הבדלים בין גרסאות בדף "דרכים שלא לעבור בבל יראה ובל ימצא"

אין תקציר עריכה
שורה 5: שורה 5:
האיסור להשאיר ולקיים חמץ ברשותו בפסח והדרכים שלא לעבור בלאו זה.
האיסור להשאיר ולקיים חמץ ברשותו בפסח והדרכים שלא לעבור בלאו זה.


איסור השהיית חמץ בפסח נאסר בתורה בשני לאוים,"שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם" ו"לא יראה לך חמץ בכל גבולך"                                                                                               
איסור השהיית חמץ בפסח נאסר בתורה בשני לאוים,'''"שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם"('''שמות יב יט) ו'''"לא יראה לך חמץ בכל גבולך"'''(שמות יג יז)                                                                                                


הגמ' מביאה ברייתא הדורשת פסוקים אלו ולומדת מהם את גדרי האיסור.                               
הגמ' מביאה ברייתא הדורשת פסוקים אלו ולומדת מהם את גדרי האיסור.                               


"לא יראה לך שאור בכל גבולך- שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה"<BR/>  
"לא ירא'''ה לך שאור בכל גבולך- שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה"''''''טקסט מודגש'''<BR/>  
משמע  שהאיסור חל רק בחמץ ששלך ושאפשר לראותו.                                                                                                             
משמע  שהאיסור חל רק בחמץ ששלך ושאפשר לראותו.                                                                                                             




"יכול יטמין ויקבל פקדונות? תלמוד לומר לא ימצא בבתיכם" האיסור חל גם בחמץ טמון וגם בחמץ שאינו שלך.                                                                                                                   
'''"יכול יטמין ויקבל פקדונות? תלמוד לומר לא ימצא בבתיכם"''' האיסור חל גם בחמץ טמון וגם בחמץ שאינו שלך.                                                                                                                   


מפשט הפסוקים עולה שהאיסור הקל (לא יראה לך) חל במרחב גדול (בכל גבולך) ואילו האיסור החמור(לא ימצא) חל במרחב מצומצם יותר(לא ימצא בבתיכם)  
מפשט הפסוקים עולה שהאיסור הקל (לא יראה לך) חל במרחב גדול (בכל גבולך) ואילו האיסור החמור(לא ימצא) חל במרחב מצומצם יותר(לא ימצא בבתיכם)  


הברייתא העלתה הוא אמינא זו:<BR/>     
הברייתא העלתה הוא אמינא זו:<BR/>     
"ועדיין אני אומר, בבתים עובר משום בל יראה ובל ימצא ובל יטמין ובל יקבל פקדונות מן הנכרי ,בגבולין,  
"'''ועדיין אני אומר, בבתים עובר משום בל יראה ובל ימצא ובל יטמין ובל יקבל פקדונות מן הנכרי ,בגבולין,  


שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה,
שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה,


מיניין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה? ת"ל שאור שאור לגזרה שווה"  
מיניין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה? ת"ל שאור שאור לגזרה שווה"  
'''


הרי שהשוותה התורה את הדינים בין הגבולין לבתים.                                                                                                         
הרי שהשוותה התורה את הדינים בין הגבולין לבתים.                                                                                                         
שורה 56: שורה 56:
=== ''שיטת ר"י''' ===
=== ''שיטת ר"י''' ===
                                                                                                                            
                                                                                                                            
"והא דאמרינן בנדרים הפקר בפני שלשה,מדאורייתא אין צריך"                                           
'''"והא דאמרינן בנדרים הפקר בפני שלשה,מדאורייתא אין צריך"'''                                          
   
   


הפקרה כבכל התורה כולה מועילה לסילוק בעלות בחפץ מסוים.<BR/>בהפקרה רגילה הצריכו חכמים לבצע פעולות המגבות את רצון המפקיר שבאמת מפקיר ברצינות, <BR/>כדוגמת דיבור "שדברים שבלב אינם דברים",הפקרה בפני שלשה אנשים והוצאה מרשותו,<BR/> ביצוע הפקרה כזו קודם זמן איסורו מוציאה את החמץ מרשותו(שאחרי זמן איסורו אינו ברשותו להפקירו),ואמרה התורה "לא יראה לך " וחמץ זה אינו שלך ואינו עובר עליו.<BR/>                                                                    אלא שבחמץ,מכיוון שמצד חומר איסורו ברור שאין המפקיר רוצה בו והוא ודאי מפקירו,הרי שכאן לא הצריכו חכמים פעולות מעשיות ורשמיות ,ו"מבטלו בלבו ודיו".                                                     
הפקרה כבכל התורה כולה מועילה לסילוק בעלות בחפץ מסוים.<BR/>בהפקרה רגילה הצריכו חכמים לבצע פעולות המגבות את רצון המפקיר שבאמת מפקיר ברצינות, <BR/>כדוגמת דיבור "שדברים שבלב אינם דברים",הפקרה בפני שלשה אנשים והוצאה מרשותו,<BR/> ביצוע הפקרה כזו קודם זמן איסורו מוציאה את החמץ מרשותו(שאחרי זמן איסורו אינו ברשותו להפקירו),ואמרה התורה "לא יראה לך " וחמץ זה אינו שלך ואינו עובר עליו.<BR/>                                                                    אלא שבחמץ,מכיוון שמצד חומר איסורו ברור שאין המפקיר רוצה בו והוא ודאי מפקירו,הרי שכאן לא הצריכו חכמים פעולות מעשיות ורשמיות ,'''ו"מבטלו בלבו ודיו"'''.                                                     


==='''שיטת הר"ן''' ===
==='''שיטת הר"ן''' ===
                                                                                                                                              
                                                                                                                                              
" חמץ שאני,לפי שאינו ברשותו של אדם...ומשום הכי בגילו דעתא בעלמא דלא ניחא ליה דליהוי זכותא בגוויה כלל,סגי"      <BR/>                                                                                                        בעיניין פרורי חמץ (אפילו אם נאמר שיש בהם כשיעור לעבור בב"י) ,אמרה הגמרא שאין עוברים עליהם בב"י מצד חוסר חשיבותם ולמדו זאת  מסופי תאנים ש"בזמן שאין בעל הבית מקפיד עליהם מותרין משום גזל"<BR/> ופירש הר"ן(וכן הרא"ש) שחוסר חשיבותם הממונית גורם לבעלות קלושה,<BR/>ולכן בגילוי דעת בעלמא יוצאים להפקר,מכאן למד הר"ן שבחמץ הואיל ועומד להאסר בהנאה  הרי שחשיבותו הממונית פחותה,ובגילוי דעת שאינו רוצה זכות בו יוצא להפקר.                                                                                                                                         
'''" חמץ שאני,לפי שאינו ברשותו של אדם...ומשום הכי בגילו דעתא בעלמא דלא ניחא ליה דליהוי זכותא בגוויה כלל,סגי"'''     <BR/>                                                                                                        בעיניין פרורי חמץ (אפילו אם נאמר שיש בהם כשיעור לעבור בב"י) ,אמרה הגמרא שאין עוברים עליהם בב"י מצד חוסר חשיבותם ולמדו זאת  מסופי תאנים '''ש"בזמן שאין בעל הבית מקפיד עליהם מותרין משום גזל"'''<BR/> ופירש הר"ן(וכן הרא"ש) שחוסר חשיבותם הממונית גורם לבעלות קלושה,<BR/>ולכן בגילוי דעת בעלמא יוצאים להפקר,מכאן למד הר"ן שבחמץ הואיל ועומד להאסר בהנאה  הרי שחשיבותו הממונית פחותה,ובגילוי דעת שאינו רוצה זכות בו יוצא להפקר.                                                                                                                                         
''
''
=== 'שיטת הרמב"ן' ===
=== 'שיטת הרמב"ן' ===
שורה 70: שורה 70:


ולמד הרמב"ן מהות בטול זו מלשון הפסוקים:<BR/>                                                                                       
ולמד הרמב"ן מהות בטול זו מלשון הפסוקים:<BR/>                                                                                       
"תשביתו אותו משאור, ולא יראה שאור אלא שיהא בעיניך כשרוף, והוי רואה אותו כעפר ואפר ולא תהא רוצה בקיומו"                      <BR/>                                                                                                          הציווי "תשביתו" אינו הגדרה ברורה לדרך הביעור,ולכן מהלשון "ולא יראה לך" יש ללמוד שאי ראיית השכל,<BR/> אי ההתייחסות לחמץ כחמץ שמיש,מציאתו מרשותו ומספיקה כדי לא לעבור.                                                   
'''"תשביתו אותו משאור, ולא יראה שאור אלא שיהא בעיניך כשרוף, והוי רואה אותו כעפר ואפר ולא תהא רוצה בקיומו"'''                       <BR/>                                                                                                          הציווי "תשביתו" אינו הגדרה ברורה לדרך הביעור,ולכן מהלשון "ולא יראה לך" יש ללמוד שאי ראיית השכל,<BR/> אי ההתייחסות לחמץ כחמץ שמיש,מציאתו מרשותו ומספיקה כדי לא לעבור.                                                   


שיטת '
שיטת '
===''הרמב"ם ורש"י' ===''
===''הרמב"ם ורש"י' ==='
הביטול הוא פעולה בחמץ עצמו ויוצא  לפועל כיחס נפשי אל החמץ "לא יראה",ניתוק יסוד "הנראות" כאי ראיית השכל והחשבתו כעפר,אלא שלא הצריכו את השלב של יצאת החמץ מרשותו(כרמב"ן) ואפילו נשאר בבעלותו ככל עפר,<BR/>ואולי גם יחלקו על אפשרויות ההפקרה המחודשות של כל אחת מהשיטות ואולי זו הסיבה שנמנעו מהגדרת הביטול כהפקר(עיין רמב"ם שמהתורה הפקר בפני אחד).
 
'''מה היא השבתה זו האמורה בתורה היא שיבטלו בלבו ויחשוב אותו כעפר וישים בלבו שאין ברשותו חמץ כלל. ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל'''
 
הביטול הוא פעולה בחמץ עצמו ויוצא  לפועל כיחס נפשי אל החמץ "לא יראה",ניתוק יסוד "הנראות" כאי ראיית השכל<BR/>אלא שלא הצריכו את השלב של יצאת החמץ מרשותו(כרמב"ן) ואפילו נשאר בבעלותו ככל עפר,<BR/>ואולי גם יחלקו על אפשרויות ההפקרה המחודשות של כל אחת מהשיטות ואולי זו הסיבה שנמנעו מהגדרת הביטול כהפקר(עיין רמב"ם שמהתורה הפקר בפני אחד).
   
   


233

עריכות