הבדלים בין גרסאות בדף "התרת נדרים על מנהג"

[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%90%D7%99%D7%A8/%D7%A7%D7%9B%D7%95'''בחוות יאיר'''] (בשו"ת קכ"ו) כתב שהחובה לנהוג מנהג אבות נובע ממנהג המקום, וכן נראה מדברי '''הר"ן''' (פסחים פרק רביעי ד"ה ונמצינו למדים) שכותב שהיוצא ממקום ואין דעתו לחזור רשאי להקל במנהגי העיר שעזב. ויוצא לפי החוות יאיר שאם היה מנהג מסוים בקהילה והקהילה חרבה או שאדם עזב את המקום אם אין דעתו לחזור, אין הוא חייב להמשיך לנהוג במנהגי אותה העיר והרחיב '''המטה יוסף''' (יו"ד סו"ס א)  שאף בתקנות קהילה כל עוד לא היו תקנות גדולות של גדולי הדור אלא תקנות מקומיות- פוקעות עם שינוי המקום, ומכל מקום הוא מצריך התרת נדרים. [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8943&hilite=43f12c7b-2bb8-41c1-b396-07ae94510aac&st=%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%95%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%9D&pgnum=205 '''והמשא מלך'''] (חקירה יא) הוסיף שחובת קיום המנהגים נוגעת לישיבה הקהילה, וכל זמן שהקהילה קיימת כאחת אז גם אם היא זזה אין החובה פוקעת אפילו אם היא נודדת, אבל כיחידים החובה פוקעת והרי הם בטלים למקום החדש אליו הגיעו, משום שכל מה שנאמר ש'קמא קמא בטיל' הוא לגבי יחידים שהגיעו לקהילה אחרת אבל לא לגבי קהילות שלמות שנדדו. ונראה שדין זה מוסכם, אלא שקיים דיון לגבי קהילות האשכנזים שהגיעו ארצה האם יש להם דין של 'קמא קמא בטיל' או שהגיעו כקהילות ואז לא בטלים, ואין כאן מקום להאריך.