הבדלים בין גרסאות בדף "נאמנות האב על בנו לבכורה ולאיסורים (דין 'יכיר')"

נאמנות האב על בנו לבכורה ולאיסורים (דין 'יכיר') (עריכה)

גרסה מ־09:24, 10 ביוני 2016

נוספו 304 בתים , 09:24, 10 ביוני 2016

אין תקציר עריכה

שרגא פייבל

138

עריכות

@@ שורה 111: / שורה 111: @@
 * '''יכיר' ברשע''': '''רע"א''' (כתובות כה ב) הסתפק אם יש נאמנות של 'יכיר' לאב רשע הפסול לעדות. ה'''מנחת אליעזר''' (ג ל) נוטה להכריע שנאמנות 'יכיר' זה לא מדיני עדות, וגם רשע נאמן. וכן פסק ה'''אור גדול''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14583&st=&pgnum=53 (ב)] (אע"פ שסובר שיש ל'יכיר' גדר של עדות כאן התורה התירה, עיי"ש), וכן ה'''בית מאיר''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36279&st=&pgnum=17&hilite= (אה"ע ויג)], וכן '''אגרות משה''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=921&st=&pgnum=22&hilite= (אה"ע ד כג)].
-* '''נוגע בעדותו''': בספר '''בנין עולם''' (ו י) נוטה להכריע שאין האב עדיף על עדים, והוא לא נאמן כאשר הוא נוגע. וכך פסק '''חת"ס''' (שו"ת עו). ויש גם ב'''שו"ת הרי"ד''' (צב) משמעות לכך שאין נאמנות 'יכיר' בנוגע בעדותו. לעומתם פסקו '''תשב"ץ''' (ב צ), '''ריב"ש''' (מא) שנוגע כשר להכיר, וכמותם פסקו רבים.
+* '''נוגע בעדותו''': בספר '''בנין עולם''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=749&st=&pgnum=362 (ו י)] נוטה להכריע שאין האב עדיף על עדים, והוא לא נאמן כאשר הוא נוגע. וכך פסק '''חת"ס''' (שו"ת עו). ויש גם ב'''שו"ת הרי"ד''' (צב) משמעות לכך שאין נאמנות 'יכיר' בנוגע בעדותו. לעומתם פסקו '''תשב"ץ''' (ב צ), '''ריב"ש''' (מא) שנוגע כשר להכיר, וכמותם פסקו רבים.
 * '''נגד עדים''': '''רשב"ם''' (ב"ב קכז א ד"ה היו מוחזקים) סובר שאין נאמנות לאב להכיר את בנו נגד עדים, ה'''רמב"ן''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52681&st=&pgnum=188 (ב"ב שם)] חולק וסובר שאפילו שיש עדים שבן אחד גדול מהשני, נאמן האב לומר שהשני הוא הבכור, וע"י כך יעשה את הגדול לממזר. והאחרונים נחלקו בשיטתו במקרה שיסתור את דברי העדים ויאמר שהקטן הוא הבכור והגדול הוא הקטן (ואינו ממזר), '''מהרשד"ם''' (חו"מ שד) סובר שאינו נאמן. ו'''מהריב"ל''' (א סד) סובר שאף בזה הוא נאמן.
 * '''כובש עדותו''': '''חוט המשולש''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=858&st=&pgnum=31&hilite= (א ג)] סובר שאין חיוב לאב להעיד על בנו, ולא עובר על 'ואם לא יגיד'. אמנם ה'''רמב"ן''' (ספר המצוות מל"ת הנוספות יב) סובר שלגבי הכרת בכורה יש מצוות עשה להכירו, וזה נלמד מהמילה 'יכיר'.
-* '''משים עצמו רשע''': רבים מהראשונים שאלו איך נאמן להעיד שבנו בן גרושה, הלוא הוא משים עצמו רשע שבא על גרושה? ה'''ריטב"א''' (ב"ב קכז ב) יישב שמדובר שאומר שהוא היה שוגג. ועוד יישב שאפילו באומר שהוא מזיד עושים פלגינן ולא מאמינים לו על עצמו שהוא ידע. ה'''מאירי''' (יבמות מז א) חולק ונוקט שב'יכיר' התחדש שהאב נאמן גם היכן שהוא אומר על עצמו שהוא רשע. ה'''מהרשד"ם''' (חו"מ שה) יישב קושיה זו שכיון שרוצה לעשות תשובה שבניו לא יעבדו לחינם במזבח, הוא נאמן (ע"פ תוס' ב"מ ג ב).
+* '''משים עצמו רשע''': רבים מהראשונים שאלו איך נאמן להעיד שבנו בן גרושה, הלוא הוא משים עצמו רשע שבא על גרושה? ה'''ריטב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16210&st=%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%A8&pgnum=474 (ב"ב קכז ב)] יישב שמדובר שאומר שהוא היה שוגג. ועוד יישב שאפילו באומר שהוא מזיד עושים פלגינן ולא מאמינים לו על עצמו שהוא ידע. ה'''מאירי''' (יבמות מז א) חולק ונוקט שב'יכיר' התחדש שהאב נאמן גם היכן שהוא אומר על עצמו שהוא רשע. ה'''מהרשד"ם''' (חו"מ שה) יישב קושיה זו שכיון שרוצה לעשות תשובה שבניו לא יעבדו לחינם במזבח, הוא נאמן (ע"פ תוס' ב"מ ג ב).
 * '''הכרה שנסמכת על אחרים''': ה'''בית שמואל''' (אה"ע ו כז) נוקט שאב נאמן להכיר את בנו גם אם הוא אינו יודע מעצמו את הדבר ונסמך על דברי אשתו, וה'''בית מאיר''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36279&st=&pgnum=17&hilite= (שם)] חולק וסובר שאין נאמנות לאב אלא אם כן יודע הדבר מעצמו. ר' שלמה טנא ב'''ברכת שלמה''' (יא) דן באריכות בדברי הב"ש ונוקט בביאורו שהתורה נתנה לאב כח של בי"ד להכריע על בנו, ומדמה זאת לגמרא '''כתובות''' (פה א) שיכול הדיין לסמוך על מישהו שנאמן עליו תמיד, ואפילו על פסול לעדות, כדי להפוך את השבועה על שכנגדו. ומסתפק בשיטת הב"ש האם מספיק שמאמין לה במקרה הזה, או שצריך שתהיה אשה שנאמנת עליו תמיד.
@@ שורה 128: / שורה 128: @@
 ה'''טור''' (חו"מ רעט ד) בשם ה'''רמ"ה'''  כותב שלמרות שנאמן האב לומר על מי שהוחזק לבנו שהוא עבדו, אם אמו של הילד הוחזקה להיות בת ישראל אז כבר אין לו נאמנות לומר על הבן שהוא בן שפחה, וכך פסק ה'''שו"ע'''. '''ביאור הגר"א''' (ז) ביאר שזה נלמד מהסוגיה ביבמות הנ"ל, שכל היכא שיש סתירה בעדותו שעל בנו הוא אמור להיות נאמן ועל אחרים לא, אז הוא לא נאמן גם על בנו. ונחלקו האחרונים האם ניתן להסיק מדברי הרמ"ה שלא אומרים פלגינן ב'כיר':
-* ה'''קצוה"ח''' (ד) וה'''נתיה"מ''' (ד) הסיקו מדברי הרמ"ה שמתי שיש סתירה לדין של 'יכיר', הוא לא יהיה נאמן, ולא אומרים פלגינן.
+* ה'''קצוה"ח''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8995&st=&pgnum=136&hilite= (ד)] וה'''נתיה"מ''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8640&st=&pgnum=341&hilite= (ד)] הסיקו מדברי הרמ"ה שמתי שיש סתירה לדין של 'יכיר', הוא לא יהיה נאמן, ולא אומרים פלגינן.
 * ר' אלחנן ב'''קובץ הערות''' (מא ג - ד) וב'''קובץ שעורים''' (תנו) מסייג את דברי הרמ"ה, ורק היכא שדין אחד הוא תולדה מהשני לא אומרים פלגינן, ולכן לא שייך להאמין שבנו ממזר ונכדו לא, או שהבן עבד והאם לא שפחה, אבל היכא שמעיד שני דברים ואין אחד מהם תולדה מהשני, אומרים פלגינן. וכך למד הגרש"ש ב'''שערי יושר''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37867&st=&pgnum=167 (ו יג)].