119
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "השבת אבדה לספק ישראל"
אין תקציר עריכה
אסף יעקב הלוי (שיחה | תרומות) |
אסף יעקב הלוי (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
השבת אבדה לאדם שמוגדר כספק ישראל ע"פ דין רוב ויסודות גדרי השבת אבדה | השבת אבדה לאדם שמוגדר כספק ישראל ע"פ דין רוב ויסודות גדרי השבת אבדה | ||
==בסיס הסוגיא== | ==בסיס הסוגיא== | ||
הגמרא ([http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?id=1850 כתובות טו:]) מביאה משנה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%9E%D7%9B%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9F_%D7%91_%D7%96 מכשירין ב ז]) העוסקת בדיני תינוק [[אסופי|אסופי]] שנמצא ברחובה של עיר. על פי דברי המשנה, אם מדובר בעיר שרובה ישראל או בעיר שחצי מתושביה יהודים וחציים גויים בדיוק, התינוק נחשב לישראל רגיל. לאחר מכן, שואלת הגמרא מה היא הנפקא מינה מדין זה ומהו ההבדל בין המקרים בסופו של דבר. הגמרא משיבה שבעוד שאבידתו של [[אסופי|אסופי]] אשר נמצא בעיר שרובה ישראל תושב לו כלישראל רגיל, אבידתו של [[אסופי|אסופי]] שנמצא בעיר שהיא מחצה על מחצה לא תושב לו. הגמרא הזו נפסקה להלכה כפשטה ב'''רמב"ם''' ([http://www.mechon-mamre.org/i/5115.htm איסורי ביאה טו כו] ) וב'''שו"ע''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9727&st=&pgnum=34 אה"ע ד לד]). | הגמרא ([http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?id=1850 כתובות טו:]) מביאה משנה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%9E%D7%9B%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9F_%D7%91_%D7%96 מכשירין ב ז]) העוסקת בדיני תינוק [[אסופי|אסופי]] שנמצא ברחובה של עיר. על פי דברי המשנה, אם מדובר בעיר שרובה ישראל או בעיר שחצי מתושביה יהודים וחציים גויים בדיוק, התינוק נחשב לישראל רגיל. לאחר מכן, שואלת הגמרא מה היא הנפקא מינה מדין זה ומהו ההבדל בין המקרים בסופו של דבר. הגמרא משיבה שבעוד שאבידתו של [[אסופי|אסופי]] אשר נמצא בעיר שרובה ישראל תושב לו כלישראל רגיל, אבידתו של [[אסופי|אסופי]] שנמצא בעיר שהיא מחצה על מחצה לא תושב לו. הגמרא הזו נפסקה להלכה כפשטה ב'''רמב"ם''' ([http://www.mechon-mamre.org/i/5115.htm איסורי ביאה טו כו] ) וב'''שו"ע''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9727&st=&pgnum=34 אה"ע ד לד]).<BR/> | ||
ראשונים רבים, אליהם נתייחס ([[#תירוצים לקושיית הפתיחה|בהמשך]]), מקשים כיצד יתכן שמשיבים לתינוק כזה את אבדתו, הרי קיימא לן שפוסקים כשמואל בדיני ([http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=305&amud=184&fs=0 בבא בתרא צב.-:]) ונפסק להלכה ('''רמב"ם''' [http://www.mechon-mamre.org/i/c116.htm מכירה טז ו], '''שו"ע''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=110 חו"מ רלב כג]) ש[[אין הולכים בממון אחר הרוב|אין הולכים בממון אחר הרוב]] – מדוע שמקרה זה יהיה שונה ולא נאמר בו ש[[חזקת ממון|המוציא מחברו עליו הראיה]], וה[[אסופי|אסופי]] התינוק לשעבר חייב להוכיח את יהדותו כדי להוציא את האבידה מיד מוצאה? | ראשונים רבים, אליהם נתייחס ([[#תירוצים לקושיית הפתיחה|בהמשך]]), מקשים כיצד יתכן שמשיבים לתינוק כזה את אבדתו, הרי קיימא לן שפוסקים כשמואל בדיני ([http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=305&amud=184&fs=0 בבא בתרא צב.-:]) ונפסק להלכה ('''רמב"ם''' [http://www.mechon-mamre.org/i/c116.htm מכירה טז ו], '''שו"ע''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=110 חו"מ רלב כג]) ש[[אין הולכים בממון אחר הרוב|אין הולכים בממון אחר הרוב]] – מדוע שמקרה זה יהיה שונה ולא נאמר בו ש[[חזקת ממון|המוציא מחברו עליו הראיה]], וה[[אסופי|אסופי]] התינוק לשעבר חייב להוכיח את יהדותו כדי להוציא את האבידה מיד מוצאה? | ||
לפני שנחזור לעסוק בשאלה זו, נדון קודם כל ביסודות הסוגיא: | לפני שנחזור לעסוק בשאלה זו, נדון קודם כל ביסודות הסוגיא: | ||
==השבת אבדה לגוי== | ==השבת אבדה לגוי== | ||
מהגמרא שראינו לעיל, עולה באופן ברור שלא קיימת מצוות השבת אבדה לגוי. דין זה עולה באופן ישיר יותר משתי גמרות אחרות: | מהגמרא שראינו לעיל, עולה באופן ברור שלא קיימת מצוות השבת אבדה לגוי. דין זה עולה באופן ישיר יותר משתי גמרות אחרות: | ||
*בגמרא בסנהדרין ([http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=306&amud=152&fs=0 עו:]) לומד '''רב יהודה בשם רב''' מהפסוק "למען ספות הרוה את הצמאה" (דברים כט יח) איסור מפורש על השבת אבדה לגוי. | *בגמרא בסנהדרין ([http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=306&amud=152&fs=0 עו:]) לומד '''רב יהודה בשם רב''' מהפסוק "למען ספות הרוה את הצמאה" (דברים כט יח) איסור מפורש על השבת אבדה לגוי.<BR/> | ||
*בגמרא בבבא קמא ([http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=303&amud=226&fs=0 קיג:]) לומד '''רב חמא בר גוריא''' בשם רב מהפסוק "אבדת אחיך", שחיוב השבת אבדה נוהג אך ורק ביהודי – ולא בגוי. | *בגמרא בבבא קמא ([http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=303&amud=226&fs=0 קיג:]) לומד '''רב חמא בר גוריא''' בשם רב מהפסוק "אבדת אחיך", שחיוב השבת אבדה נוהג אך ורק ביהודי – ולא בגוי.<BR/> | ||
מצינו, אם כן, שני מקורות שונים הנובעים ישירות מהפסוקים לכך שאין צורך, ואולי אף אסור, להשיב אבדה לבעליה הגוי. אך קשה, מדוע ישנו צורך בשני פסוקים כדי ללמוד את אותו הדין? נראה כי מכל פסוק עולה אופי אחר לדין שלא מחזירים אבדה לגוי, אופי שנעמוד עליו כעת. | מצינו, אם כן, שני מקורות שונים הנובעים ישירות מהפסוקים לכך שאין צורך, ואולי אף אסור, להשיב אבדה לבעליה הגוי. אך קשה, מדוע ישנו צורך בשני פסוקים כדי ללמוד את אותו הדין? נראה כי מכל פסוק עולה אופי אחר לדין שלא מחזירים אבדה לגוי, אופי שנעמוד עליו כעת. | ||
==="למען ספות הרוה"=== | ==="למען ספות הרוה"=== | ||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
* למרות שחוקית למאבד כבר אין זיקה ממונית אל החפץ, למוצא יש חיוב דאורייתא מנותק וחיצוני להשיב את החפץ לבעליו הקודמים – השבת אבידה היא '''דין באיסורים'''. | * למרות שחוקית למאבד כבר אין זיקה ממונית אל החפץ, למוצא יש חיוב דאורייתא מנותק וחיצוני להשיב את החפץ לבעליו הקודמים – השבת אבידה היא '''דין באיסורים'''. | ||
====ספקות==== | ====ספקות==== | ||
לשאלה זו אבני בוחן ונפקא-מינות רבות, שאולי המשמעותית ביותר ביניהן היא מה עושים במקרה של ספק – שהרי אם מדובר בדין איסורי, יש לפסוק שבמצב של [[ספק דאורייתא לחומרא|ספק דאורייתא נוקטים לחומרא]], והחובה להחזיר את האבידה נותרת על כנה, בעוד אם החיוב הוא תוצאה של דין ממוני, יש לפסוק שבמצב של ספק ממונות נוקטים לקולא לטובת הנתבע, [http://daf-yomi.com/DafYomi_Page.aspx?vt=1&id=4872 (חולין קלד.)] ואין חיוב להחזיר את האבידה. | לשאלה זו אבני בוחן ונפקא-מינות רבות, שאולי המשמעותית ביותר ביניהן היא מה עושים במקרה של ספק – שהרי אם מדובר בדין איסורי, יש לפסוק שבמצב של [[ספק דאורייתא לחומרא|ספק דאורייתא נוקטים לחומרא]], והחובה להחזיר את האבידה נותרת על כנה, בעוד אם החיוב הוא תוצאה של דין ממוני, יש לפסוק שבמצב של ספק ממונות נוקטים לקולא לטובת הנתבע, [http://daf-yomi.com/DafYomi_Page.aspx?vt=1&id=4872 (חולין קלד.)] ואין חיוב להחזיר את האבידה.<BR/> | ||
ואכן, נחלקו הראשונים בשאלה זו. המשנה [http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=304&amud=41&fs=0 (בבא מציעא ב א)] אומרת שכאשר אדם מוצא מציאה הוא מחויב להכריז עליה. על דין זה במצב של ספק נחלקו הרא"ש והרמב"ם: ה'''רא"ש''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42274&st=&pgnum=11&hilite= (בבא מציעא פ"ב ס"א)] פוסק שהחיוב להכריז קיים גם במצבי ספק, כיוון ש[[ספק דאורייתא לחומרא|ספק דאורייתא לחומרא]] (ואין להקשות מהדין [[ספק הינוח וודאי הינוח|"ספק הינוח לא יטול ואם נטל לא יחזיר"]], שהרי שם בעצם אין צד של אבדה). כלומר, לדידו השבת אבדה היא דין איסורי. לעומתו פוסק ה'''רמב"ם''' כנגדו [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=11&hilchos=66&perek=15&halocha=12&hilite= (גזלה ואבדה פט"ו הי"ב)] שאמנם אסור לקחת חפץ במצב של ספק, אך לאחר שהחפץ נלקח אין חובה להכריז עליו. כמו הרמב"ם כתב ה'''אור זרוע''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8924&st=&pgnum=105 (אור זרוע ג פסקי בבא מציעא סו)]. לשיטתם, השבת אבידה היא דין ממוני. | ואכן, נחלקו הראשונים בשאלה זו. המשנה [http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=304&amud=41&fs=0 (בבא מציעא ב א)] אומרת שכאשר אדם מוצא מציאה הוא מחויב להכריז עליה. על דין זה במצב של ספק נחלקו הרא"ש והרמב"ם: ה'''רא"ש''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42274&st=&pgnum=11&hilite= (בבא מציעא פ"ב ס"א)] פוסק שהחיוב להכריז קיים גם במצבי ספק, כיוון ש[[ספק דאורייתא לחומרא|ספק דאורייתא לחומרא]] (ואין להקשות מהדין [[ספק הינוח וודאי הינוח|"ספק הינוח לא יטול ואם נטל לא יחזיר"]], שהרי שם בעצם אין צד של אבדה). כלומר, לדידו השבת אבדה היא דין איסורי. לעומתו פוסק ה'''רמב"ם''' כנגדו [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=11&hilchos=66&perek=15&halocha=12&hilite= (גזלה ואבדה פט"ו הי"ב)] שאמנם אסור לקחת חפץ במצב של ספק, אך לאחר שהחפץ נלקח אין חובה להכריז עליו. כמו הרמב"ם כתב ה'''אור זרוע''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8924&st=&pgnum=105 (אור זרוע ג פסקי בבא מציעא סו)]. לשיטתם, השבת אבידה היא דין ממוני. | ||
====כהן בבית קברות==== | ====כהן בבית קברות==== | ||
דוגמא נוספת למקום בו מחלוקת זו באה לידי ביטוי היא הגמרא [http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=304&amud=59&fs=0 (בבא מציעא ל.)] המונה רשימה קצרה של אישים הפטורים מהשבת אבדה, שאחד מהם הוא כהן הפטור מהשבה במקרה בו האבידה נמצאת בבית קברות. הגמרא מסבירה פטור זה בכך שאמנם מחד גיסא קיימת על הכהן מצוות עשה של 'השב תשיבם', אך מנגד חלים עליו ציווי לא תעשה ועשה המיוחדים לכהן האוסרים עליו להכנס לבית הקברות, וחיוב עשה לא יכול לדחות את הצירוף של חיובי לא תעשה ועשה יחד. | דוגמא נוספת למקום בו מחלוקת זו באה לידי ביטוי היא הגמרא [http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=304&amud=59&fs=0 (בבא מציעא ל.)] המונה רשימה קצרה של אישים הפטורים מהשבת אבדה, שאחד מהם הוא כהן הפטור מהשבה במקרה בו האבידה נמצאת בבית קברות. הגמרא מסבירה פטור זה בכך שאמנם מחד גיסא קיימת על הכהן מצוות עשה של 'השב תשיבם', אך מנגד חלים עליו ציווי לא תעשה ועשה המיוחדים לכהן האוסרים עליו להכנס לבית הקברות, וחיוב עשה לא יכול לדחות את הצירוף של חיובי לא תעשה ועשה יחד.<BR/> | ||
ה'''רמב"ן''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40906&st=&pgnum=31 (חידושי הרמב"ן בבא מציעא ל. ד"ה קרא למאי)] מקשה כיצד מתחייב הכהן ב'השב תשיבם' על אבדה כזו כלל, שהרי כדי להתחייב בהשבת אבידה הוא צריך להגביה אותה. הרמב"ן דוחק ומשיב שמדובר דווקא במקרה בו הכהן כבר נכנס לבית הקברות והרים את המציאה. לעומתו, ה'''ר"ן''' (חידושי הר"ן בבא מציעא ל. ד"ה קרא למאי) מסביר שהכהן מתחייב ב'השב תשיבם' כבר ברגע הראיה. דומה כי מחלוקתם גם היא נובעת משאלת מקור חיוב השבת אבידה. אם נאמר שהשבת אבדה הינה דין ממוני הנובע ממצבו הקנייני של החפץ, ברור מדוע החיוב יוצר דווקא אך ורק ברגע ההגבהה – מעשה הקניין – וניתן להבין מדוע הרמב"ן, שכנראה סבר כך, נדחק לפרש באופן זה. ברם, אם נאמר שהשבת אבדה היא דין איסורי הנובע אך ורק מציווי התורה הספציפי, אין סיבה לחלק בין רגע ההגבהה לרגע הראיה ויש יותר סברא לחייב דווקא מהראיה. | ה'''רמב"ן''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40906&st=&pgnum=31 (חידושי הרמב"ן בבא מציעא ל. ד"ה קרא למאי)] מקשה כיצד מתחייב הכהן ב'השב תשיבם' על אבדה כזו כלל, שהרי כדי להתחייב בהשבת אבידה הוא צריך להגביה אותה. הרמב"ן דוחק ומשיב שמדובר דווקא במקרה בו הכהן כבר נכנס לבית הקברות והרים את המציאה. לעומתו, ה'''ר"ן''' (חידושי הר"ן בבא מציעא ל. ד"ה קרא למאי) מסביר שהכהן מתחייב ב'השב תשיבם' כבר ברגע הראיה. דומה כי מחלוקתם גם היא נובעת משאלת מקור חיוב השבת אבידה. אם נאמר שהשבת אבדה הינה דין ממוני הנובע ממצבו הקנייני של החפץ, ברור מדוע החיוב יוצר דווקא אך ורק ברגע ההגבהה – מעשה הקניין – וניתן להבין מדוע הרמב"ן, שכנראה סבר כך, נדחק לפרש באופן זה. ברם, אם נאמר שהשבת אבדה היא דין איסורי הנובע אך ורק מציווי התורה הספציפי, אין סיבה לחלק בין רגע ההגבהה לרגע הראיה ויש יותר סברא לחייב דווקא מהראיה. | ||
====מציאת גוי==== | ====מציאת גוי==== | ||
נחזור לנקודת המוצא – השבת אבדה לגוי. כעת נקודת המחלוקת בסוגיין ברורה יותר: ה'''רמב"ם''' ודעימיה סוברים שהשבת אבדה הינה דין ממוני, ולכן יש צורך בסיבה חוקית-אקטיבית כדי להפקיע את הבעלות של הגוי על החפץ. לעומתם, ה'''מאירי''' אינו סובר שאבדה היא דין ממוני, הוא אף כותב [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40773&st=&pgnum=325 (בית הבחירה בבא קמא קיג:)] שאבידה היא 'מקצת קניין', כלומר שלמוצא יש ממש דין בעלות מסוים בחפץ. ממילא לשיטתו כל דין השבת אבדה הוא דין איסורי, ובמקום כזה אפשר לומר שמדובר בדין של 'האחווה' בלבד ולמעט ממנו גוי ואין צורך בסיבות חיוביות כדי להפקיע ממון. | נחזור לנקודת המוצא – השבת אבדה לגוי. כעת נקודת המחלוקת בסוגיין ברורה יותר: ה'''רמב"ם''' ודעימיה סוברים שהשבת אבדה הינה דין ממוני, ולכן יש צורך בסיבה חוקית-אקטיבית כדי להפקיע את הבעלות של הגוי על החפץ. לעומתם, ה'''מאירי''' אינו סובר שאבדה היא דין ממוני, הוא אף כותב [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40773&st=&pgnum=325 (בית הבחירה בבא קמא קיג:)] שאבידה היא 'מקצת קניין', כלומר שלמוצא יש ממש דין בעלות מסוים בחפץ. ממילא לשיטתו כל דין השבת אבדה הוא דין איסורי, ובמקום כזה אפשר לומר שמדובר בדין של 'האחווה' בלבד ולמעט ממנו גוי ואין צורך בסיבות חיוביות כדי להפקיע ממון. <BR/> | ||
נפקא מינה נוספת לשאלה זו בגוי ניתן למצוא במחלוקת המחנה אפרים והש"ך והב"ח: על פי שיטת ה'''מחנה אפרים''' (מחנה אפרים גזלה לא) אבדת גוי תהיה שייכת מיד למוצא, ואילו על פי ה'''ש"ך''' (יו"ד קמו א) בשם ה'''ב"ח''' היא תהיה שייכת לו רק לאחר שהגוי יתייאש. | נפקא מינה נוספת לשאלה זו בגוי ניתן למצוא במחלוקת המחנה אפרים והש"ך והב"ח: על פי שיטת ה'''מחנה אפרים''' (מחנה אפרים גזלה לא) אבדת גוי תהיה שייכת מיד למוצא, ואילו על פי ה'''ש"ך''' (יו"ד קמו א) בשם ה'''ב"ח''' היא תהיה שייכת לו רק לאחר שהגוי יתייאש. | ||
==תירוצים לקושיית הפתיחה== | ==תירוצים לקושיית הפתיחה== | ||
| שורה 38: | שורה 38: | ||
===שיטה ראשונה=== | ===שיטה ראשונה=== | ||
* ה'''רמב"ן''' (כתובות טו: ד"ה אם רוב), ה'''ריטב"א''' (כתובות טו: ד"ה אם רוב) וה'''רשב"א''' בתירוצו הראשון [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49392&st=&pgnum=58 (כתובות ד"ה אם רוב)] מסבירים שהמוצא אינו בעלים על האבידה, כיוון שכך מוחזקתו באבידה קלושה ואפשר ללכת במקרה זה על פי הרוב ולהוציאה מידו. | * ה'''רמב"ן''' (כתובות טו: ד"ה אם רוב), ה'''ריטב"א''' (כתובות טו: ד"ה אם רוב) וה'''רשב"א''' בתירוצו הראשון [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49392&st=&pgnum=58 (כתובות ד"ה אם רוב)] מסבירים שהמוצא אינו בעלים על האבידה, כיוון שכך מוחזקתו באבידה קלושה ואפשר ללכת במקרה זה על פי הרוב ולהוציאה מידו. | ||
* '''תוספות''' [http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=297&amud=30&fs=0 (כתובות טו: ד"ה אם רוב)] מחלקים ואומרים שדברי שמואל (בבא בתרא צב:) שאין הולכים בממון אחר הרוב אמורים רק במקרה בו החפץ המוחזק הגיע ליד המחזיק בהיתר ומדעת הבעלים, מה שאין כן במקרה שלפנינו – בו האבידה הגיע למוצא במקרה. לכן ממילא במקרה דנן כן הולכים אחר הרוב ומוציאים מהמוצא את האבדה . | * '''תוספות''' [http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=297&amud=30&fs=0 (כתובות טו: ד"ה אם רוב)] מחלקים ואומרים שדברי שמואל (בבא בתרא צב:) שאין הולכים בממון אחר הרוב אמורים רק במקרה בו החפץ המוחזק הגיע ליד המחזיק בהיתר ומדעת הבעלים, מה שאין כן במקרה שלפנינו – בו האבידה הגיע למוצא במקרה. לכן ממילא במקרה דנן כן הולכים אחר הרוב ומוציאים מהמוצא את האבדה .<BR/> | ||
הצד השווה בשני התירוצים הללו הוא שהם מדברים על ריעותא במוחזקותו החוקית של מוצא האבדה, כלומר, לדידם השבת אבדה הינה דין בממונות הנשפט על פי דיני הקניין הרגילים. | הצד השווה בשני התירוצים הללו הוא שהם מדברים על ריעותא במוחזקותו החוקית של מוצא האבדה, כלומר, לדידם השבת אבדה הינה דין בממונות הנשפט על פי דיני הקניין הרגילים. | ||
===שיטה שנייה=== | ===שיטה שנייה=== | ||
| שורה 50: | שורה 50: | ||
* גם אם לך על פי שיטת ה'''פרי מגדים''', נוכל אולי להסתדר עם שיטת טוב למאירי. אך עם שיטת הרא"ש, הכותב בהדיא [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42274&st=&pgnum=11&hilite= (בבא מציעא פ"ב ס"א)] שבמקרה של ספק יש חובה להכריז ולהחזיר את האבידה, תירוץ זה אינו מועיל. | * גם אם לך על פי שיטת ה'''פרי מגדים''', נוכל אולי להסתדר עם שיטת טוב למאירי. אך עם שיטת הרא"ש, הכותב בהדיא [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42274&st=&pgnum=11&hilite= (בבא מציעא פ"ב ס"א)] שבמקרה של ספק יש חובה להכריז ולהחזיר את האבידה, תירוץ זה אינו מועיל. | ||
====תירוץ שני==== | ====תירוץ שני==== | ||
ניתן לנסות ולפתור את הבעיה מכיוון שונה. נהפוך את השאלה ליותר כללית: הרי לכאורה אפשר להוסיף את האלמנט האיסורי בכל ספק ממון. לו יצויר שישנה תביעה ממונית של ראובן כלפי שמעון במציאות של [[ממון המוטל בספק|ממון המוטל בספק]], ניתן לטעון, באופן עקרוני, שבמידה וננהג בהתאם לכללי ב"ד הרגילים (המוציא מחברו עליו הראיה) ונשאיר את הממון בידי שמעון אזי הממון יהיה ספק גזול ביד שמעון. במצב של ספק גזל ממילא יתחייב שמעון לתת לראובן את הממון מדין [[ספק דאורייתא לחומרא|ספק דאורייתא לחומרא]]. | ניתן לנסות ולפתור את הבעיה מכיוון שונה. נהפוך את השאלה ליותר כללית: הרי לכאורה אפשר להוסיף את האלמנט האיסורי בכל ספק ממון. לו יצויר שישנה תביעה ממונית של ראובן כלפי שמעון במציאות של [[ממון המוטל בספק|ממון המוטל בספק]], ניתן לטעון, באופן עקרוני, שבמידה וננהג בהתאם לכללי ב"ד הרגילים (המוציא מחברו עליו הראיה) ונשאיר את הממון בידי שמעון אזי הממון יהיה ספק גזול ביד שמעון. במצב של ספק גזל ממילא יתחייב שמעון לתת לראובן את הממון מדין [[ספק דאורייתא לחומרא|ספק דאורייתא לחומרא]]. <BR/> | ||
'''קונטרס הספקות''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51219&st=&pgnum=45 (כלל א אות ו)] מביא את ה'''מוהרי"ב''' האומר שאין להתייחס לאלמנט של הגזל בבעיה הזו כיוון שהוא דו-צדדי. הרי סוף-סוף אם יחזיר שמעון את הממון לראובן בגלל ספק חיוב השבת גזל, יחולו על ראובן אתו הספק ואותו החיוב בדיוק. | '''קונטרס הספקות''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51219&st=&pgnum=45 (כלל א אות ו)] מביא את ה'''מוהרי"ב''' האומר שאין להתייחס לאלמנט של הגזל בבעיה הזו כיוון שהוא דו-צדדי. הרי סוף-סוף אם יחזיר שמעון את הממון לראובן בגלל ספק חיוב השבת גזל, יחולו על ראובן אתו הספק ואותו החיוב בדיוק.<BR/> | ||
תירוצו של ה'''מוהרי"ב''' מזמין קושיה מתבקשת: הרי על פי המודל המתואר להלן ניתן להוציא ממון על פי רוב. כלומר, אם מדובר במקרה בו לתובע יש תביעה המחוזקת באמצעות רוב הוא יכול לנצח בתביעה. שהרי אמנם שמעון יצטרך לתת את הממון בשל ספק הגזל, אך ראובן לא יצטרך להחזיר לו – כי באיסורים הולכים אחר הרוב וממילא ספק הגזל יתבטל והממון ישאר אצל ראובן. אם כך, נמצאנו מוציאים ממון מספק! וכך מקשים ה'''רב שמעון שקופ''' (שערי יושר ה א) ו'''בעל קונטרס הספקות''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51219&st=&pgnum=49 (כלל א אות ו)] | תירוצו של ה'''מוהרי"ב''' מזמין קושיה מתבקשת: הרי על פי המודל המתואר להלן ניתן להוציא ממון על פי רוב. כלומר, אם מדובר במקרה בו לתובע יש תביעה המחוזקת באמצעות רוב הוא יכול לנצח בתביעה. שהרי אמנם שמעון יצטרך לתת את הממון בשל ספק הגזל, אך ראובן לא יצטרך להחזיר לו – כי באיסורים הולכים אחר הרוב וממילא ספק הגזל יתבטל והממון ישאר אצל ראובן. אם כך, נמצאנו מוציאים ממון מספק! וכך מקשים ה'''רב שמעון שקופ''' (שערי יושר ה א) ו'''בעל קונטרס הספקות''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51219&st=&pgnum=49 (כלל א אות ו)] | ||
אך יש לומר שבמקום בו יש הכרעת ב"ד היכן הממון צריך להיות לא קיים איסור גזל מלכתחילה, ולכן ממילא לא נכנס למצב אותו תארנו וגם הרוב לא יסייע. כך כתב גם בעל '''קונטרס הספקות''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51219&st=&pgnum=50 (כלל א אות ו)]. כעת, אם ניישם את הפרדיגמה הזו על המקרה שלנו יצא כפתור ופרח. במקרה של ספק מוחלט, אם המוצא יקיים את מצוות השבת האבידה מספק היהודי יצטרך גם ה[[אסופי|אסופי]] עצמו להשיב את אותה האבידה מספק, שהרי הממון אינו שלו מהדין, רק מכוח ספק מצוות השבה. ברם, אם הוא רוב ישראל לא יוטל עליו חיוב השבה והממון יוכל להישאר אצלו. | אך יש לומר שבמקום בו יש הכרעת ב"ד היכן הממון צריך להיות לא קיים איסור גזל מלכתחילה, ולכן ממילא לא נכנס למצב אותו תארנו וגם הרוב לא יסייע. כך כתב גם בעל '''קונטרס הספקות''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51219&st=&pgnum=50 (כלל א אות ו)]. כעת, אם ניישם את הפרדיגמה הזו על המקרה שלנו יצא כפתור ופרח. במקרה של ספק מוחלט, אם המוצא יקיים את מצוות השבת האבידה מספק היהודי יצטרך גם ה[[אסופי|אסופי]] עצמו להשיב את אותה האבידה מספק, שהרי הממון אינו שלו מהדין, רק מכוח ספק מצוות השבה. ברם, אם הוא רוב ישראל לא יוטל עליו חיוב השבה והממון יוכל להישאר אצלו. | ||