119
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "השבת אבדה לספק ישראל"
אין תקציר עריכה
אסף יעקב הלוי (שיחה | תרומות) |
אסף יעקב הלוי (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
השבת אבדה לאדם שמוגדר כספק ישראל ע"פ דין רוב ויסודות גדרי השבת אבדה | השבת אבדה לאדם שמוגדר כספק ישראל ע"פ דין רוב ויסודות גדרי השבת אבדה | ||
==בסיס הסוגיא== | ==בסיס הסוגיא== | ||
הגמרא ([http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?id=1850 כתובות טו:]) מביאה משנה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%9E%D7%9B%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9F_%D7%91_%D7%96 מכשירין ב ז]) העוסקת בדיני תינוק אסופי שנמצא ברחובה של עיר. על פי דברי המשנה, אם מדובר בעיר שרובה ישראל או בעיר שחצי מתושביה יהודים וחציים גויים בדיוק, התינוק נחשב לישראל רגיל. לאחר מכן, שואלת הגמרא מה היא הנפקא מינה מדין זה ומהו ההבדל בין המקרים בסופו של דבר. הגמרא משיבה שבעוד שאבידתו של אסופי אשר נמצא בעיר שרובה ישראל תושב לו כלישראל רגיל, אבידתו של אסופי שנמצא בעיר שהיא מחצה על מחצה לא תושב לו. הגמרא הזו נפסקה להלכה כפשטה ב'''רמב"ם''' ([http://www.mechon-mamre.org/i/5115.htm איסורי ביאה טו כו] ) וב'''שו"ע''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9727&st=&pgnum=34 אה"ע ד לד]). | הגמרא ([http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?id=1850 כתובות טו:]) מביאה משנה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%9E%D7%9B%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9F_%D7%91_%D7%96 מכשירין ב ז]) העוסקת בדיני תינוק [[אסופי|אסופי]] שנמצא ברחובה של עיר. על פי דברי המשנה, אם מדובר בעיר שרובה ישראל או בעיר שחצי מתושביה יהודים וחציים גויים בדיוק, התינוק נחשב לישראל רגיל. לאחר מכן, שואלת הגמרא מה היא הנפקא מינה מדין זה ומהו ההבדל בין המקרים בסופו של דבר. הגמרא משיבה שבעוד שאבידתו של [[אסופי|אסופי]] אשר נמצא בעיר שרובה ישראל תושב לו כלישראל רגיל, אבידתו של [[אסופי|אסופי]] שנמצא בעיר שהיא מחצה על מחצה לא תושב לו. הגמרא הזו נפסקה להלכה כפשטה ב'''רמב"ם''' ([http://www.mechon-mamre.org/i/5115.htm איסורי ביאה טו כו] ) וב'''שו"ע''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9727&st=&pgnum=34 אה"ע ד לד]). | ||
ראשונים רבים, אליהם נתייחס ([[#תירוצים לקושיית הפתיחה|בהמשך]]), מקשים כיצד יתכן שמשיבים לתינוק כזה את אבדתו, הרי קיימא לן שפוסקים כשמואל בדיני ([http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=305&amud=184&fs=0 בבא בתרא צב.-:]) ונפסק להלכה ('''רמב"ם''' [http://www.mechon-mamre.org/i/c116.htm מכירה טז ו], '''שו"ע''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=110 חו"מ רלב כג]) | ראשונים רבים, אליהם נתייחס ([[#תירוצים לקושיית הפתיחה|בהמשך]]), מקשים כיצד יתכן שמשיבים לתינוק כזה את אבדתו, הרי קיימא לן שפוסקים כשמואל בדיני ([http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=305&amud=184&fs=0 בבא בתרא צב.-:]) ונפסק להלכה ('''רמב"ם''' [http://www.mechon-mamre.org/i/c116.htm מכירה טז ו], '''שו"ע''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=110 חו"מ רלב כג]) ש[[אין הולכים בממון אחר הרוב|אין הולכים בממון אחר הרוב]] – מדוע שמקרה זה יהיה שונה ולא נאמר בו ש[[חזקת ממון|המוציא מחברו עליו הראיה]], וה[[אסופי|אסופי]] התינוק לשעבר חייב להוכיח את יהדותו כדי להוציא את האבידה מיד מוצאה? | ||
לפני שנחזור לעסוק בשאלה זו, נדון קודם כל ביסודות הסוגיא: | לפני שנחזור לעסוק בשאלה זו, נדון קודם כל ביסודות הסוגיא: | ||
==השבת אבדה לגוי== | ==השבת אבדה לגוי== | ||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
בעוד המידה הראשונה היא אוניברסלית, כוללת בתוכה את כל בני האדם, נוהגת השנייה אך ורק כלפי יהודים, כלפי השותפים באחווה. דינים רבים בתורה, כגון ריבית, מופנים אך ורק כלפי ה'אחים', דינים אלו הם דינים של חסד וקרבה ואינם דינים ממוניים בסיסיים. על פי הגמרא בבבא קמא, גם השבת אבדה אינה דין ממוני יסודי כי אם דין מיוחד של חסד. כך גם הבין ופסק ה'''מאירי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40773&st=&pgnum=325 (בית הבחירה בבא קמא קיג:)]. | בעוד המידה הראשונה היא אוניברסלית, כוללת בתוכה את כל בני האדם, נוהגת השנייה אך ורק כלפי יהודים, כלפי השותפים באחווה. דינים רבים בתורה, כגון ריבית, מופנים אך ורק כלפי ה'אחים', דינים אלו הם דינים של חסד וקרבה ואינם דינים ממוניים בסיסיים. על פי הגמרא בבבא קמא, גם השבת אבדה אינה דין ממוני יסודי כי אם דין מיוחד של חסד. כך גם הבין ופסק ה'''מאירי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40773&st=&pgnum=325 (בית הבחירה בבא קמא קיג:)]. | ||
===סיכום ביניים=== | ===סיכום ביניים=== | ||
נמצא אם כן, שקיימת מחלוקת בין ה'''רמב"ם''' וסיעתו לבין ה'''מאירי''' מדוע אין להשיב אבדה לגוי. נראה ששורשיה של | נמצא אם כן, שקיימת מחלוקת בין ה'''רמב"ם''' וסיעתו לבין ה'''מאירי''' מדוע אין להשיב אבדה לגוי. נראה ששורשיה של מחלוקת זו מצויים ביסודות דיני השבת אבדה, כפי שניתן להבחין מעיון ביסודות אלו: | ||
==דיון ביסודות מציאה== | ==דיון ביסודות מציאה== | ||
===איסורין או ממונות=== | ===איסורין או ממונות=== | ||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
* למרות שחוקית למאבד כבר אין זיקה ממונית אל החפץ, למוצא יש חיוב דאורייתא מנותק וחיצוני להשיב את החפץ לבעליו הקודמים – השבת אבידה היא '''דין באיסורים'''. | * למרות שחוקית למאבד כבר אין זיקה ממונית אל החפץ, למוצא יש חיוב דאורייתא מנותק וחיצוני להשיב את החפץ לבעליו הקודמים – השבת אבידה היא '''דין באיסורים'''. | ||
====ספקות==== | ====ספקות==== | ||
לשאלה זו אבני בוחן ונפקא-מינות רבות, שאולי המשמעותית ביותר ביניהן היא מה עושים במקרה של ספק – שהרי אם מדובר בדין איסורי, יש לפסוק שבמצב של ספק דאורייתא נוקטים לחומרא, והחובה להחזיר את האבידה נותרת על כנה, בעוד אם החיוב הוא תוצאה של דין ממוני, יש לפסוק שבמצב של ספק ממונות נוקטים לקולא לטובת הנתבע, (חולין קלד.) ואין חיוב להחזיר את האבידה. | לשאלה זו אבני בוחן ונפקא-מינות רבות, שאולי המשמעותית ביותר ביניהן היא מה עושים במקרה של ספק – שהרי אם מדובר בדין איסורי, יש לפסוק שבמצב של [[ספק דאורייתא לחומרא|ספק דאורייתא נוקטים לחומרא]], והחובה להחזיר את האבידה נותרת על כנה, בעוד אם החיוב הוא תוצאה של דין ממוני, יש לפסוק שבמצב של ספק ממונות נוקטים לקולא לטובת הנתבע, [http://daf-yomi.com/DafYomi_Page.aspx?vt=1&id=4872 (חולין קלד.)] ואין חיוב להחזיר את האבידה. | ||
ואכן, נחלקו הראשונים בשאלה זו. המשנה [http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=304&amud=41&fs=0 (בבא מציעא ב א)] אומרת שכאשר אדם מוצא מציאה הוא מחויב להכריז עליה. על דין זה במצב של ספק נחלקו הרא"ש והרמב"ם: ה'''רא"ש''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42274&st=&pgnum=11&hilite= (בבא מציעא פ"ב ס"א)] פוסק שהחיוב להכריז קיים גם במצבי ספק, כיוון | ואכן, נחלקו הראשונים בשאלה זו. המשנה [http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=304&amud=41&fs=0 (בבא מציעא ב א)] אומרת שכאשר אדם מוצא מציאה הוא מחויב להכריז עליה. על דין זה במצב של ספק נחלקו הרא"ש והרמב"ם: ה'''רא"ש''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42274&st=&pgnum=11&hilite= (בבא מציעא פ"ב ס"א)] פוסק שהחיוב להכריז קיים גם במצבי ספק, כיוון ש[[ספק דאורייתא לחומרא|ספק דאורייתא לחומרא]] (ואין להקשות מהדין [[ספק הינוח וודאי הינוח|"ספק הינוח לא יטול ואם נטל לא יחזיר"]], שהרי שם בעצם אין צד של אבדה). כלומר, לדידו השבת אבדה היא דין איסורי. לעומתו פוסק ה'''רמב"ם''' כנגדו [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=11&hilchos=66&perek=15&halocha=12&hilite= (גזלה ואבדה פט"ו הי"ב)] שאמנם אסור לקחת חפץ במצב של ספק, אך לאחר שהחפץ נלקח אין חובה להכריז עליו. כמו הרמב"ם כתב ה'''אור זרוע''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8924&st=&pgnum=105 (אור זרוע ג פסקי בבא מציעא סו)]. לשיטתם, השבת אבידה היא דין ממוני. | ||
====כהן בבית קברות==== | ====כהן בבית קברות==== | ||
דוגמא נוספת למקום בו מחלוקת זו באה לידי ביטוי היא הגמרא [http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=304&amud=59&fs=0 (בבא מציעא ל.)] המונה רשימה קצרה של אישים הפטורים מהשבת אבדה, שאחד מהם הוא כהן הפטור מהשבה במקרה בו האבידה נמצאת בבית קברות. הגמרא מסבירה פטור זה בכך שאמנם מחד גיסא קיימת על הכהן מצוות עשה של 'השב תשיבם', אך מנגד חלים עליו ציווי לא תעשה ועשה המיוחדים לכהן האוסרים עליו להכנס לבית הקברות, וחיוב עשה לא יכול לדחות את הצירוף של חיובי לא תעשה ועשה יחד. | דוגמא נוספת למקום בו מחלוקת זו באה לידי ביטוי היא הגמרא [http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=304&amud=59&fs=0 (בבא מציעא ל.)] המונה רשימה קצרה של אישים הפטורים מהשבת אבדה, שאחד מהם הוא כהן הפטור מהשבה במקרה בו האבידה נמצאת בבית קברות. הגמרא מסבירה פטור זה בכך שאמנם מחד גיסא קיימת על הכהן מצוות עשה של 'השב תשיבם', אך מנגד חלים עליו ציווי לא תעשה ועשה המיוחדים לכהן האוסרים עליו להכנס לבית הקברות, וחיוב עשה לא יכול לדחות את הצירוף של חיובי לא תעשה ועשה יחד. | ||
| שורה 37: | שורה 37: | ||
נחזור לשאלה בה פתחנו: מדוע הולכים אחר הרוב בהשבת אבדה לגוי? | נחזור לשאלה בה פתחנו: מדוע הולכים אחר הרוב בהשבת אבדה לגוי? | ||
===שיטה ראשונה=== | ===שיטה ראשונה=== | ||
* ה'''רמב"ן''' (כתובות טו: ד"ה אם רוב), ה'''ריטב"א''' (כתובות טו: ד"ה אם רוב) וה'''רשב"א''' בתירוצו הראשון [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49392&st=&pgnum=58 (כתובות ד"ה אם רוב)] מסבירים שהמוצא אינו | * ה'''רמב"ן''' (כתובות טו: ד"ה אם רוב), ה'''ריטב"א''' (כתובות טו: ד"ה אם רוב) וה'''רשב"א''' בתירוצו הראשון [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49392&st=&pgnum=58 (כתובות ד"ה אם רוב)] מסבירים שהמוצא אינו בעלים על האבידה, כיוון שכך מוחזקתו באבידה קלושה ואפשר ללכת במקרה זה על פי הרוב ולהוציאה מידו. | ||
* '''תוספות''' [http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=297&amud=30&fs=0 (כתובות טו: ד"ה אם רוב)] מחלקים ואומרים שדברי שמואל (בבא בתרא צב:) שאין הולכים בממון אחר הרוב אמורים רק במקרה בו החפץ המוחזק הגיע ליד המחזיק בהיתר ומדעת הבעלים, מה שאין כן במקרה שלפנינו – בו האבידה הגיע למוצא במקרה. לכן ממילא במקרה דנן כן הולכים אחר הרוב ומוציאים מהמוצא את האבדה . | * '''תוספות''' [http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=297&amud=30&fs=0 (כתובות טו: ד"ה אם רוב)] מחלקים ואומרים שדברי שמואל (בבא בתרא צב:) שאין הולכים בממון אחר הרוב אמורים רק במקרה בו החפץ המוחזק הגיע ליד המחזיק בהיתר ומדעת הבעלים, מה שאין כן במקרה שלפנינו – בו האבידה הגיע למוצא במקרה. לכן ממילא במקרה דנן כן הולכים אחר הרוב ומוציאים מהמוצא את האבדה . | ||
הצד השווה בשני התירוצים הללו הוא שהם מדברים על ריעותא במוחזקותו החוקית של מוצא האבדה, כלומר, לדידם השבת אבדה הינה דין בממונות הנשפט על פי דיני הקניין הרגילים. | הצד השווה בשני התירוצים הללו הוא שהם מדברים על ריעותא במוחזקותו החוקית של מוצא האבדה, כלומר, לדידם השבת אבדה הינה דין בממונות הנשפט על פי דיני הקניין הרגילים. | ||
===שיטה שנייה=== | ===שיטה שנייה=== | ||
תירוץ המתאים לשיטה השנייה מופיעה בדברי ה'''רשב"א''' בתירוצו השני. הרשב"א [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49392&st=&pgnum=58 (כתובות ד"ה אם רוב)] מסביר שבמקרה שלפנינו מדובר על מצב בו ישנו ספק חיוב 'השב תשיבם' – ספק דאורייתא בו נפסוק לחומרא – ולכן במצב של רוב יש להחמיר ולהשיב את האבדה. | תירוץ המתאים לשיטה השנייה מופיעה בדברי ה'''רשב"א''' בתירוצו השני. הרשב"א [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49392&st=&pgnum=58 (כתובות ד"ה אם רוב)] מסביר שבמקרה שלפנינו מדובר על מצב בו ישנו ספק חיוב 'השב תשיבם' – [[ספק דאורייתא לחומרא|ספק דאורייתא]] בו נפסוק לחומרא – ולכן במצב של רוב יש להחמיר ולהשיב את האבדה. | ||
====קושיה על שיטה זו==== | ====קושיה על שיטה זו==== | ||
על שיטה זו ניתן להקשות, שהרי אם מקור חיוב השבת אבדה לספק-ישראל נובע מכך | על שיטה זו ניתן להקשות, שהרי אם מקור חיוב השבת אבדה לספק-ישראל נובע מכך ש[[ספק דאורייתא לחומרא|ספק דאורייתא לחומרא]], הרי שגם לתינוק שנמצא בעיר שחצי מתושביה יהודים וחציים גויים, שספקו ספק גמור, צריך להחזיר את אבדתו – מה שסותר את דברי הגמרא שראינו לעיל. | ||
====תירוץ ראשון==== | ====תירוץ ראשון==== | ||
כיוון ראשון אפשרי בפתרון סתירה זו נעוץ בכך שאולי הדין | כיוון ראשון אפשרי בפתרון סתירה זו נעוץ בכך שאולי הדין ש[[ספק דאורייתא לחומרא|ספק דאורייתא לחומרא]] קיים רק באיסורים ולא במצוות עשה. דבר מעין זה כותב ה'''פרי מגדים''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41540&st=&pgnum=153 (אורח חיים אשל אברהם יז ב)] הכותב שבמצוות עשה חיוביות מסכימים ה'''רמב"ם''' וה'''רשב"א''' (אולי נכתוב על זה איזו הערה) מהתורה שמהתורה יש לפסוק ספק דאורייתא לקולא. אמנם מדרבנן פוסקים מצב כזה לחומרא, אך אפשר לומר שממון הוצאת ממון לא נכללה בגזירת חכמים זו. | ||
בתירוץ זה ישנן שתי בעיות: | בתירוץ זה ישנן שתי בעיות: | ||
* התירוץ מחזיק רק לשיטת הפרי מגדים הנ"ל. אך מדברי ה'''מנחת חינוך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=11 (א-ב)] עולה כי כפי שהרמב"ם והרשב"א (שבשיטתו אנו עוסקים) נחלקו על דין ספק דאורייתא באיסורים, הם נחלקו גם במצוות עשה חיוביות – אין תירוץ זה מועיל. כמו כן, תירוץ זה אינו מועיל לשיטת '''מהרי"ט אלגאזי''' (מ ד"ה והנה לפי) וה'''כסף משנה''' [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=82519&rid=1151 (מילה ג-ו)], האומרים שאפילו הרמב"ם מודה במקרה של ספק מצוות עשה שהולכים לחומרא. | * התירוץ מחזיק רק לשיטת הפרי מגדים הנ"ל. אך מדברי ה'''מנחת חינוך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=11 (א-ב)] עולה כי כפי שהרמב"ם והרשב"א (שבשיטתו אנו עוסקים) נחלקו על דין ספק דאורייתא באיסורים, הם נחלקו גם במצוות עשה חיוביות – אין תירוץ זה מועיל. כמו כן, תירוץ זה אינו מועיל לשיטת '''מהרי"ט אלגאזי''' (מ ד"ה והנה לפי) וה'''כסף משנה''' [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=82519&rid=1151 (מילה ג-ו)], האומרים שאפילו הרמב"ם מודה במקרה של ספק מצוות עשה שהולכים לחומרא. | ||
* גם אם לך על פי שיטת ה'''פרי מגדים''', נוכל אולי להסתדר עם שיטת טוב למאירי. אך עם שיטת הרא"ש, הכותב בהדיא [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42274&st=&pgnum=11&hilite= (בבא מציעא פ"ב ס"א)] שבמקרה של ספק יש חובה להכריז ולהחזיר את האבידה, תירוץ זה אינו מועיל. | * גם אם לך על פי שיטת ה'''פרי מגדים''', נוכל אולי להסתדר עם שיטת טוב למאירי. אך עם שיטת הרא"ש, הכותב בהדיא [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42274&st=&pgnum=11&hilite= (בבא מציעא פ"ב ס"א)] שבמקרה של ספק יש חובה להכריז ולהחזיר את האבידה, תירוץ זה אינו מועיל. | ||
====תירוץ שני==== | ====תירוץ שני==== | ||
ניתן לנסות ולפתור את הבעיה מכיוון שונה. נהפוך את השאלה ליותר כללית: הרי לכאורה אפשר להוסיף את האלמנט האיסורי בכל ספק ממון. לו יצויר שישנה תביעה ממונית של ראובן כלפי שמעון במציאות של ממון המוטל בספק, ניתן לטעון, באופן עקרוני, שבמידה וננהג בהתאם לכללי ב"ד הרגילים (המוציא מחברו עליו הראיה) ונשאיר את הממון בידי שמעון אזי הממון יהיה ספק גזול ביד שמעון. במצב של ספק גזל ממילא יתחייב שמעון לתת לראובן את הממון מדין ספק דאורייתא לחומרא. | ניתן לנסות ולפתור את הבעיה מכיוון שונה. נהפוך את השאלה ליותר כללית: הרי לכאורה אפשר להוסיף את האלמנט האיסורי בכל ספק ממון. לו יצויר שישנה תביעה ממונית של ראובן כלפי שמעון במציאות של [[ממון המוטל בספק|ממון המוטל בספק]], ניתן לטעון, באופן עקרוני, שבמידה וננהג בהתאם לכללי ב"ד הרגילים (המוציא מחברו עליו הראיה) ונשאיר את הממון בידי שמעון אזי הממון יהיה ספק גזול ביד שמעון. במצב של ספק גזל ממילא יתחייב שמעון לתת לראובן את הממון מדין [[ספק דאורייתא לחומרא|ספק דאורייתא לחומרא]]. | ||
'''קונטרס הספקות''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51219&st=&pgnum=45 (כלל א אות ו)] מביא את ה'''מוהרי"ב''' האומר שאין להתייחס לאלמנט של הגזל בבעיה הזו כיוון שהוא דו-צדדי. הרי סוף-סוף אם יחזיר שמעון את הממון לראובן בגלל ספק חיוב השבת גזל, יחולו על ראובן אתו הספק ואותו החיוב בדיוק. | '''קונטרס הספקות''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51219&st=&pgnum=45 (כלל א אות ו)] מביא את ה'''מוהרי"ב''' האומר שאין להתייחס לאלמנט של הגזל בבעיה הזו כיוון שהוא דו-צדדי. הרי סוף-סוף אם יחזיר שמעון את הממון לראובן בגלל ספק חיוב השבת גזל, יחולו על ראובן אתו הספק ואותו החיוב בדיוק. | ||
תירוצו של ה'''מוהרי"ב''' מזמין קושיה מתבקשת: הרי על פי המודל המתואר להלן ניתן להוציא ממון על פי רוב. כלומר, אם מדובר במקרה בו לתובע יש תביעה המחוזקת באמצעות רוב הוא יכול לנצח בתביעה. שהרי אמנם שמעון יצטרך לתת את הממון בשל ספק הגזל, אך ראובן לא יצטרך להחזיר לו – כי באיסורים הולכים אחר הרוב וממילא ספק הגזל יתבטל והממון ישאר אצל ראובן. אם כך, נמצאנו מוציאים ממון מספק! וכך מקשים ה'''רב שמעון שקופ''' (שערי יושר ה א) ו'''בעל קונטרס הספקות''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51219&st=&pgnum=49 (כלל א אות ו)] | תירוצו של ה'''מוהרי"ב''' מזמין קושיה מתבקשת: הרי על פי המודל המתואר להלן ניתן להוציא ממון על פי רוב. כלומר, אם מדובר במקרה בו לתובע יש תביעה המחוזקת באמצעות רוב הוא יכול לנצח בתביעה. שהרי אמנם שמעון יצטרך לתת את הממון בשל ספק הגזל, אך ראובן לא יצטרך להחזיר לו – כי באיסורים הולכים אחר הרוב וממילא ספק הגזל יתבטל והממון ישאר אצל ראובן. אם כך, נמצאנו מוציאים ממון מספק! וכך מקשים ה'''רב שמעון שקופ''' (שערי יושר ה א) ו'''בעל קונטרס הספקות''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51219&st=&pgnum=49 (כלל א אות ו)] | ||
אך יש לומר שבמקום בו יש הכרעת ב"ד היכן הממון צריך להיות לא קיים איסור גזל מלכתחילה, ולכן ממילא לא נכנס למצב אותו תארנו וגם הרוב לא יסייע. כך כתב גם בעל '''קונטרס הספקות''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51219&st=&pgnum=50 (כלל א אות ו)]. כעת, אם ניישם את הפרדיגמה הזו על המקרה שלנו יצא כפתור ופרח. במקרה של ספק מוחלט, אם המוצא יקיים את מצוות השבת האבידה מספק היהודי יצטרך גם | אך יש לומר שבמקום בו יש הכרעת ב"ד היכן הממון צריך להיות לא קיים איסור גזל מלכתחילה, ולכן ממילא לא נכנס למצב אותו תארנו וגם הרוב לא יסייע. כך כתב גם בעל '''קונטרס הספקות''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51219&st=&pgnum=50 (כלל א אות ו)]. כעת, אם ניישם את הפרדיגמה הזו על המקרה שלנו יצא כפתור ופרח. במקרה של ספק מוחלט, אם המוצא יקיים את מצוות השבת האבידה מספק היהודי יצטרך גם ה[[אסופי|אסופי]] עצמו להשיב את אותה האבידה מספק, שהרי הממון אינו שלו מהדין, רק מכוח ספק מצוות השבה. ברם, אם הוא רוב ישראל לא יוטל עליו חיוב השבה והממון יוכל להישאר אצלו. | ||
===שיטה שלישית=== | ===שיטה שלישית=== | ||
ניתן להעלות הבנה נוספת בהסבר מדוע הולכים אחר הרוב בהשבת אבדה לגוי. ה'''רמב"ם''' [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&hilchos=79&perek=16&halocha=6&hilite= (סנהדרין טז ו)] פוסק שאמנם כדי להלקות מישהו, למשל במקרה של אכילת חלב, יש צורך בשני עדים, אך את שני העדים צריך על מעשה האיסור הטכני – עצם האכילה , אך על המעבר על האיסור עצמו – העובדה שהמאכל היה חלב, מספיק עד אחד בלבד. כלומר, ניתן להוכיח אשמה בשני שלבים: קיום המעשה ולאחר מכן פרטיו האיסוריים. הקריטריון הגבוה, כגון חיוב שני עדים, הוא רק על צד אחד, אך שאר הצדדים יכולים להיות מוכרעים באופנים אחרים. אפשר להגיד דבר דומה בסוגיה שלנו – אמנם עקרונית אין הולכים בממון אחר הרוב, אבל כן הולכים אחר הרוב כדי להכריע את מעמדו של התינוק. לאחר שהכרענו שהתינוק הוא ישראל מכח הרוב, הוא מוגדר כישראל לכל דבריו ואנו צריכים להשיב לו את אבדתו בתורת וודאי – שאינה נשענת על הרוב אלא על המצב הודאי שהגדרנו בזכותו. | ניתן להעלות הבנה נוספת בהסבר מדוע הולכים אחר הרוב בהשבת אבדה לגוי. ה'''רמב"ם''' [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&hilchos=79&perek=16&halocha=6&hilite= (סנהדרין טז ו)] פוסק שאמנם כדי להלקות מישהו, למשל במקרה של אכילת חלב, יש צורך בשני עדים, אך את שני העדים צריך על מעשה האיסור הטכני – עצם האכילה , אך על המעבר על האיסור עצמו – העובדה שהמאכל היה חלב, מספיק עד אחד בלבד. כלומר, ניתן להוכיח אשמה בשני שלבים: קיום המעשה ולאחר מכן פרטיו האיסוריים. הקריטריון הגבוה, כגון חיוב שני עדים, הוא רק על צד אחד, אך שאר הצדדים יכולים להיות מוכרעים באופנים אחרים. אפשר להגיד דבר דומה בסוגיה שלנו – אמנם עקרונית אין הולכים בממון אחר הרוב, אבל כן הולכים אחר הרוב כדי להכריע את מעמדו של התינוק. לאחר שהכרענו שהתינוק הוא ישראל מכח הרוב, הוא מוגדר כישראל לכל דבריו ואנו צריכים להשיב לו את אבדתו בתורת וודאי – שאינה נשענת על הרוב אלא על המצב הודאי שהגדרנו בזכותו. | ||