הצגת המקור של הדף "נטילת והחזרת ציר בשבת"

{{מקורות|עירובין י יב|שבת קכב א, עירובין קב ב||שבת כב כה|אורח חיים שח ט, שיג ה}}
הוצאת צירי דלתות של בית או של כלים ממקומם והחזרתם בשבת.

==סוגיה דשבת==
ב'''גמרא''' (שבת קכב ב) מובאת ברייתא האומרת שדלת של שידה תיבה ומגדל נוטלים אבל לא מחזירים, ואילו דלת של לול של תרנגולים לא נוטלים ולא מחזירים. <BR/>
ובגמרא מבואר שלול של תרנגולים הוא מחובר בקרקע, ולכן אסור ליטול ולהחזיר לפי שיש בנין וסתירה בקרקע. אך לגבי דלת שידה תיבה ומגדל, שהם לא מחוברים בקרקע, תמהה הגמרא מה החילוק בין נטילה להחזרה, שהרי אם יש בנין בכלים יש גם סתירה, ואם אין בנין בכלים, גם סתירה אין.<BR/>
שתי תשובות נאמרו בגמרא: 
<BR/>אביי מסביר שיש בנין וסתירה בכלים, ובאמת אסור לא ליטול ולא להחזיר, ומה שהברייתא התירה ליטול אין הכוונה לפרקם ממקומם, אלא לטלטלם אחר שנתפרקו ממקומם.
<BR/>רבא דוחה את הסברו של אביי, ומבאר שבאמת אין בנין וסתירה בכלים, ולכן נוטלים, ומה שאין מחזירים הוא מדרבנן מפני חשש שמא יתקע.

===ביאור החשש שמא יתקע===
====שיטת רש"י ורוב הראשונים====
'''רש"י''' (ד"ה גזירה שמא) כתב שהחשש שמא יתקע הוא שיתקע את הדלת בסכין ויתדות, והוה גמר מלאכה וחייב משום [[מכה בפטיש]]. וכן כתב ה'''רא"ש''' (יז א), וכן הסכים ה'''ריטב"א''' (ד"ה אלא אמר רבא) שכל היכא שעושה תקיעה בחזקה ביתדות הוי מלאכה דאורייתא משום מכה בפטיש. והוסיף הריטב"א שבדברים שלא שכיח בהו תקיעה, כגון [[מנורה של חוליות]], מותר לזקוף ולטלטל ולא גזרינן שמא יתקע. גם ה'''מאירי''' (ד"ה דלת) כתב שהחשש שמא יתקע הוא ענין הכאה בפטיש.

ה'''בית חדש''' (אורח חיים שח ו) כתב לבאר שהטעם שלא כתבו רש"י והרא"ש שהתוקע חייב משום [[בונה]] (וכדעת הרמב"ם להלן) הוא מכיון שבחזרת כלי ליכא בנין, אם כן גם כשתוקע לא גרע וליכא משום בנין אלא משום מכה בפטיש. אמנם ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף מז א ד"ה ולא מחזירין) כתב שאפשר לומר גם שיש כאן משום בונה, שלא אמרינן אין בנין וסתירה בכלים אלא שמתקן כלי שאינו צריך אומן, אבל העושה כלי מתחילתו או כלי שנתפרק וצריך אומן בחזרתו, חשיב עושה כלי ומחייב משום [[בונה]].

====שיטת הרי"ף והרמב"ם====
ה'''רי"ף''' (מז א) העתיק הברייתא להלכה, על פי הסברו של רבא שטעם האיסור הוא משום שמא יתקע, אלא שלפי מה שציטט את הברייתא כלשונה, ציטט תחילה דלת של שידה תיבה ומגדל, ולאחר מכן לול של תרנגולים, ועל זה קאמר שמא יתקע. משמע בדבריו שהטעם של רבא שמא יתקע קאי גם על לול של תרנגולים, ודלא כפשט הגמרא שהוא משום בנין וסתירה בקרקע.<BR/>
ואף שה'''ר"ן''' על אתר מבאר שהטעם שמא יתקע קאי דווקא על דלת שידה תיבה ומגדל דלעיל מיניה, ואילו לול של תרנגולים הוא משום בנין וסתירה בקרקע, מ"מ רוב הפוסקים למדו בדעת הרי"ף כפשוטו, על פי דברי הרמב"ם המובאים להלן, שגם הם מתאימים לדבריו.

ה'''רמב"ם''' (שבת כב כה), שלא כרש"י וסייעתו, כתב שהתוקע חייב משום [[בונה]]. ומטעם זה, דלתות המחוברות לקרקע לא נוטלים ולא מחזירים גזרה שמא יתקע, ואילו דלתות שידה תיבה ומגדל, שאינם מחוברים לקרקע מותר ליטלם אבל אסור להחזירם.
<BR/>בדברי הרמב"ם מפורש שהאיסור להחזיר וליטול דלתות המחוברות בקרקע, הם משום שמא יתקע ויעבור על איסור בונה ולא מדאורייתא. וכן למד ה'''מגיד משנה''' גם בדברי הרי"ף הנ"ל ותמה על דבר זה ונשאר בצ"ע.
<BR/>עוד מבואר בדברי הרמב"ם שהחשש שמא יתקע אינו משום מכה בפטיש, אלא משום בונה.

ה'''בית יוסף''' (שח ד"ה דלת של שידה) כתב ליישב דעת הרמב"ם והרי"ף, שגם דלת של לול של תרנגולים, כיון דכלי הוא, אין חייב בו מדאורייתא משום בונה אף שמחובר הוא לקרקע. ומה שאמרה הגמרא 'בשלמא לול... כיון דמחברי בארעא...', היינו שאפשר לומר כן, אבל אחר תירוץ רבא 'גזרה שמא יתקע', יש לומר דהוא הטעם גם בלול, ולאו דאורייתא הוא אף שמחברי בארעא.
<BR/>ה'''טורי זהב''' (ט) התקשה בדברי הבית יוסף הללו, שהרי לגבי [[החזרת ציר דלת של בור ודות]] מפורש בברייתא (עירובין קב א) שחייב חטאת אפילו לא תקע, והיינו משום שמחובר בקרקע, ואם כן מאי שנא הכא. ויישב הט"ז שלול הוא כלי, ורק אחר כך מחברו בקרקע.

ה'''בית חדש''' (שח ו) הוסיף קושיה על דברי הרי"ף והרמב"ם, מה שייך שמא יתקע בנטילת ציר, והרי אינו טעם אלא בהחזרת ציר. לכן כתב ליישב דעתם, שסוברים שאחר תירוץ רבא, הגמרא חזרה בה לגמרי מההסבר הראשון שבלול יש בנין וסתירה כיון שמחובר לקרקע, אלא השתא סוברת היא שכיון שאין שם אלא החזרת ציר לחור, אין בזה איסור בונה אלא אם כן תוקע, וכן בנטילת ציר לא חשיב בונה אלא אם כן הציר תקוע בחור. ולכן כלל הרמב"ם בתחילת דבריו את כל הדלתות אף המחוברות בקרקע, שאין בהם משום בונה אלא אם כן תוקע. אמנם בדבר שאינו מחובר לקרקע, כגון שידה תיבה ומגדל, אין בהם איסור דאורייתא אפילו תוקע, לכן אינו אסור אלא בחזרה, שאף אם יתקע אסור רק מדרבנן משום שדומה לעושה כלי מתחילתו, אבל נטילה מותר.

בספר '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22187&st=&pgnum=85 (שבת י יד ד"ה המחזיר דלת של בור ודות)] כתב ליישב דעת הרי"ף והרמב"ם, שלשיטתייהו אזלי שתלוש ולבסוף חיברו כתלוש דמי. ולא דמי לבור ודות, ששם הם חפירה בקרקע ורק הדלת שלהם וצירה על פני הקרקע.

===שלחן ערוך ואחרונים===
מרן ה'''שלחן ערוך''' (שח ט) פסק על פי שיטת רש"י ורוב הראשונים, שדלת שידה תיבה ומגדל מותר ליטול אבל לא להחזיר גזרה שמא יתקע, ואילו דלת של לול של תרנגולים, אסור בין ליטול ובין להחזיר משום בנין וסתירה, כיון שמחוברים לקרקע. 

ה'''מגן אברהם''' (כא) צידד שהתוקע בכלי חייב משום בנין ולא משום מכה בפטיש, והיינו כפירוש הר"ן לעיל, ודלא כרש"י. וב'''משנה ברורה''' (לז) מביא שתי הדעות, ומשמע שנוטה לדעת רש"י שהוא משום מכה בפטיש.

==סוגיה דעירובין==
ה'''משנה''' (עירובין י יב) קובעת שאסור להחזיר ציר בשבת, בין ציר העליון ובין ציר התחתון. אמנם במקדש מותר להחזיר ציר התחתון. זוהי דעת תנא קמא, לעומת זאת דעת ר' יהודה שמותר להחזיר ציר תחתון בשבת בכל מקום, ואילו במקדש מותר להחזיר אף את העליון.<BR/>
ובברייתא ב'''גמרא''' (עירובין קב ב) מבואר שדין זה אמור דווקא לגבי דלתות של כלים, כגון שידה, תיבה ומגדל, אבל של בור ודות, שהם קבועים בקרקע אסור להחזיר בכל גווני, ואם החזיר חייב חטאת. כן פירשו רוב הראשונים, וב'''מאירי''' (קב ב ד"ה אמר המאירי המשנה העשירית) הביא פירוש אחר לאיסור בבור ודות, שאינם חוזרים לצירם אלא בדוחק גדול, וצריכים תקיעה, שהוא איסור מדאורייתא. 

עוד מבואר שם בברייתא, שהגם שאסור להחזיר ציר, מ"מ לדחוק מותר. כלומר אם הציר לא יצא לגמרי, אלא רק התחיל להישמט, מותר לדחוק אותו לחור.<BR/>
וכן מבואר שהטעם שאסור להחזיר ציר, הוא משום שמא יתקע, ואם תקע חייב חטאת. וראה להלן שנחלקו הראשונים האם החשש שמא יתקע הוא רק על ציר התחתון או גם על העליון.

===גדר האיסור וטעמו===
====שיטת רש"י====
בברייתא בגמרא מובא שהטעם שאסור להחזיר ציר בשבת הוא שמא יתקע, ושאם תקע חייב חטאת.
'''רש"י''' (ד"ה שמא) העיר שלא ייתכן לומר שהחשש שמא יתקע קאי על ציר העליון, שאם כן לא היה לה למשנה ולברייתא לאסור במקדש, שהרי קיי"ל שאין שבות במקדש, ואין אסור אלא מלאכות דאורייתא. לכן אומר רש"י שהחשש שמא יתקע הוא רק על ציר התחתון, שזהו אסור משום שבות, אבל החזרת ציר העליון אסור מדאורייתא משום [[בונה]]. וההבדל ביניהם, הסביר רש"י (ד"ה מחזירין) שציר התחתון נוח להחזירו כל זמן שלא יצא העליון, אבל ציר העליון כיון שיצא הרי הדלת נופלת, והוי כבונה ממש.<BR/>
לאור זאת הוכרח רש"י לומר (ד"ה והעליון) שתנא דמתני' סובר שיש [[בנין וסתירה בכלים]], שאם לא כן לא היה אסור במקדש.<BR/>
כשיטת רש"י סובר גם ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף לד ב).

====שיטת תוספות====
'''תוספות''' (ד"ה והעליון) הקשו על רש"י היאך ייתכן לומר שתנא דמתני' סובר שיש בנין וסתירה בכלים ודלא כהלכתא, שהרי זוהי דעת בית שמאי, אך לבית הלל אין בנין וסתירה בכלים. וגם העירו שדוחק לומר שהטעם 'שמא יתקע' קאי רק על ציר התחתון, שהוא ברישא דברייתא. 
<BR/>לכן כתבו התוספות שכל האיסור במשנה ובברייתא, בין ציר העליון ובין ציר התחתון הוא רק מדרבנן שמא יתקע, ולא משום בנין וסתירה בכלים. ומה שאסרו ציר העליון גם במקדש אף שהוא מדרבנן, כיון שהוא שבות גדולה לא התירוה במקדש, ומצאנו דוגמאות לשבותין שלא התירו במקדש כגון [[סידור קנים ונטילתן]], שאינם דוחים את השבת.

====שיטת המאירי====
ה'''מאירי''' (קב ב ד"ה אמר המאירי המשנה העשירית), פירש בתחילה כדברי רש"י שהאיסור בעליון הוא משום שמא יתקע במקבות ובגרזן והויא מלאכה דאורייתא. ולאחר מכן הביא בשם יש מפרשים, שיצא העליון הכוונה שיצא '''גם''' העליון לאחר שיצא התחתון, ולכן תנא קמא אוסר, ואילו ר' יהודה מתיר אפילו בזה.

===דחיקת ציר העליון במדינה===
ה'''רא"ש''' (י טז) הביא ש'''רבנו תם''' הסתפק האם מותר לדחוק ציר העליון במדינה, שהברייתא שאמרה 'במדינה דוחקין' אפשר שיש לפרשה דווקא בציר התחתון, ולכן סיימה 'והעליון כאן וכאן אסור', היינו שאפילו לדחוק אסור. או דלמא קאמר שהעליון אסור דווקא להחזיר, אבל לדחוק מותר. וסיים הרא"ש שמסתברא דאסור. וכן פסק ה'''טור''' להלכה (אורח חיים שיג) שציר העליון אף לדוחקו אסור. וכן הוא ב'''שלחן ערוך''' (שיג ה).

===שלחן ערוך ואחרונים===
ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שיג ה) פסק משנה וגמרא זו להלכה, ואינו מוכרע מתוך דבריו אם האיסור להחזיר את העליון הוא מדאורייתא או מדרבנן. גם ב'''שער הציון''' (כז) לא הכריע בזה וכתב שתלוי במחלוקת הראשונים.

====ציר באמצע וצירים שלנו====
כתב ה'''מגן אברהם''' (ט) שכל הנידון בגמרא הוא דווקא בצירים שלהם, שבדלת היה ציר למעלה וציר למטה, וכנגדם חור אחד למעלה במשקוף וחור שני למטה באיסקופה, והוסיף שאם היה ציר נוסף באמצע, אף שמצד בענין ליכא חשש שמא יתקע, מ"מ גזרינן בזה מן הצד אטו באמצע.
<BR/>ועוד כתב המג"א שבצירים שלנו שעשויים מברזל ואין חשש שמא יתקע, לפי שהחור רחב וא"א לתקוע יותר, לכאורה אין לגזור. אך כתב שבמרדכי משמע שאסור שמא יחבר אותו במסמרים.

ב'''משנה ברורה''' (לח) הביא דברי המג"א להלכה, שציר אמצעי אסור אטו מן הצד, וכן צירים מברזל אסור להחזיר שמא יחברו יפה במסמרים.
אמנם הרב '''ערוך השלחן''' (שיג כט) הכריע שבצירים שלנו מברזל, שהברזלים דבוקים במסמרות בפתחים, וכנגדם ברזלים שעשויים בחלל, לא שייך בזה שמא יתקע, שהרי החור רחב וקשה והדחיקה לא תועיל מאומה.

[[קטגוריה:בונה וסותר]]
[[קטגוריה: מכה בפטיש]]
[[קטגוריה:שבת קכב.]]
[[קטגוריה:עירובין קב:]]
[[קטגוריה:שבת פרק כב]]
[[קטגוריה:אורח חיים סימן שח]]
[[קטגוריה:אורח חיים סימן שיג]]