165
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "הנטען על האישה"
←רש"י
(←רש"י) |
|||
| שורה 66: | שורה 66: | ||
'''הרמב"ן''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14105&st=&pgnum=220 כד ב]) סובר שלרש"י מוציאים '''מהבעל''' בעדי כיעור וקלא דלא פסיק, או בעדי טומאה. '''מהנטען''' מוציאים אפילו בקלא דלא פסיק בלבד, וכל שכן במקרים בו מוציאים מהבעל. זוהי גם מסקנת [[הנטען על האישה#הרשב"א|הרשב"א]]. הסבר זה מופיע גם בשו"ת '''אבני נזר''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1346&st=&pgnum=46 כד יד]. | '''הרמב"ן''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14105&st=&pgnum=220 כד ב]) סובר שלרש"י מוציאים '''מהבעל''' בעדי כיעור וקלא דלא פסיק, או בעדי טומאה. '''מהנטען''' מוציאים אפילו בקלא דלא פסיק בלבד, וכל שכן במקרים בו מוציאים מהבעל. זוהי גם מסקנת [[הנטען על האישה#הרשב"א|הרשב"א]]. הסבר זה מופיע גם בשו"ת '''אבני נזר''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1346&st=&pgnum=46 כד יד]. | ||
'''מהר"מ לובלין''' (שו"ת מהר"מ לובלין, פ), סובר שרש"י מוציא אישה מבעלה רק בעדי טומאה, ובאמירתו: "אי בעית אימא רבי הוא, דמפיק אישה מבעלה בקול כל דהו", הוא מתכוון להוצאה מידי הבועל, ולא מידי הבעל. הוא מכנה את הבועל- "בעל", היות והוא היה בעלה השני של האישה. '''האבני | '''מהר"מ לובלין''' (שו"ת מהר"מ לובלין, פ), סובר שרש"י מוציא אישה מבעלה רק בעדי טומאה, ובאמירתו: "אי בעית אימא רבי הוא, דמפיק אישה מבעלה בקול כל דהו", הוא מתכוון להוצאה מידי הבועל, ולא מידי הבעל. הוא מכנה את הבועל- "בעל", היות והוא היה בעלה השני של האישה. '''האבני מלואים''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14631&st=&pgnum=36 יא ג]), השיג על שיטתו, והראה שכשרש"י מפרש את שיטת רבי, הוא מכנה את הנטען בשם "רוכל", ואת הבעל הוא כמנה "בעל". משום כך, אי אפשר לטעון שרש"י קורא לבועל בשם בעל. | ||
'''האבני | '''האבני מלואים''' עצמו, הבין ששיטת רש"י היא כשיטת ר"ת בפירוש השאילתות. | ||
'''הדרישה''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14266&st=&pgnum=41 א]), מבאר שרש"י סובר שרב מדבר גם על עדי דבר מכוער, אלא שהוא השתמש בלשון הברייתא, שדברה על עדי טומאה. ממילא, רש"י סובר כשיטת הרא"ש. '''הדרישה''' מוכיח פירוש זה, מכך שרש"י לא מציין את החילוק בין עדי כיעור לעדי טומאה בכל פירושו לסוגיא. כך הבין גם '''הרמ"א''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14398&st=&pgnum=45 אבן העזר יא א]). | '''הדרישה''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14266&st=&pgnum=41 א]), מבאר שרש"י סובר שרב מדבר גם על עדי דבר מכוער, אלא שהוא השתמש בלשון הברייתא, שדברה על עדי טומאה. ממילא, רש"י סובר כשיטת הרא"ש. '''הדרישה''' מוכיח פירוש זה, מכך שרש"י לא מציין את החילוק בין עדי כיעור לעדי טומאה בכל פירושו לסוגיא. כך הבין גם '''הרמ"א''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14398&st=&pgnum=45 אבן העזר יא א]). | ||