103
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "שיחה:טעם כעיקר - טעימת המאכל"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| (8 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
ניתן לראות שמחלוקת זאת חוזרת על עצמה גם בסימן קט סעיף א: הרמ"א פוסק שם שאיסור שנתערב יבש ביבש במין בשאינו מינו בטל רק בשישים בין אם הוא איסור דאורייתא ובין אם הוא איסור דרבנן. הש"ך שם התקשה בהבנת דברי הרמ"א, כיוון שהש"ך הבין (ע"פ הראשונים) שכל הסיבה שמין בשאינו מינו יבש ביבש אינו בטל בפחות משישים היא שמא יבשל את התערובת, ואז האיסור ייתן טעם ויהיה אסור מן התורה. ממילא סובר הש"ך שכאשר כל האיסור הוא איסור דרבנן, כך שגם אם יבשל לא יהיה כאן איסור דאורייתא, מין במינו יבש ביבש בטל ברוב. אולם ע"פ הסבר החוו"ד דברי הרמ"א מובנים, שהסיבה שמין בשאינו מינו יבש ביבש לא בטל בפחות משישים אינה בגלל החשש שמא יבשל, אלא בגלל שסובר הרמ"א כדעת רש"י, שכדי לבטל ממשות של איסור במין בשאינו מינו צריך שישים. | ניתן לראות שמחלוקת זאת חוזרת על עצמה גם בסימן קט סעיף א: הרמ"א פוסק שם שאיסור שנתערב יבש ביבש במין בשאינו מינו בטל רק בשישים בין אם הוא איסור דאורייתא ובין אם הוא איסור דרבנן. הש"ך שם התקשה בהבנת דברי הרמ"א, כיוון שהש"ך הבין (ע"פ הראשונים) שכל הסיבה שמין בשאינו מינו יבש ביבש אינו בטל בפחות משישים היא שמא יבשל את התערובת, ואז האיסור ייתן טעם ויהיה אסור מן התורה. ממילא סובר הש"ך שכאשר כל האיסור הוא איסור דרבנן, כך שגם אם יבשל לא יהיה כאן איסור דאורייתא, מין במינו יבש ביבש בטל ברוב. אולם ע"פ הסבר החוו"ד דברי הרמ"א מובנים, שהסיבה שמין בשאינו מינו יבש ביבש לא בטל בפחות משישים אינה בגלל החשש שמא יבשל, אלא בגלל שסובר הרמ"א כדעת רש"י, שכדי לבטל ממשות של איסור במין בשאינו מינו צריך שישים. | ||
==הערות== | ==הערות== | ||
4. בשיטת הרמ"א כתב הגר"א שם שמוכרח שפוסק כתוס' ורא"ש שאחרת יצא שבגלל שלא סומכים על הגוי מקלים לא לבדוק במקומות שהיה צריך (שהרי יוצא שמקלים שלא לבדוק בפחות משישים), אך הפמ"ג חולק עליו בשפ"ד,ד , ונראה לי שממש כדאי להביאו מכיוון שראיתו חזקה | |||
--[[משתמש:אריה.ג|אריה גרוס]] 22:11, 18 במאי 2016 (IDT) | |||
:תיקנתי והוספתי ע"פ הערותיך. אשמח אם תסביר יותר את כוונתך בהערה 4, לאיזה פרי מגדים התכוונת? | |||
::הסבר - הגר"א (צח, ז)סובר שמוכרחים להגיד שהרמ"א פוסק כרא"ש או הר"ן, כי הרמ"א סובר שאי אפשר '''לסמוך''' על קפילא, דבר זה רלוונטי רק לחומרא, שלא נסמוך עליו כדי להתיר תערובת, אך לשיטת התוס' והרמב"ם צריכים את הגוי גם לחומרא, גם כשכבר יש שישים, ואז בגלל החשש שמא הוא ישקר ויחמיר עלינו לא נראה להתיר את התערובת ללא טעימתו. זו סברת הגר"א כאמור, אך הפמ"ג בשפתי דעת ד, נראה שחולק עליו וסובר שאין סומכים עליו גם כשיוצא קולא כיוון שהוא ספק בדרבנן עיי"ש (לשונו: ואף להחמיר כשיש ס' אין אנו נוהגין להחמיר, והוא הדין ספק דרבנן לא חשיב לדידן אפשר לברורי ועמ"ש באות כ"ט) | |||
::עכשיו ראיתי בספר ליקוטי מגדים שמביא שהדרכי תשובה (מד) סובר כפרי מגדים, אך מביא שם שהחכמת אדם (נא,יד) בשם הכרתי ופלתי סובר שאכן גם לשיטת הרמ"א צריך לתת לקפילא לטעום כשיש יותר משישים (לא עיינתי במקורות אלו בפנים) --[[משתמש:אריה.ג|אריה גרוס]] 14:54, 22 במאי 2016 (IDT) | |||
לא הבנתי איך הגעת למסקנה שיש מחלוקת בין הגר"א לבין הפמ"ג. הגר"א כותב שהרמ"א פוסק כדעת הרא"ש שביותר משישים לא צריך טעימת גוי, אך בפחות משישים החמיר הרמ"א שלא לסמוך על הגוי. הפמ"ג כותב גם הוא שלא נוהגים להחמיר כשיש שישים, ונראה שמתכוון בדיוק לאותו דבר - כשיש שישים לא צריך שהגוי יטעם. איך הבנת מדבריו שגם אם הגוי טעם ואמר שיש טעם לא מחמירים? | |||
::צודק, חוזר בי מההבנה של הפמ"ג, אמנם ראיתי איפשהו לפני כמה חודשים דעה שסוברת בפירוש כמו הרמב"ם אבל אנחנו לא סומכים על קפילא בין לחומרא ובין לקולא ומסבירה את הסברא אך אינני מוצא אותה כרגע--[[משתמש:אריה.ג|אריה גרוס]] 23:46, 28 במאי 2016 (IDT) | |||