחמץ (שהוא פירוש 'קולן של סופרים')ובבגדים שנתכבסו בחיטה, משום שצורת החמץ אינה עומדת. ר"א מדקדק מנימוקו של הרמב"ם להלכה זו, שכאשר צורת החמץ עדיין עומדת, קיים איסור בל יראה ובל ימצא. כך דקדקו מהרמב"ם גם '''הרב המגיד''' (על הלכה זו), ה'''מרדכי''' (בפסחים תקצ"ו) ה'''גר"א''' (או"ח תמ"ב א ד"ה "עוברים עליו") [אמנם אין מכאן ראיה לעניין אכילת חמץ נוקשה כמו שנבאר לקמן את שיטת הגר"א] והפמ"ג (שם).. אמנם מפרשים אחרים (בראשם ה"לחם משנה") דחו שאין דקדוק זה מוכרח כי יכול להיות שכאשר צורת החמץ עומדת (כלומר בחמץ נוקשה רגיל) יש בל יראה דרבנן. | בסוף התשובה טוען ר"א שהרמב"ם התייחס ל'קולן של סופרים'. הוא מצטט את ההלכה בהל' חו"מ (ד יא)[http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=3&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=16&perek=4&halocha=11] לפיה אין איסור בל יראה ובל ימצא בניירות שדבקום בחמץ (שהוא פירוש 'קולן של סופרים')ובבגדים שנתכבסו בחיטה, משום שצורת החמץ אינה עומדת. ר"א מדקדק מנימוקו של הרמב"ם להלכה זו, שכאשר צורת החמץ עדיין עומדת, קיים איסור בל יראה ובל ימצא. כך דקדקו מהרמב"ם גם '''הרב המגיד''' (על הלכה זו), ה'''מרדכי''' (בפסחים תקצ"ו) ה'''גר"א''' (או"ח תמ"ב א ד"ה "עוברים עליו") [אמנם אין מכאן ראיה לעניין אכילת חמץ נוקשה כמו שנבאר לקמן את שיטת הגר"א] והפמ"ג (שם).. אמנם מפרשים אחרים (בראשם ה"לחם משנה") דחו שאין דקדוק זה מוכרח כי יכול להיות שכאשר צורת החמץ עומדת (כלומר בחמץ נוקשה רגיל) יש בל יראה דרבנן. | ||
===שיטת רבנו מנוח (אין בל יראה אך יש איסור אכילה)=== | ===שיטת רבנו מנוח (אין בל יראה אך יש איסור אכילה)=== | ||
רבנו מנוח בפירושו להל' חו"מ (ד יא), ממנה הביא ר"א בן הרמב"ם ראיה שחמץ נוקשה אסור בבל יראה, מגיע להבנה הפוכה בדעת הרמב"ם: לרמב"ם אין איסור בל יראה וב"י בחמץ נוקשה אלא איסור אכילה בלבד. לפי פירושו, בהלכה זו מביא הרמב"ם את דין חמץ נוקשה עצמו, כולל הנימוק. כלומר: לדעתו כאן הזכיר הרמב"ם את דין המשנה ב'קולן של סופרים'. אלא שבניגוד להבנה הרגילה ברמב"ם הוא מסביר שלרמב"ם הביטוי "אלו עוברין" במשנה משמעו (עכ"פ ביחס לקולן ושאר חמץ נוקשה) איסור אכילה בלבד (וכשיטת ר"ת שהובא בתחילת המאמר). | רבנו מנוח בפירושו להל' חו"מ (ד יא)[http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=47083&rid=2230], ממנה הביא ר"א בן הרמב"ם ראיה שחמץ נוקשה אסור בבל יראה, מגיע להבנה הפוכה בדעת הרמב"ם: לרמב"ם אין איסור בל יראה וב"י בחמץ נוקשה אלא איסור אכילה בלבד. לפי פירושו, בהלכה זו מביא הרמב"ם את דין חמץ נוקשה עצמו, כולל הנימוק. כלומר: לדעתו כאן הזכיר הרמב"ם את דין המשנה ב'קולן של סופרים'. אלא שבניגוד להבנה הרגילה ברמב"ם הוא מסביר שלרמב"ם הביטוי "אלו עוברין" במשנה משמעו (עכ"פ ביחס לקולן ושאר חמץ נוקשה) איסור אכילה בלבד (וכשיטת ר"ת שהובא בתחילת המאמר). | ||
לפירושו הנימוק שכתב הרמב"ם: "שאין צורת החמץ עומדת"- הוא ההגדרה למושג "חמץ נוקשה". | לפירושו הנימוק שכתב הרמב"ם: "שאין צורת החמץ עומדת"- הוא ההגדרה למושג "חמץ נוקשה". | ||
| שורה 152: | שורה 152: | ||
===הסוברים שלרמב"ם עובר באיסור דרבנן בלבד=== | ===הסוברים שלרמב"ם עובר באיסור דרבנן בלבד=== | ||
מפרשים אחרים (כך נראה בדעת '''הלח"מ''' (ד יא), וכן מסיק ה'''"ערוך השלחן"''' (או"ח תמב א) ועוד מפרשים) לומדים בדעת הרמב"ם, שסובר כדעת הרי"ף עפ"י הבנת הרמב"ן והר"ן- שאיסור חמץ נוקשה הוא מדרבנן בלבד. | מפרשים אחרים (כך נראה בדעת '''הלח"מ''' (ד יא)[http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=91169&rid=2230], וכן מסיק ה'''"ערוך השלחן"''' (או"ח תמב א) ועוד מפרשים) לומדים בדעת הרמב"ם, שסובר כדעת הרי"ף עפ"י הבנת הרמב"ן והר"ן- שאיסור חמץ נוקשה הוא מדרבנן בלבד. | ||
===שיטת הגר"א בדעת הרמב"ם=== | ===שיטת הגר"א בדעת הרמב"ם=== | ||