66
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מיגו מממון לממון"
←שיטת הש"ך
| שורה 33: | שורה 33: | ||
===שיטת הש"ך=== | ===שיטת הש"ך=== | ||
'''הש"ך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40539&st=&pgnum=44 (קנ ד ג)], גם כן הסכים שסברת רבינו יונה הינה משום מיגו מממון לממון, אלא, שהאריך הש"ך להוכיח, שהראשונים חלוקים על רבינו יונה. ראייתו בעיקר ע"פ מה שביארו את סוגיית רבה בר שרשום לפני אכילת הפירות כמו הרמב"ם לעיל, וגם מי שביאר כרבינו יונה ביאר כן מסיבות אחרות - דעת הגאונים שמיגו לא פוטר משבועת נשבע ונוטל. כאמור, הנתיבות דחה דבריו וגם את הראיה השנייה יש לדחות שכן גם רבינו יונה בעצמו הביא שלושה ביאורים לכך שמדובר לאחר אכילת הפירות כולל דעת הגאונים.<br> | '''הש"ך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40539&st=&pgnum=44 (קנ ד ג)], גם כן הסכים שסברת רבינו יונה הינה משום מיגו מממון לממון, אלא, שהאריך הש"ך להוכיח, שהראשונים חלוקים על רבינו יונה. ראייתו בעיקר ע"פ מה שביארו את סוגיית רבה בר שרשום לפני אכילת הפירות כמו הרמב"ם לעיל, וגם מי שביאר כרבינו יונה ביאר כן מסיבות אחרות - דעת הגאונים שמיגו לא פוטר משבועת נשבע ונוטל. כאמור, הנתיבות דחה דבריו וגם את הראיה השנייה יש לדחות שכן גם רבינו יונה בעצמו הביא שלושה ביאורים לכך שמדובר לאחר אכילת הפירות כולל דעת הגאונים.<br> | ||
אך, הוסיף הש"ך, שלדעת רבינו יונה עצמו, לאור סברתו שהבעיה הינה מיגו מממון לממון, אם כן אין לחלק בין קרקע למיטלטלין (כביאור הסמ"ע שדייק שמדובר דווקא בקרקע ולכן חשיב מיגו להוציא) וגם במיטלטלין נכון לומר לשיטתו שברגע שמודה המחזיק שהחפץ שייך לפלוני החפץ חוזר לרשות בעליו ואבד כוח המיגו. ממילא, כיון שפסק השולחן ערוך [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A2%D7%91#.D7.A1.D7.A2.D7.99.D7.A3_.D7.99.D7.96(עב יז] ועוד) שאדם שתפס מיטלטלין מחברו נאמן לטעון על חברו ולגבות ממנו עד כדי שווי החפץ, יוצא שהכרענו להלכה שלא כדברי רבינו יונה. הוסיף הש"ך ביאור ע"פ דברי ההגהות מרדכי, שסברת הדין של מיגו מממון לממון הינה משום "מאן שם לך", כלומר שהחסרון איננו בכוח המיגו אלא ביכולת הגבייה שלא מאפשרת לך לתפוס חפץ שאיננו שייך לך - אף אחד לא שם לך את החפץ באופן שאתה יכול לתפסו בכוח ולגבות ממנו את החוב, גביית חפץ נעשית רק ע"י בית דין, ששם את החפץ שרוצים לגבות באופן מסודר ואז ניתן לגבות את החפץ לשם תשלום החוב. לאור זה הקשה ההגהות מרדכי מסוגיית "הנהו עיזי דאכלי חושלא בנהרדעא..." [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%91%D7%AA%D7%A8%D7%90_%D7%9C%D7%95_%D7%90 (בבא בתרא לו א)] , שם ניזק תפס עיזים שהזיקו אותו ובעל העיזים לא יודע כמה עיזיו הזיקו, ומבואר שנאמן הניזק לטעון על ההיזק עד כדי דמיהן של העיזים. מתרץ ההגהות מרדכי ששם זה דין מיוחד או משום שגם המזיק מודה שהיה נזק אלא שכל הדיון הינו כמה, או יותר מזה, שכיון שהעיזים אכלו את החושלי והן כרגע בתוך גופן של העיזים אם כן לבעל החושלי יש ממש בעלות או אחיזה בגוף העיזים ולכן יכול לתפסן. מדייק הש"ך מכל הדיון שאכן סברת רבינו יונה שייכת גם במיטלטלין, ולולא מקרה מיוחד כמו מקרה העיזים אכן מיגו שע"י תפיסה לא תועיל לדעתו, וממילא נדחו דבריו מההלכה ע"פ השולחן ערוך הנ"ל.<br> | אך, הוסיף הש"ך, שלדעת רבינו יונה עצמו, לאור סברתו שהבעיה הינה מיגו מממון לממון, אם כן אין לחלק בין קרקע למיטלטלין (כביאור הסמ"ע שדייק שמדובר דווקא בקרקע ולכן חשיב מיגו להוציא) וגם במיטלטלין נכון לומר לשיטתו שברגע שמודה המחזיק שהחפץ שייך לפלוני החפץ חוזר לרשות בעליו ואבד כוח המיגו. ממילא, כיון שפסק השולחן ערוך [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A2%D7%91#.D7.A1.D7.A2.D7.99.D7.A3_.D7.99.D7.96 (עב יז] ועוד) שאדם שתפס מיטלטלין מחברו נאמן לטעון על חברו ולגבות ממנו עד כדי שווי החפץ, יוצא שהכרענו להלכה שלא כדברי רבינו יונה. הוסיף הש"ך ביאור ע"פ דברי ההגהות מרדכי, שסברת הדין של מיגו מממון לממון הינה משום "מאן שם לך", כלומר שהחסרון איננו בכוח המיגו אלא ביכולת הגבייה שלא מאפשרת לך לתפוס חפץ שאיננו שייך לך - אף אחד לא שם לך את החפץ באופן שאתה יכול לתפסו בכוח ולגבות ממנו את החוב, גביית חפץ נעשית רק ע"י בית דין, ששם את החפץ שרוצים לגבות באופן מסודר ואז ניתן לגבות את החפץ לשם תשלום החוב. לאור זה הקשה ההגהות מרדכי מסוגיית "הנהו עיזי דאכלי חושלא בנהרדעא..." [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%91%D7%AA%D7%A8%D7%90_%D7%9C%D7%95_%D7%90 (בבא בתרא לו א)] , שם ניזק תפס עיזים שהזיקו אותו ובעל העיזים לא יודע כמה עיזיו הזיקו, ומבואר שנאמן הניזק לטעון על ההיזק עד כדי דמיהן של העיזים. מתרץ ההגהות מרדכי ששם זה דין מיוחד או משום שגם המזיק מודה שהיה נזק אלא שכל הדיון הינו כמה, או יותר מזה, שכיון שהעיזים אכלו את החושלי והן כרגע בתוך גופן של העיזים אם כן לבעל החושלי יש ממש בעלות או אחיזה בגוף העיזים ולכן יכול לתפסן. מדייק הש"ך מכל הדיון שאכן סברת רבינו יונה שייכת גם במיטלטלין, ולולא מקרה מיוחד כמו מקרה העיזים אכן מיגו שע"י תפיסה לא תועיל לדעתו, וממילא נדחו דבריו מההלכה ע"פ השולחן ערוך הנ"ל.<br> | ||
אמנם, בעליות רבינו יונה הקשה מפורשות קושיה זו - כיצד יועיל מיגו בסוגיית העיזים הלא זה מממון לממון ותירץ לחלק בין קרקע למיטלטלין - שמיטלטלין ניתן לתפוס בתורת משכון וקרקע לא ניתן לתפוס בתורת משכון אלא אם כן עוד לא שלמו ימי המשכנתא המקוריים שלה, שאז יכול המיגו להועיל. כלומר, כאשר יש יכולת לתפוס חפץ בתורת משכון, גם החפץ הנתפס שייך לאותו דיון של החוב כיון שהוא הופך למשכון על החוב עצמו וניתן אפילו לגבות ממנו את החוב. ממילא, אין חיסרון של מיגו מממון לממון. וכן העירו [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40341&st=&pgnum=56 '''ר' עקיבא איגר'''] '''והברוך טעם''' על הש"ך, שברבינו יונה מבואר לחלק בין קרקע למיטלטלין, וממילא, אין קושיה על כך שהשולחן ערוך פסק כאן את דינו של רבינו יונה מפסק השולחן ערוך לגבי מיגו ע"י תפיסה. | אמנם, בעליות רבינו יונה הקשה מפורשות קושיה זו - כיצד יועיל מיגו בסוגיית העיזים הלא זה מממון לממון ותירץ לחלק בין קרקע למיטלטלין - שמיטלטלין ניתן לתפוס בתורת משכון וקרקע לא ניתן לתפוס בתורת משכון אלא אם כן עוד לא שלמו ימי המשכנתא המקוריים שלה, שאז יכול המיגו להועיל. כלומר, כאשר יש יכולת לתפוס חפץ בתורת משכון, גם החפץ הנתפס שייך לאותו דיון של החוב כיון שהוא הופך למשכון על החוב עצמו וניתן אפילו לגבות ממנו את החוב. ממילא, אין חיסרון של מיגו מממון לממון. וכן העירו [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40341&st=&pgnum=56 '''ר' עקיבא איגר'''] '''והברוך טעם''' על הש"ך, שברבינו יונה מבואר לחלק בין קרקע למיטלטלין, וממילא, אין קושיה על כך שהשולחן ערוך פסק כאן את דינו של רבינו יונה מפסק השולחן ערוך לגבי מיגו ע"י תפיסה. | ||
וכן התומים דחו דבריו. | וכן התומים דחו דבריו. | ||