הבדלים בין גרסאות בדף "מיגו דהעזה"

מיגו דהעזה (עריכה)

גרסה מ־00:21, 27 במאי 2016

נוספו 317 בתים , 00:21, 27 במאי 2016

←‏מיגו דהעזה לא אמרינן בשומרים

יצחק מ

171

עריכות

@@ שורה 27: / שורה 27: @@
 הראשונים שסבירא להו 'מיגו דהעזה לא אמרינן' למדו דין זה, לשיטתם, עפ"י סוגיה מפורשת. בגמרא ([http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=22&daf=3&format=pdf בבא מציעא ג, א]) שאל רבה, מפני מה מודה במקצת הטענה צריך להישבע מדאורייתא שאכן אין הוא חייב את חלק התביעה בו הוא כופר, יהא המודה נאמן על כפירתו במיגו, שהיה יכול לכפור בכל התביעה ולהיפטר בלא שבועה, ככל כופר בכל שפטור משבועת התורה. ענה רבה, עפ"י הבנת '''התוספות''' (ד"ה מפני) וה'''רמב"ן''' (ד"ה) רשב"א ריטבא, שמיגו זה הוא מיגו דהעזה, משום שלכפור בכל התביעה כולה זו העזה יותר גדולה מלכפור בחלק מהתביעה, ולכן בטלה ראיית המיגו, וייתכן שטענתו, שחייב רק חלק מהתביעה, שקרית, וחייב הוא באמת את כל סכום התביעה, ומה שלא שיקר וכפר בכל הוא מפני שלא העיז לעשות כן, ולשקר בפני בעל דינו המכיר בשקרו.
-===מיגו דהעזה לא אמרינן בשומרים===
+==='מיגו דהעזה לא אמרינן' בשבועת השומרים===
-מלבד הסוגיה הנ"ל, נמצא דוגמא נוספת לכלל 'מיגו דהעזה לא אמרינן' בחידושי הראשונים על שבועת השומרים. שואלת ה'''גמרא''' ([http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=26&daf=45b&format=pdf שבועות מה ב]) כיצד ייתכן שהתורה ציוותה על שומר שטוען שהפיקדון נאנס להישבע על כך, והלא יהא השומר נאמן לומר בלא שבועה שהפיקדון נאנס, במיגו שיכול היה לומר שלא היו דברים מעולם, ומעולם לא קיבל את החפץ לשמירה. עונה על כך הגמרא ששבועת שומר על אונס היא רק במקרה בו יש עדים שראו את ההפקדה, ולא יכול השומר לטעון להד"ם. ממשיכה הגמרא ושואלת שיהא השומר נאמן לטעון 'נאנסו' במיגו שיכול היה לטעון 'החזרתי', ומתרצת שמדובר כשיש שטר על הפיקדון, ולכן וודאי לא החזיר השומר החפץ, שהרי 'שטרך בידי מאי בעי'. העולה מדברי הגמרא הללו, שבמקרה בו אין עדי הפקדה או אין שטר הפקדה, יהא נאמן השומר לטעון נאנסו במיגו דהחזרתי או במיגו דלהד"ם.
+מלבד הסוגיה הנ"ל, נמצא דוגמא נוספת לכלל 'מיגו דהעזה לא אמרינן' בחידושי הראשונים על שבועת השומרים. המיוחד בדוגמא זו הוא שהראשונים משתמשים בכלל 'מיגו דהעזה לא אמרינן' כדי לתרץ את קושיות הגמרא, אף שהגמרא עצמה תירצה את קושיותיה באופן אחר, אשר נדחה עפ"י הראשונים מההלכה.
+שואלת ה'''גמרא''' ([http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=26&daf=45b&format=pdf שבועות מה ב]) כיצד ייתכן שהתורה ציוותה על שומר שטוען שהפיקדון נאנס להישבע על כך, והלא יהא השומר נאמן לומר בלא שבועה שהפיקדון נאנס, במיגו שיכול היה לומר שלא היו דברים מעולם, ומעולם לא קיבל את החפץ לשמירה. עונה על כך הגמרא ששבועת שומר על אונס היא רק במקרה בו יש עדים שראו את ההפקדה, ולא יכול השומר לטעון להד"ם. ממשיכה הגמרא ושואלת שיהא השומר נאמן לטעון 'נאנסו' במיגו שיכול היה לטעון 'החזרתי', ומתרצת שמדובר כשיש שטר על הפיקדון, ולכן וודאי לא החזיר השומר החפץ, שהרי 'שטרך בידי מאי בעי'. העולה מדברי הגמרא הללו, שבמקרה בו אין עדי הפקדה או אין שטר הפקדה, יהא נאמן השומר לטעון נאנסו במיגו דהחזרתי או במיגו דלהד"ם.
 אך הראשונים בחידושיהם על סוגיה זו, בהם '''הרמב"ן''' (ד"ה), '''הרשב"א''' (ד"ה) וה'''ריטב"א''' (ד"ה),  מוכיחים מסוגיות מפורשות כי גם באופן בו היתה ההפקדה בסתם, ללא עדים ושטר, חייב השומר להישבע שבועת השומרים ורק כך נפטר, שלא כמסקנת סוגייתנו. ואומרים הראשונים שלהלכה אין צורך בתירוצי הגמ' שהעמידה דין שבועת השומרים רק כשיש עדי הפקדה ושטר הפקדה, אלא דין שבועת השומרים קיים גם בסתם הפקדה, ללא שטר ועדים. ואת קושיית הגמ' מדוע לא יפטר השומר מלהישבע על נאנסו במיגו דטען להד"ם או החזרתי, מתרצים הראשונים משום שמיגו זה הוא מיגו דהעזה, שהרי טענת נאנסו שבפי השומר אינה טענה שיש בה העזה, שכן המפקיד אינו יודע אם הפיקדון אכן נאנס או לא, לעומת 'טענת המיגו', להד"ם או החזרתי, שהיא וודאי טענה עם העזה כלפי המפקיד, שהמפקיד יודע בוודאי שהפקיד את הפיקדון וטרם קבלו בחזרה. לכן להלכה, אין השומר נאמן לטעון בלא שבועה את טענת נאנסו, ומה שלא שיקר וטען להד"ם הוא משום שחשש להעיז פניו בפני בעל דינו, ואין לו את ראיית 'מה לי לשקר' להוכיח טענתו.