171
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מיגו דהעזה"
←קושיית הראשונים- סוגיות בהן אמרינן מיגו דהעזה
| שורה 54: | שורה 54: | ||
מקור נוסף לכך שאמרינן מיגו דהעזה הוא ה'''משנה''' ([http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=15b&format=pdf כתובות טו ב]), שנאמן אדם לטעון 'שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו', במיגו שיכול היה לטעון 'לא היתה השדה של אביך מעולם'. גם מיגו זה הוא מיגו דהעזה- כי בטענת 'קניתי מאביך' אין בעל הדין מכיר בשקר, ואינו יודע אם אמת אומר חברו אם לאו, אך בטענת 'לא היתה של אביך מעולם' הוא מכיר בשקר היטב, והווי העזה. | מקור נוסף לכך שאמרינן מיגו דהעזה הוא ה'''משנה''' ([http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=15b&format=pdf כתובות טו ב]), שנאמן אדם לטעון 'שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו', במיגו שיכול היה לטעון 'לא היתה השדה של אביך מעולם'. גם מיגו זה הוא מיגו דהעזה- כי בטענת 'קניתי מאביך' אין בעל הדין מכיר בשקר, ואינו יודע אם אמת אומר חברו אם לאו, אך בטענת 'לא היתה של אביך מעולם' הוא מכיר בשקר היטב, והווי העזה. | ||
מקור שלישי בו מוכח כי מיגו דהעזה אמרינן הוא ה'''גמרא''' ([http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=36&format=pdf בבא בתרא לו א]), בסוגיית 'הנהו עיזי דאכלי חושלא'. אומרת הגמרא שאדם שנכנסו עיזים לחצרו ואכלו | מקור שלישי בו מוכח כי מיגו דהעזה אמרינן הוא ה'''גמרא''' ([http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=36&format=pdf בבא בתרא לו א]), בסוגיית 'הנהו עיזי דאכלי חושלא'. אומרת הגמרא שאדם שנכנסו עיזים לחצרו ואכלו משעוריו, נאמן לטעון שהעיזים אכלו שעורים בשווי של כל העיזים, במיגו שיכול היה לטעון שקנה את העיזים והן שלו. והרי זה מיגו דהעזה, שבעלי העיזים אינו יודע כמה אכלו העיזים, אך יודע בוודאי אם מכרן או לא, ומוכח שמיגו דהעזה אמרינן! | ||
אמנם יש להעיר כי '''תוס'''' ([http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=52b&format=pdf בבא בתרא נב ב ד"ה דברים]) דוחה את הראייה מסוגית 'עיזי דאכלי חושלא', ומעמיד את הסוגיה במקרה בו מדובר שבעל העיזים יודע בברי כמה אכלו העיזים, וטוען שלא אכלו כ"כ הרבה כטענת בעל החצר, ולכן נאמן בעל החצר בדין מיגו, שמיגו זה הוא מיגו ממעיז למעיז. | אמנם יש להעיר כי '''תוס'''' ([http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=52b&format=pdf בבא בתרא נב ב ד"ה דברים]) דוחה את הראייה מסוגית 'עיזי דאכלי חושלא', ומעמיד את הסוגיה במקרה בו מדובר שבעל העיזים יודע בברי כמה אכלו העיזים, וטוען שלא אכלו כ"כ הרבה כטענת בעל החצר, ולכן נאמן בעל החצר בדין מיגו, שמיגו זה הוא מיגו ממעיז למעיז. | ||