391
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "לפני עיוור לא תתן מכשול"
←נתינת או מכירת מאכל לאדם שלא יברך או שלא יטול ידיו: עריכה
מ (←נידונים נוספים בגדרי איסור "לפני עור": עיצוב) |
|||
| שורה 354: | שורה 354: | ||
==נתינת או מכירת מאכל לאדם שלא יברך או שלא יטול ידיו== | ==נתינת או מכירת מאכל לאדם שלא יברך או שלא יטול ידיו== | ||
ה'''רמ"א''' בשו"ע או"ח קס"ג כתב: "ואסור להאכיל למי שלא נטל ידיו משום לפנ"ע לת"מ". ומקורו מדברי '''רבינו יונה'''. | |||
וכתב שם | וכתב שם ב'''ביאור הלכה''', שדווקא כשיאכל מיד אז אסור, וכלשון 'להאכיל', אך בנוטל לביתו מותר כי מי יודע איך יאכלנו שם. וכ"כ במשנ"ב שם סקי"א שבספק שמא לא יטול ידיו מותר. | ||
וב'''שו"ע''' קס"ט א' כתב המחבר: "ואסור ליתן לו פרוסת פת אא"כ יודע בו שנטל ידיו", ומיירי בשמש הסעודה, ומקורו מהגמ' בחולין קז:. | |||
ומשמע שבספק נטל ידיו ג"כ אסור. וכתב ה'''מג"א''' שם, שדווקא בשמש נאמר דין זה כי חוששים שמא מתוך טרדתו ישכח ליטול ידיו, אך בשאר אנשים מותר לתת. ומביא שלדעת רבינו יונה אסור גם בשאר אנשים. וב'''פמ"ג''' כתב, שבשמש חסיד מותר לתת כשזה רק ספק שמא לא נטל. | |||
וב'''שו"ע''' שם סעיף ב' איתא: "לא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך", וכתב ע"ז הרמ"א "ויש מקילים אם נותן לעני בתורת צדקה". | |||
וגם פה משמע שבספק יברך ג"כ אסור, ומקור דין זה הוא מ'''תלמידי ר' יונה''' (על הרי"ף חולין קז:) שאמרו שכמו שכתוב בגמ' חולין גבי נט"י, ה"ה גבי ברכה, ואומרים שם שבצדקה יש להקל. | |||
'''א"כ לסיכום:''' במקור א' (קס"ג) איתא שאסור רק בוודאי לא נטל, וזה משום דמיירי בשאר אדם, ובמקור ב' (קס"ט א') איתא שאסור בלא נט"י ואפי' בספק, וזה משום דמיירי בשמש, ובמקור ג' (קס"ט ב') איתא לגבי ברכה (ולא נט"י), שלא יתן למי שלא יברך ואפי' בספק, ומשום צדקה מותר, וזה דווקא פה שזה ספק ולעניין הברכה, אך בודאי או בספק בנט"י יהא אסור. | |||
ומקור דין ג' הוא מתלמידי ר' יונה, וב'''בית יוסף''' פסק כמותם אמנם ה'''ב"ח''' חולק, ומ"מ גם הב"י כתב בשו"ע לשון של 'לא יתן' ולא כתב 'אסור' כדלעיל. (וב'''שו"ת ציץ אליעזר''' חכ"ב סי' ג' מדייק מזה שמשמע דבדיעבד אפשר להקל בלא יברך). | |||
ולפי תלמידי ר"י, במקור א' הדין אמור להיות שאסור אף בספק, כי לומדים מוודאי לא נטל כמו שלומדים לעניין לא יברך מלא נטל, ומ"מ המשנ"ב הנ"ל כתב לא כך, וכך משמע מהרמ"א שם, וזה משום שפסקו לא כתר"י לענין זה, ובשעה"צ סקי"א (בסי' קס"ג) הביא שגם החיי אדם פסק שבספק מותר (בשאר אדם), ושברמב"ם (ברכות ו' י"ט) משמע שכלל לא אסר בספק ואפי' בשמש, כי העתיק רק את הברייתא שאוסרת בודאי לא נטל ואת הברייתא של שמש שאסור בספק לא כתב. ואומר שם המשנ"ב, שגם לתר"י שמחמירים בסתם אדם בספק נט"י, מ"מ בצדקה וודאי שאין להחמיר, וזה משום שגם לתר"י יש קולא מסויימת בצדקה, לגבי ספק יברך. וכנ"ל. | |||
ובמקור ג', המג"א כתב כמ"ש לעיל שדווקא בספק התירו משום צדקה, אמנם עי' במחצה"ש שם שאם ידוע שלא יברך אך זה משום שאינו יודע ולא משום רשעות, יהא מותר לתת לו בצדקה אף שוודאי לא יברך. והב"ח כתב, שלא רק שיש את 'היתר הצדקה' דווקא בספק ברכה ולא בוודאי, אלא שגם בספק, דווקא בספק ברכה הקילו ולא בספק נט"י. ובעצם אלו דברי התר"י, אלא שהב"ח הוא זה שפסק כמוהם. וזה כנ"ל. (ובט"ז סק"ג מסביר את דברי הרמ"א שיש להקל בצדקה, שזה משום שוודאי דמצות צדקה גובר על ספק האיסור של אי ברכה או אי נט"י. ורואים שפי' דלא כב"ח, אלא דס"ל שהמקילים בספק יברך משום צדקה, מקילים כמו"כ בספק בנט"י). | ובמקור ג', המג"א כתב כמ"ש לעיל שדווקא בספק התירו משום צדקה, אמנם עי' במחצה"ש שם שאם ידוע שלא יברך אך זה משום שאינו יודע ולא משום רשעות, יהא מותר לתת לו בצדקה אף שוודאי לא יברך. והב"ח כתב, שלא רק שיש את 'היתר הצדקה' דווקא בספק ברכה ולא בוודאי, אלא שגם בספק, דווקא בספק ברכה הקילו ולא בספק נט"י. ובעצם אלו דברי התר"י, אלא שהב"ח הוא זה שפסק כמוהם. וזה כנ"ל. (ובט"ז סק"ג מסביר את דברי הרמ"א שיש להקל בצדקה, שזה משום שוודאי דמצות צדקה גובר על ספק האיסור של אי ברכה או אי נט"י. ורואים שפי' דלא כב"ח, אלא דס"ל שהמקילים בספק יברך משום צדקה, מקילים כמו"כ בספק בנט"י). | ||