|
|
| שורה 6: |
שורה 6: |
|
| |
|
|
| |
|
| == השיטות השונות בטעם הפטור==
| | |
| ישנן שלוש שיטות במפרשים בטעם הפטור ב"מתה מחמת מלאכה".
| |
| === א. שיטת הרמב"ן===
| |
| הרמב"ן ענה על שאלתו: "וי"ל דשואל ודאי חייב באונסין אבל לא בפשיעה דמשאיל, וכאן משאיל פשע בה שהשאילה למלאכה והיא אינה יכולה לסבול אותה". ביתר ביאור כתב הריטב"א: "הכא משאיל פשע בה דמידע ידע דלמלאכה בעי לה ולאו לאוקמה בכילתא, והוה ליה לעיוני אם היא בת מלאכה אם לאו, וכיון דלא עיין ואושלה איהו דאפסיד אנפשיה". כך אומרים גם הר"ן והנימוקי יוסף.
| |
| כלומר, במקרה רגיל בהמה לא אמורה למות מחמת מלאכתה, ואם בהמה מתה מחמת מלאכה זה מעיד שמלכתחילה היא הייתה חלשה ולא הייתה ראויה למלאכה ולכן בסוף גם מתה במלאכתה. על כן השואל פטור מלשלם שהרי "לאו לאוקמא בכילתא שאילתא" - כלומר, המשאיל ידע שהשואל לא שאל את הבהמה כדי להעמידה בכילה (ואז היא יכלה להיות גם בהמה חלשה) אלא על מנת לעבוד בה, ואם הוא הביא לשואל בהמה חלשה ולא בדק שהיא ראויה למלאכתה הוא פושע, ואין השואל צריך להפסיד מחמת פשיעת המשאיל.
| |
| ===ב. שיטת הרשב"א===
| |
| כיוון אחר עולה מדברי הרשב"א:
| |
| "היינו עיקר טעמיה דרבא: דוודאי מאן דמשאיל פרה לחברו למלאכה מידע ידע דעבידא לאכחושי בבשרא דלאו לאוקמה בכילתא שאלה, ואפילו הכי לא שם ליה מעיקרא בכחשא, וכיון דלאו בכחש קפיד אף במתה מחמת מלאכה נמי לא קפיד דמה לי קטלה כלה מה לי קטלה פלגא". כלומר, מכך שהמשאיל לא התנה שהשואל יתחייב בנזקים שקורים מחמת המלאכה, מוכח שהוא מוחל עליהם.
| |
| יש לשים לב שהרשב"א בנוי בשני שלבים: בהתחלה הוא מסביר את הפטור בכחש מחמת מלאכה, ומתוך כך את הפטור במיתה מחמת מלאכה.
| |
| בשלב הראשון מסביר הרשב"א למה השואל פטור על נזק צפוי שקורה מחמת המלאכה (כחש). אומר הרשב"א שכיון שהמשאיל ידע שהשואל יעשה מלאכה בבהמה ("לאו לאוקמא בכילתא שאילתא") וידע שלכל בהמה יש בלאי טבעי שנגרם מחמת העבודה, ובכל זאת הוא לא התנה שהשואל יצטרך לשלם, מוכח שהמשאיל לא מקפיד על נזק זה וכשהשאיל את החפץ לעבודה, מחל גם על הבלאי הטבעי הנגרם מהמלאכה, ולכן פטור במקרה שהבהמה הוכחשה מחמת המלאכה.
| |
| דברים אלו מסבירים רק את הפטור בכחש שהוא נזק צפוי שצריך להתנות עליו, אך עדיין לא מובן למה פטור גם במתה מחמת מלאכה שזה נזק לא שכיח (עיין דף לד.), שלא היה צריך להעלות על דעתו שיקרה נזק זה, ולא היה צריך להתנות עליו.
| |
| על כן ממשיך הרשב"א ומסביר שכיון שהמשאיל מחל על הבלאי הטבעי שמחמת המלאכה, אנו מבינים שלמשאיל לא אכפת מכך שיגרמו לו נזקים מחמת השימוש, משום שהמשאיל רוצה לעזור לשואל ולתת לו להשתמש בחפץ, גם במחיר של נזקים שיגרמו לו, ולכן השואל פטור גם על נזקים שלא היה אמור לצפות מראש כמו מיתה.
| |
| לפי הרשב"א מובן ג
| |
|
| |
|
| == כותרת == | | == כותרת == |