גדר כתב

מקורות
משנה:	שבת יב ה
בבלי:	גיטין יט א,יט ב,כ א שבת קד ב
ירושלמי:	שבת יב ד
רמב"ם:	שבת יא יב,יא טז גירושין ג ד
שולחן ערוך:	אבן העזר קלה ד,קכה כה

באיזה מקרים כתב על גבי כתב נחשב לכתב, ואם הוא רק מתקן את הכתב התחתון או מחליף אותו. אם כתב בלוע נחשב לכתב. כתב שנחתב על ידי חקיקת תוכות כלומר חקיקה מסביב לצורת האות כך שנוצרה האות מאליה, אם היא נחשבת כתיבה או לא ואם נחשבת לכתב או לא לעניין שבת, סת"ם, תפילין, שם הויה וגט.

כתב על גבי כתב

הסתירה בגמרות

בדף י"ט כתוב שדיו על גבי סיקרא (סיקרא זהו דיו אדום חלש, ודיו הכוונה לדיו שחור חזק) בשבת עובר על שתיים, משום מוחק את הסיקרא ומשום כותב עם הדיו. דיו על גבי דיו, וסיקרא על גבי סיקרא פטור לגמרי. וסיקרא על גבי דיו, מחלוקת האם חייב משום מוחק או שמא זה מקלקל. בהמשך הגמרא שם, הגמרא מעלה שאלה ששאל ריש לקיש את רבי יוחנן האם עבור עדים אנאלפביתים ניתן לכתוב עבורם בסיקרא והם יעברו מעל זה עם דיו שהוא יותר חזק, האם כתב עליון זה נחשב כתב או לא? רבי יוחנן עונה לו שזה לא נחשב. ריש לקיש תמה על כך, שהרי לעניין שבת רבי יוחנן סובר שזה כן נחשב כתב. רבי יוחנן לו "וכי מפני שמדמין נעשה מעשה?!". רש"י מסביר זאת, שגם לעניין שבת, אנחנו מסתפקים האם זה נחשב כתב או לא, ולכן אם מישהו יכתוב כך בשבת הוא לא יקריב קרבן מחשש לחולין בעזרה, ולכן גם פה הולכים לחומרא ולא משתמשים בזה עבור גט אשה מחשש שזה לא נחשב כתב.

לעומת זאת, בדף כ' עמוד א כתוב שיש מחלוקת בין רבי יהודה לחכמים בעניין מקרה בו אדם כתב ספר תורה ולא כתב אזכרה של שם ה' לשמה, האם הוא יכול לחזור עליה שוב עם דיו ולקדש אותה או לא. רבי יהודה סובר שכן, וחכמים סוברים שלא. רב חסדא תולה מחלוקת זו במחלוקת האם לעבור עם קולמוס על גט ולהפוך אותה ללשמה לאחר שנכתב במקור שלא לשמה. לעומת זאת, רב אחא בר יעקב טוען שהשוואה זו איננה נכונה בהכרח מכיוון שיכול להיות שמדובר פה במחלוקת ממוקדת יותר והם חולקים פשוט האם זה בסדר מבחינת "זה אלי ואנוהו" אבל בכללי גם חכמים מסכימים שזה בסדר לעבור עם קולמוס ולקדש, או להפוך את הגט ללשמה.

בנוסף, כתוב בשבת ק"ד עמוד ב, המשנה שם מונה בין אחרים את כתב על גבי כתב ככתב שהוא פטור עליו. הגמרא שם כותבת שרב חסדא סובר שזוהי לא דעת רבי יהודה שהבאנו לעיל כי רבי יהודה סובר שכתב על גבי כתב כן נחשב כתב, שהרי התיר לעבור על גבי האזכרות שוב כדי לקדשם. לפי שיטת רב אחא בר יעקב המשנה פה מאוד קשה שהרי לשיטתו כו"ע מסכימים שכתב על גבי כתב נחשב כתב. אנחנו נראה בראשונים ובאחרונים איך הם מתמודדים עם שאלה זו בהמשך.

גדר כתב

שיטת הריטב"א

הריטב"א על המקום מסביר שלפי רב חסדא פשוט ניתן להעמיד את המשנה בשבת בדף ק"ד עמוד ב אליבא דחכמים החולקים על רבי יהודה שסוברים שכתב על גבי כתב אינו כתב כמו שהגמרא אומרת, ושלפי זה הגמרא בדף י"ט היא גם כן רק כשיטת חכמים ולא כשיטת רבי יהודה. הריטב"א גם כן מביא שני הסברים לשיטת רב אחא בר יעקב, שבשבת מדובר רק על סיקרא על גבי דיו, שאז כו"ע מסכימים שזה לא נחשב כתב . אמנם, הריטב"א מביא הסבר אלטרנטיבי שבשבת כו"ע מסכימים שפטור בגלל ששמה התורה דווקא אסרה מלאכת מחשבת ולא משנה האם זה נחשב כתב או לא, אלא פה זה לשמה.

כלומר, הריטב"א מסביר שלפי רב חסדא חכמים דורשים הבדל ממשי במציאות ממש, ולכן אפילו בספר תורה זה פסול כי לא רואים את זה וזה לא נחשב כתב. לעומת זאת רבי יהודה סובר שלא צריך כלום, ולכן אפילו בשבת אליבא דרב חסדא רבי יהודה חולק ששם אין שום שינוי. לעומת זאת, לפי רב אחא בר יעקב, גם חכמים סוברים שלא צריך ממש לראות אלא שיהיה איזשהו שינוי אפילו אם זה הבדל מהותי-רוחני כמו ההבדל של כתב עם לשמה לכתב בלא לשמה. לכן, בספר תורה ובגט גם חכמים מסכימים שזה נחשב כתב (וחכמים פוסלים את הספר תורה מסיבה אחרת של "זה אלי ואנוהו" כפי שכתבנו לעיל). לעומת זאת רבי יהודה סובר שלא צריך שום שינוי או חידוש, ואפילו בשבת זה נחשב כתב, אלא ששמה רבי יהודה פוטר בגלל סיבה אחרת ששמה זה לא נחשב מלאכת מחשבת שלא עשו את זה במשכן.

לסיכום, כך השיטות של גדר כתב:

	רב חסדא	רב אחא בר יעקב
חכמים	חידוש פיזי-ממשי	חידוש מהותי-רוחני
רבי יהודה	לא צריך שום חידוש אלא רק פעולה	לא צריך שום חידוש אלא רק פעולה

שיטת התוספות

התוספות בדף י"ט ד"ה דיו על גבי דיו פטור מסביר שגם רבי יהודה סובר שצריך שינוי כלשהו על מנת שייחשב כתב. רב חסדא ורב אחא בר יעקב חלקו האם חכמים דורשים הבדל פיזי במציאות או שאפשר אפילו להסתפק בהבדל רוחני. יוצא, שלפי שיטת רב חסדא רבי יהודה סובר שצריך הבדל רוחני ולפי חכמים פיזי, ולפי רב אחא בר יעקב שניהם מסכימים שאפילו הבדל רוחני חשיב הבדל וזה נחשב כתב, ושחכמים רק חלקו במחלוקת נקודתית לעניין ספר תורה שזה פסול בגלל שזה לא עומד בסטנדרטים של "זה אלי ואנוהו". לפי הסבר זה, רבי יהודה חולק על המשנה בשבת מפני ששם זה נראה שתמיד פטור אפילו כשיש הבדל רוחני לדוגמה אם כתב גט או ספר תורה בשבת לשמה. הסבר זה לא מסתדר אליבא דרבי יהודה ולכן רב חסדא מעמיד את המשנה שם שלא כרבי יהודה. לפי רב אחא בר יעקב, הגמרא שם היא קשה, שהרי גם אליבא דחכמים הבדל רוחני אמור להיחשב ככתב. התוספות אכן נדחקים ואומרים שבשבת באמת מדובר על כתב בלי שום שינוי, ואם היה כותב גט או ספר תורה בשבת זה באמת היה נחשב כתב והיה חייב עליה. על פי הסבר זה רב אחא בר יעקב מסביר את המשנה בשבת לכו"ע. לסיכום השיטות על גדר כתב על פי התוספות הם כדלהלן:

	רב חסדא	רב אחא בר יעקב
חכמים	חידוש פיזי-ממשי	חידוש מהותי-רוחני
רבי יהודה	חידוש מהותי-רוחני	חידוש מהותי-רוחני

קושית המהרש"א

המהרש"א מקשה על אתר שלפי הסבר זה יוצא שתשובת רבי יוחנן לריש לקיש שדיו על גבי סיקרא לא מועיל עבור חתימות העדים היא אך ורק בשיטת חכמים אליבא דרב חסדא שסוברים שצריך חידוש פיזי. ושמה רבי יוחנן מסתפק האם דיו על גבי סיקרא זה מספיק חידוש פיזי על מנת שזה ייחשב כתב או לא. השאלה שם שבה הסתפק רבי יוחנן היא האם רק שחור על גבי לבן נחשב חידוש פיזי או שגם דיו על גבי סיקרא שזה פחות חידוש פיזי, האם גם שם סוברים חכמים שזה נחשב חידוש.

המהר"ם שיף מקשה על כך שהרי התוספות ניסו להעמיד את הגמרא בדף י"ט אליבא דכולי עלמא, ועכשיו על פי הסבר המהרש"א שזה רק כחכמים אליבא דרב חסדא, זה לא עונה על קושית התוספות. המהר"ם שיף והתורת גיטין מתרץ שיש להבחין בין כתיבה לחתימה. זאת מפני שגשכותבים כתב על גבי הכתב הכתב העיקרי הוא התחתון. כשאדם עובר עליו עוד פעם עם קולמוס על מנת לקדשו הוא בסה"כ מתקן את הכתב התחתון שכבר קיים ומחיל בו "לשמה". בעצם נוצר מצב שהדיו העליון איננו משמעותי והוא רק מתחלחל לתוך הכתב התחתון. כתוצאה מתהליך זו, הכתב העליון לא נחשב כתב בפני עצמו. לכן, כשהעדים עוברים עם קולמוס על גבי כתב תחתון הם אינם באמת כותבים אלא רק מתקנים כתב שכבר קיים, שאז אדם שאיננו בר עדות (כקטן או שהוא מינה דווקא את העדים כעדים ולא מישהו אחר), כותב את הכתב התחתון. לכן, יוצא שהעדים אינם חותמים בכלל וממילא החתימות פסולות שדרוש שהעדים יהיו אלה שיחתמו בפועל.

הרב ליכטנשטיין מקשה על שיטת המהר"ם שיף, שלפי שיטתו לא ברור מדוע רב חסדא היה צריך להעמיד את המשנה בשבת רק אליבא דחכמים ולא כרבי יהודה, הרי אם זה רק מתקן את הכתב התחתון מדוע הוא חייב אפילו לשיטת רבי יהודה? הרי הוא לא כתב בסופו של דבר. הרא"ל מתרץ את קושייתו ואומר שבשבת רבי יהודה באמת גם מחייב משום מתקן כתב, ומכליל גם את זה במלאכת כתיבה.

הרב שכטר בשם הגרי"ד סולוביצ'יק מסביר מדוע המהרש"א לא קיבל הסבר זה, מפני שעדיין קשה שהרי כשמנסים לחלחל את הלשמה לתוך כתב קיים כבר זה לא עובד שהרי תמיד יישאר כתב בלא לשמה. הפני יהושע לעומת זאת סובר שדווקא בכללי הכתב העליון הוא הכתב המשמעותי, אבל כאשר מדובר בעדים אנאלפביתיים, הם כמובן לא התכוונו למחוק את הכתב התחתון שהרי עליה הם מבססים את כתבם. לכן דווקא אז העדים הם לא אלה שכותבים והכתב התחתון נשאר המשמעותי מהשניים.

אמנם, בירושלמי גיטין פ"ב ה"ג כתוב שריש לקיש מתיר לעדים לכתוב אפילו בסיקרא על גבי דיו. לפי זה נראה לומר שהוא מגדיר את כתב באופן שונה.

שיטת הרמב"ם

הסתירה ברמב"ם

במשנה תורה בהלכות שבת פרק יא הלכה טז כתוב כי הכותב בשבת בדיו על גבי סיקרא חייב משום שניים, אחת משום מוחק ואחת משום מתקן. לעומת זאת, בהלכות גירושין פרק ג הלכה ד, הרמב"ם כותב שכל העברת קולמוס כדי לתקן אותה לשמה אין זה גט. לכאורה, יש סתירה בין המקורות, שהרי בשבת נראה שבדיו על גבי סיקרא נחשב הכתב השני לכתב, ואילו במקור השני לגבי גט מסתימת דברי הרמב"ם נראה מסתימת הרמב"ם שלא חילק בין דיו על גבי דיו לבין דיו על גבי סיקרא ששניהם פסולים ואינם נחשבים כתב. בנוסף לכך הרמב"ם כותב לגבי עדים אנאלפביתים שצריכים לחתום על הגט, שלא ניתן לעשות זאת באמצעות דיו על גבי סיקרא אלא רק דיו על גבי רוק שזה דבר שלא מתקיים. כלומר, גם מפה נראה שהרמב"ם הכריע שדיו על גבי סיקרא לא נחשב לכתב בפני עצמו. בנוסף, לכאורה פסיקת הרמב"ם בשבת סותרת הגמרא בשבת קד ע"ב שכותבת שכתב על גבי כתב פטור, ופה הרמב"ם פסק שחייב.

הסברים של שיטת הרמב"ם

המעשה רוקח כותב שבשבת הרמב"ם לא באמת התכוון שחייב דאורייתא, אלא שאסור, ושהוא רק העתיק את לשון הגמרא בגיטין דף יט ע"א, וכשהרמב"ם כתב שחייב הוא התייחס למצב העכשווי שאין בית מקדש. אמנם, כשיהיה בית מקדש לא נחייב על זה חטאת כמו שכתב רש"י שם. ולכן, מיושב הסתירה, שבכתיבת גט אסור לעבור עליה בקולמוס מפני שזה ספק ולא נתיר אותה בגט שהוא ספק כשר, אלא תמיד הולכים לחומרא. אך הסבר זה דחוק מאוד, שידוע שהרמב"ם כתב גם הלכות שלא שייכות כשאין בית מקדש, ולא כתב רק הלכות השייכות לאותו הזמן.

רבי ישעיהו פיק מיישב את הסתירה בין הרמב"ם לגמרא בשבת, שהרמב"ם פסק כריש לקיש, וזאת למרות שחולק על רבי יוחנן בגלל שרבי יוחנן הסתפק, לעומת ריש לקיש שלא, מפני שברי ושמא ברי עדיף (למרות שבדרך כלל נפסק כרבי יוחנן על ריש לקיש). אך הסבר זה איננו מיישב את הסתירה הפנימית בפסקי הרמב"ם בין שבת לגירושין. ניתן להביא חיזוק לדבריו מהירושלמי ששם כתוב במפורש שריש לקיש לא רק שואל אלא חולק על רבי יוחנן.

השיירי קרבן מיישב את הסתירה ומסביר שהרמב"ם בשבת באמת התכוון שיהיה חייב ויביאו גם קרבן חטאת, מפני שבכנסת חולין לעזרה לא חייבים אפילו כרת, ואילו איסור אשת איש זה בחנק. אמנם הסבר זה לא מיישב את הסתירה בין הרמב"ם לגמרא. אמנם אולי ניתן לשלב זאת עם ההסבר של רבי ישעיהו פיק המובא לעיל.

החתם סופר מסביר שהרמב"ם הבין באופן שונה את הביטוי "וכי מפני שמדמין נעשה מעשה?!" מפירוש רש"י. הרמב"ם מסביר זאת, שרבי יוחנן ענה לריש לקיש שאין לעשות דמיון מוחלט בין כתיבה בשבת לבין כתיבה בגט. זאת מפני שבגט כתוב "וכתב" ואם כן צריך מסורת מה נחשב כתב ומה לא. לעומת זאת, בשבת זה רק תלוי במה שעשו במשכן. לכן דיו על גבי דיו פטור בשבת כי אין לזה שום תועלת ולא נראה שהלויים עשו זאת במקדש. לעומת זאת, דיו על גבי סיקרא חייב עליה בשבת מפני שמאוד מסתבר שהלויים עשו מעין זה על מנת להדגיש את הכתב התחתון. לכן, בשבת חייב ואילו בגט זה פוסל את הגט. כלומר, אין להשוות ולדמות את שבת לגיטין, ובעצם אין סתירה.

הגרי"ד סולוביצ'יק המובא במחברתו של הרב שכטר ובשיעורי הרב ליכטנשטיין, שאין לדמות שבת לגט מפני שבשבת התורה הקפידה על מלאכת מחשבת. "מלאכת מחשבת אסרה התורה". בשבת עוברים על מלאכת כתיבה במעשה הכתיבה. מלאכות שבת היא בגברא. לאדם אסור לעשות מלאכה, אך אין בעיה בכך שהמלאכה תיעשה. לעומת זאת בגט צריך לעשות זאת בחפצא. הכתב עצמו זה מה שמשנה. לכן זה תלוי מה נחשב כתב ומה לא.

כתב בלוע

דין כתב בלוע

פתיחת הסוגיה מתחילה בגיטין דף יט ע"ב שכתוב שם ששמואל אומר שאדם שנתן פיסת נייר לאשתו ואמר לה שזה גט, היא מגורשת, מפני שאנו חוששים שמא בשעת הנתינה זה באמת היה גט עם כתב שאיננו בלוע. הגמרא מקשה על כך שאם אדם נתן לאשה שטר ואמר לה שזה גט, ואז מיד אח"כ זרק אותה לאש או לים היא מגורשת. ניתן לדייק משם שזה רק כשיש כתב ניכר אבל איפה שזה בכלל לא ניכר, לא בסתירה לשמואל. הגמרא מתרצת ששמואל רק התכוון לאחר שפולטים את הדיו. אך הגמרא מקשה על כך שאם כן, רק עכשיו הדיו נפלט ולא בשעת הנתינה. אלא הגמרא מבהירה ששמואל רק התכוון שחוששים לגירושין אבל באמת היא עדיין נאסרת על העולם.

לפי הסבר רש"י ותוס' שם אותיות בלועות אינם נחשבות לכתב. כל החשש היא האם בשעת הנתינה הכתב לא היה בלוע. כלומר, לפי שיטתם כתב מהווה כלי תקשורתי, העברת מסר או אינפורמציה. לעומתם, כל חכמי ספרד המונה את הריטב"א, הרשב"א והרמב"ן סוברים שמדובר בשאלה אחרת לחלוטין. השאלה של הגמרא לשיטתם היא האם כתב בלוע הוא פסול או לא. הם לא קיבלו את נקודת ההנחה של רש"י ותוס' גדולי חכמי צרפת באותה העת, שכתב בלוע איננה נחשבת כתב. לשיטתם של חכמי ספרד ברור שבשעת הנתינה הכתב כבר היה בלוע, והשאלה היא האם זה עדיין נחשב כתב. לפי חכמי ספרד, השאלה "וכי פליט מאי הוי? השתא הוא דפליט" הוא קשה. אלא הריטב"א מסביר שהכוונה שאולי כתב בלוע לא נחשב כתב, ואם כן הכתב שיצא רק נוצר עכשיו ולא היה נחשב לכתב בשעת נתינה, שאז הוא היה בלוע.

כתוב בירושלמי על מקרה שבו שולחים מכתב במי מילין והשני בא ושופך על זה דיו כדי לגלות את זה, האם זה נחשב ככותב, והגמרא שמה הוכיחה ממימרא של רבי יוחנן וריש לקיש שאמרו שהכותב בדיו על גבי סיקרא חייב משום כותב (ויש אומרים שגם משום מוחק). כלומר, גם במקרה שהשני שופך על זה דיו אחר כך נראה שהוא חייב משום כותב.

פסיקת ההלכה

השולחן ערוך כותב באבה"ע סימן קל"ה סע' ד שאם נתן לה נייר חלק אם בודקים אז חוששים. משמע שלא הולך כשיטת התוס' כי הוא נתן נייר חלק. הבית שמואל שם דייק כך גם כן, ומחדש שאולי התוספות בעצמם רק דיברו על פי ההוא אמינא של הסוגיה אך למסקנה מסכימים גם כן, אך הוא מתקשה שם שקשה לא לקבל את הסברא שכתב שאיננו נראה יכול להיחשב לכתב.

שימוש בכתב עבור עדים אנאלפביתיים

לפי הסבר רש"י ניתן יהיה לכאורה להשתמש בזה עבור עדים אנאלפביתים, אלא אם כן התוס' גם דורש שהם יוסיפו חומר במעשה הכתיבה. אך צריך להעיר שזה לא מסתבר שהרי גם בחק ירכות אין תוספת חומר וזה עדיין נחשב כתיבה. אולם לפי חכמי ספרד לא כי זה ספק כתב גם כשזה בלוע, אז לא בטוח שהם כותבים כלום בתהליך הפליטה. אך בירושלמי כתוב גם כן שזה לא עובד "וכתב" ולא ושפך. ומסבירים שם בגמרא שזה המקרה. כלומר, הפלטת דיו לא נחשב כתיבה. בסוגיה הקודמת לגבי כתב על גבי כתב אמרנו שיש מחלוקת האם חייב שתיים אם עשה זאת בשבת או לא. או שהוא חייב רק משום כותב או שגם משום מוחק. אם כן יוצא שרש"י ותוספות הולכים לפי השיטה שזה רק מתקן כמו התורת גיטין כי גם פה זה לא נחשב כותב לפלוט. אך אם כן קשה על הפני יהושע שם שהסביר את התוספות שהכתב העליון הוא הכתב העיקרי, ושרק בעדים אנאלפביתים לא כי הם מתבססים על הכתב התחתון זה לא נחשב כמוחק. אך ע"פ זה ניתן להסביר שגם פה מפני שזה בנוי על הכתב התחתון שבלעדיו לא ניתן לכתוב, וזה מתבסס על המי מילין המובלע, זה גם כן נחשב רק כמתקן ולא מוחק.