32
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ספק הינוח וודאי הינוח"
←ביאור האחרונים את שיטת השו"ע
| שורה 86: | שורה 86: | ||
ה'''ש"ך''' דוחה את החילוק הנ"ל, ואף במצב של ספק ישנו את הדין באיסורא אתא לידיה ואסור. נראה שכוונתו לומר שכל עוד לא התברר למי שייכת האבידה יוכל המוצא להשתמש בה- יש בזה מעין אומדנא בדעת המאבד שמתיר את השימוש בחפץ, ועל כן השימוש מותר טרם נתברר של מי החפץ. נראה שכוונת הש"ך היא שאת המילים 'אם נטל לא יחזיר' יש להבין באופן שאם יש סימן לא יחזיר היינו למקום, ואם אין סימן לא יחזיר היינו לבעלים (ואכן יש מקום לומר שחילוק זה מופיע בדברי הרמב"ם- בתחילת דבריו, כותב 'ואם עבר ונטלו אסור לו להחזירו '''לשם''', ובהמשך דבריו כותב 'זכה בו ואינו חייב להחזירו' ונראה שבזאת הכוונה לבעלים כדעת רש"י). | ה'''ש"ך''' דוחה את החילוק הנ"ל, ואף במצב של ספק ישנו את הדין באיסורא אתא לידיה ואסור. נראה שכוונתו לומר שכל עוד לא התברר למי שייכת האבידה יוכל המוצא להשתמש בה- יש בזה מעין אומדנא בדעת המאבד שמתיר את השימוש בחפץ, ועל כן השימוש מותר טרם נתברר של מי החפץ. נראה שכוונת הש"ך היא שאת המילים 'אם נטל לא יחזיר' יש להבין באופן שאם יש סימן לא יחזיר היינו למקום, ואם אין סימן לא יחזיר היינו לבעלים (ואכן יש מקום לומר שחילוק זה מופיע בדברי הרמב"ם- בתחילת דבריו, כותב 'ואם עבר ונטלו אסור לו להחזירו '''לשם''', ובהמשך דבריו כותב 'זכה בו ואינו חייב להחזירו' ונראה שבזאת הכוונה לבעלים כדעת רש"י). | ||
ה'''סמ"ע''' (חו"מ רס', מב') מחלק בכוונת המוצא בשעת ההגבהה- אם נטלה ע"ל להחיר וטעה ולא ידע שלא יהיה בידו להשיבה לבעליה והדין שלא יגע זכה, ואם נטלה ע"מ לזכות בה הרי זה באיסורא אתא לידיה וחייב להחזיר (כ"כ '''רעק"א בהגהות המובאות על הרמב"ם | ה'''סמ"ע''' (חו"מ רס', מב') מחלק בכוונת המוצא בשעת ההגבהה- אם נטלה ע"ל להחיר וטעה ולא ידע שלא יהיה בידו להשיבה לבעליה והדין שלא יגע זכה, ואם נטלה ע"מ לזכות בה הרי זה באיסורא אתא לידיה וחייב להחזיר (כ"כ '''רעק"א''' (בהגהות המובאות על הרמב"ם)). אמנם לא מצינו רמז לחילוק זה בלשון הרמב"ם והשו"ע, וכן צ"ב מסברא מדוע שיהיה תלוי הדין בכוונת המוצא. | ||
'''נתה"מ''' (חו"מ רס', יג') מחלק בין מצב שהבעלים התייאשו קודם ההגבהה- בזה מדבר הרמב"ם שאם נטל זכה, לבין מצב בו הבעלים טרם התייאשו שלא זכה. וביחס לאיסור ליטול את החפץ אף במקרה שהבעלים התייאשו מחדש הנתיבות ע"פ הרמב"ן שהחפץ בהגדרה של קנוי לבעלים ולא רק כאשר האדם הגביה היאוש הועיל (מחדש ע"פ דברי הרמב"ן בהסבר באיסורא אתא לידיה, אמנם מרחיב יותר את הגדרת רשות המאבד שמקום האבידה כרשות המאבד). | '''נתה"מ''' (חו"מ רס', יג') מחלק בין מצב שהבעלים התייאשו קודם ההגבהה- בזה מדבר הרמב"ם שאם נטל זכה, לבין מצב בו הבעלים טרם התייאשו שלא זכה. וביחס לאיסור ליטול את החפץ אף במקרה שהבעלים התייאשו מחדש הנתיבות ע"פ הרמב"ן שהחפץ בהגדרה של קנוי לבעלים ולא רק כאשר האדם הגביה היאוש הועיל (מחדש ע"פ דברי הרמב"ן בהסבר באיסורא אתא לידיה, אמנם מרחיב יותר את הגדרת רשות המאבד שמקום האבידה כרשות המאבד). | ||