הבדלים בין גרסאות בדף "מתה מחמת מלאכה"

נוספו 1,085 בתים ,  13:59, 5 במאי 2016
שורה 17: שורה 17:


כדי להבין היטב את שאלת הראשונים, יש להקדים שחיוב שואל שונה מהותית מחיובי שאר השומרים. [[שומר חינם]] [[שומר שכר]] ו[[שוכר]] חייבים רק על נזקים שהיו נמנעים אילו היו שומרים כראוי, והם חייבים לשלם משום משום '''רשלנותם ופשיעתם בשמירה'''. לעומת זאת שואל חייב אפילו על נזקים שאירעו '''באונס גמור''' ולא הייתה לו כל יכולת למונעם, למרות שהוא לא אשם כלל; אם כן, ברור שחיוב השואל לא נובע מהרשלנות וה[[פשיעה בשמירה]]. אומנם לכאורה לא ברור מה מחייב את השואל לשלם על אונסים גמורים, הרי כלל גדול הוא (ראה ב"ק כח ב) שלא מטילים על האדם עונשים וחיובים על נזק שנעשה באונס ["באונס - רחמנא פטריה"].
כדי להבין היטב את שאלת הראשונים, יש להקדים שחיוב שואל שונה מהותית מחיובי שאר השומרים. [[שומר חינם]] [[שומר שכר]] ו[[שוכר]] חייבים רק על נזקים שהיו נמנעים אילו היו שומרים כראוי, והם חייבים לשלם משום משום '''רשלנותם ופשיעתם בשמירה'''. לעומת זאת שואל חייב אפילו על נזקים שאירעו '''באונס גמור''' ולא הייתה לו כל יכולת למונעם, למרות שהוא לא אשם כלל; אם כן, ברור שחיוב השואל לא נובע מהרשלנות וה[[פשיעה בשמירה]]. אומנם לכאורה לא ברור מה מחייב את השואל לשלם על אונסים גמורים, הרי כלל גדול הוא (ראה ב"ק כח ב) שלא מטילים על האדם עונשים וחיובים על נזק שנעשה באונס ["באונס - רחמנא פטריה"].
על כך עונה הרשב"א (לו ב ד"ה מאי): שכיון שהשואל "כל הנאה שלו", ולמשך זמן השאלה השואל הוא השליט הבלעדי על ההנאה מהחפץ (שהרי הוא לא משלם כלל על השימוש בחפץ), התורה מתייחסת לשואל כאילו הוא '''הבעלים''' של החפץ במשך תקופת השאלה, אלא שמוטל עליו להשיב את החפץ בסיום זמן השאלה. לכן כאשר השואל לא משיב את החפץ בסיום השאלה, גם אם הנזק אירע באונס גמור - הוא חייב, משום שכמו שאם ניזוק חפץ ששייך לו למרות שהוא לא אשם בכך - הוא מפסיד את ממונו, כך גם בשואל הרי הוא כבעלים שמפסיד גם באונס כיון שהחפץ שלו ניזוק. הסבר זה מופיע גם ברש"י בסנהדרין (עב ב ד"ה אבל לעניין מקנא), בתוספות בבבא קמא (יא א ד"ה אין) וברמב"ן בבבא בתרא (קסח ב ד"ה [-חסר-]).


==השיטות השונות בטעם הפטור==
==השיטות השונות בטעם הפטור==
485

עריכות