הבדלים בין גרסאות בדף "מצות ספירת העומר והחייבים בה"

<BR />וב'''אליה זוטא''' (א) ו'''אליה רבה''' (ב) הביא בשם '''כלבו'''{{מקור}} ו'''אבודרהם'''{{מקור}} דהאי דקאמר בברייתא (מנחות שם) וספרתם לכם לכל אחד ואחד, היינו לאפוקי אספירה דשמיטה שנמסר לבית דין לבד (ולא שהכוונה לאפוקי שלא לצאת על ידי שמיעה מהש"ץ), ועל דברי האגודה הקשה מאי שנא מכל המצוות התלויות באמירה שאמרינן [[שומע כעונה]], ותירץ דאפשר שלמדו כן מגזירה שווה 'וספרתם לכם ולקחתם לכם', אך נשאר בצ"ע. ומ"מ משמע בדבריו שסובר כמותו להלכה. וראה בשו"ת '''ערוגת הבשם''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1080&st=&pgnum=287 (קסח ג)] שחיזק דברי הסוברים שאינו יוצא בספירת הש"ץ, כיון שמה שצריך מנין לכאו"א ולאפוקי בי"ד, זה ניתן ללמוד מ'וספרתם' לבד, וכמו גבי לולב, וא"כ אייתר 'לכם' לאפוקי ש"ץ, והוסיף בזה סברה שגם אם נאמר דהוי שומע כעונה, מ"מ לא חשיב שהוא סופר והתורה הקפידה על ספירה דווקא.

ב'''{{טור|אורח חיים|תפט|טור|בכותרת=כן}}''' וב'''שולחן ערוך''' {{שו"ע|אורח חיים|תפט|א}} פסקו שמצוה על כל אחד לספור לעצמו. וב'''משנה ברורה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14169&st=&pgnum=186 (ה)] הביא הדעות בזה אם יכול לצאת על ידי שומע כעונה. וב'''ביאור הלכה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14169&st=&pgnum=186 (ד"ה ומצוה)] בתחילת דבריו העיר שהיא מחלוקת כבר בראשונים, שלדעת '''רש"י''', וכמו שמפרש דבריו ב'''{{היברובוקס|32294|105|חידושי הרשב"א|סוגריים=לא}}''', משמע שהמצוה שייכת על כל יחיד ויחיד בפני עצמו, ולעומת זה, מלשון הקדמון '''הרי"ץ גיאות'''{{מקור}} משמע שאחד יכול להוציא את חבירו בזה. אבל אח"כ כתב בביאור הלכה שאפשר שאפילו לרש"י יכול חבירו להוציאו, ונשאר בצ"ע. ולמעשה הכריע בביאור הלכה שלכתחילה יספור בעצמו ובדיעבד אם כיוון לצאת בספירת חבירו יחזור ויספור בלי ברכה, וכמו שכתב ה'''פרי מגדים''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2436 (אשל אברהם ב)]. אבל ב'''ילקוט יוסף''' (מועדים עמ' תיח) הכריע כהמג"א והברכ"י שאם התכוון לצאת בספירת הש"ץ ואף הש"ץ נתכוון להוציאו יצא ידי חובה.