הבדלים בין גרסאות בדף "הנכנס ומצא ציבור מתפללים"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←דיון נוסף בדין תפילה בציבור מול דברים שבקדושה
| שורה 132: | שורה 132: | ||
= דיון נוסף בדין תפילה בציבור מול דברים שבקדושה = | = דיון נוסף בדין תפילה בציבור מול דברים שבקדושה = | ||
כאמור לעיל, בכל אופן לא יוכל להתחיל להתפלל אם לא יספיק לקדושה, מודים, קדיש וברכו. ולדעת הרמ"א חייב להספיק אף לעניית אמן על ברכת האל הקדוש ושומע תפילה. וכפי | כאמור לעיל, בכל אופן לא יוכל להתחיל להתפלל אם לא יספיק לקדושה, מודים, קדיש וברכו. ולדעת הרמ"א חייב להספיק אף לעניית אמן על ברכת האל הקדוש ושומע תפילה. וכפי שראינו, יש שהוסיפו גם קריאת התורה ועלינו לשבח. ואמנם לדעת '''המ"א''', שתפילה בציבור חשובה יותר מעניית דברים אלו, לכאורה היה יכול להתחיל גם אם יפסיד דברים שבקדושה, אם נחשיב תפילה זו כתפילה במניין, אבל ראינו שאין להסתמך על דבריו, כיוון שהפוסקים האחרונים לא קבלום למעשה. וכן מוכח '''בשו"ע''', שלא יוכל להתחיל בכה"ג, שהרי כתב שאין להתחיל להתפלל אם לא יספיק לקדיש, קדושה ומודים, וגם אם סובר שאם מתחיל להתפלל אחרי שהציבור התחילו, או בזמן החזרה, כגון אחרי קדושה, הוי תפילה במנין, הרי מכך שלא התיר להתחיל, מוכח שסובר שאין להתחיל את התפילה אם יפסיד בשל כך דברים שבקדושה. | ||
'''ובשו"ת יבי"א''' (ב ז) שהובא לעיל, ראינו שסובר, שמי שמאריך בתפילתו באופן קבוע, יוכל להתחיל את תפילתו אחרי קדושה, ויעלה לו לתפילה במנין. ואף שיפסיד מודים, מותר לו. ולכאורה הטעם לכך הוא מה שכתב קודם לכן, שהרי בלאו הכי, גם אם יתחיל עם החזן לא יספיק לקדושה, ולכן עדיף שימתין עד אחר קדושה ולא יספיק למודים, וכך ירוויח גם תפילה במניין וגם קדושה, ומה שמפסיד מודים- אנוס הוא. אמנם הוסיף שם במאמר מוסגר לגבי מודים, שכיוון שאין התפילה מזומנת לפניו, שהוא רחוק ממודים, לא שייך לומר "אין מעבירים על המצוות". ולכאורה לפי כלל זה, גם אם איחר בתפילתו ונמצא אחרי קדושה, יוכל להתחיל, שהרי כעת מזומנת לפניו תפילה במנין (שכבר ראינו שיש מהפוסקים סוברים שהוי כתפילה במניין), ומודים רחוק ממנו. אולם בשו"ע מבואר בפירוש שלא יוכל להתפלל אם לא יספיק למודים (וגם ביבי"א משמע שהתיר רק למי שבדרך קבע מאריך בתפילתו ולא למאחר). וצ"ע. | '''ובשו"ת יבי"א''' (ב ז) שהובא לעיל, ראינו שסובר, שמי שמאריך בתפילתו באופן קבוע, יוכל להתחיל את תפילתו אחרי קדושה, ויעלה לו לתפילה במנין. ואף שיפסיד מודים, מותר לו. ולכאורה הטעם לכך הוא מה שכתב קודם לכן, שהרי בלאו הכי, גם אם יתחיל עם החזן לא יספיק לקדושה, ולכן עדיף שימתין עד אחר קדושה ולא יספיק למודים, וכך ירוויח גם תפילה במניין וגם קדושה, ומה שמפסיד מודים- אנוס הוא. אמנם הוסיף שם במאמר מוסגר לגבי מודים, שכיוון שאין התפילה מזומנת לפניו, שהוא רחוק ממודים, לא שייך לומר "אין מעבירים על המצוות". ולכאורה לפי כלל זה, גם אם איחר בתפילתו ונמצא אחרי קדושה, יוכל להתחיל, שהרי כעת מזומנת לפניו תפילה במנין (שכבר ראינו שיש מהפוסקים סוברים שהוי כתפילה במניין), ומודים רחוק ממנו. אולם בשו"ע מבואר בפירוש שלא יוכל להתפלל אם לא יספיק למודים (וגם ביבי"א משמע שהתיר רק למי שבדרך קבע מאריך בתפילתו ולא למאחר). וצ"ע. | ||
| שורה 145: | שורה 145: | ||
= תפילה מחוץ לבית הכנסת כאשר איחר = | = תפילה מחוץ לבית הכנסת כאשר איחר = | ||
'''בשע"ת''' (קט | '''בשע"ת''' (קט א) כתב בשם '''הרשב"א''' (צרור החיים דרך ראשון יג), שהורה לו הרמב"ן, שכל דין זה שלא יכול להתחיל להתפלל אם לא יספיק לדברים שבקדושה, הוא דווקא במתפלל בבית הכנסת, אבל אם יוצא להתפלל בעזרה, מחוץ לבית הכנסת, יתפלל ואל ימתין. והובאו דבריו להלכה '''במשנ"ב''' (קט א). | ||
'''ובפס"ת''' (קט | '''ובפס"ת''' (קט 9) כתב שדנו בדבריו, שהרי יש עליו חובת תפילה בציבור, וכן חייב בקדיש וקדושה וברכו, ומה יועיל שיצא מחוץ לבית הכנסת. והובאו בפוסקים מספר תירוצים ליישב את דבריו: | ||
''' | ובשו"ת א'''בן ישראל''' (ט סג) כתב להגיה בדבריו 'אם רצה להתפלל בעזרה', היינו שלא נכנס לבית הכנסת, ואז לא חלו עליו חיובים אלה, אך בפס"ת דחה דבריו עפ"י מ"ש '''בבית ברוך''', שחיובי קדיש וקדושה חלים עליו אפילו אינו עם הציבור, כל שבידו לשומעם. | ||
''' | '''בבית ברוך''' עצמו תירץ (יט נב), שמדובר כששמע קדיש וכו' במנין אחר. אך גם על זה הקשה בפס"ת, שהרי מבואר באחרונים שאם כבר שמעם ממנין אחר, אינו צריך לצאת מבית הכנסת. | ||
''' | '''בתורת חיים סופר''' (קט ב) תירץ, שהרשב"א דיבר על מודים, שכשיוצא לעזרה לא נראה ככופר, אך קדושה וקדיש ודאי חייב לשמוע. ומדבריו יוצא חידוש חשוב, שאם איחר לתפילה, וגם לא הספיק להתחיל עם הש"ץ, יוכל לצאת מחוץ לבית הכנסת ולהתפלל שם אם ההפסד יהיה לעניין מודים, שאז לא ייראה ככופר | ||
עוד כתב '''בפס"ת''' (ק 9), שיש שתרצו, שמדובר כשעומד בעזרה ומראה פניו למתפללים, והוא נחשב מתפלל בציבור, ואין לחשוש לאמירת קדושה ומודים עם הציבור (כנראה סובר כאבן ישראל שאינו חייב בקדושה אם לא נכנס לבית הכנסת, ולפי"ז אם כבר נכנס- לא יוכל לצאת). אך נראה שהפוסקים לא קבלו דעה זו. | |||
'''בשו"ת אגרות משה''' (ד סח) תירץ, שהרשב"א דיבר כשיש לו צורך גדול, ולכן התירו לו לצאת, אך אם היה נשאר, היה עליו להתפלל להמתין לקדושה וקדיש וכו'. וכתב שם, שבלא צורך גדול, אם הוא בבית כנסת, חייב להמתין לקדיש ולקדושה ולאמנים של האל הקדוש ושומע תפילה. ומשמע שאם אינו בביהכ"נ, אינו מחויב בכך. | |||
וגם '''בהלכה ברורה''' (בירור הלכה קט ד) דן דברי הרשב"א, והקשה, שקיי"ל שתפילה עם הש"ץ נחשבת לתפילה בציבור (שכן הסיק בהלכה ברורה צ יד), וא"כ כיצד התיר הרשב"א לצאת החוצה ולבטל בכך תפילה בציבור? וכתב כמה אפשרויות לבאר דברי הרשב"א: א- מדובר שאינו יכול להתפלל בבית הכנסת עם הש"ץ כיוון שהדבר מפריע לו בכוונתו, ואינו יכול להמתין כיוון שממהר; ב- הרשב"א סובר שחזרה עם הש"ץ אינה נחשבת תפילה בציבור אא"כ אומר עמו מילה במילה, ולכן יכול לצאת מחוץ לבית הכנסת; ג- הרשב"א סובר שתפילה בציבור נחשבת למצווה מן המובחר בלבד. | |||
= הלכה למעשה = | |||