171
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מיגו דהעזה"
אין תקציר עריכה
| שורה 88: | שורה 88: | ||
תירוץ תוספות, עפ"י פשט דבריהם, הוא חילוק בין טענת כפירה על המלוה- שרק היא נחשבת טענת העזה, ובין הטענות 'לקוחה היא בידי' או 'לא היתה של אביך מעולם' אשר אינן טענות העזה, אף שגם בהן חברו מכיר בשקרו. | תירוץ תוספות, עפ"י פשט דבריהם, הוא חילוק בין טענת כפירה על המלוה- שרק היא נחשבת טענת העזה, ובין הטענות 'לקוחה היא בידי' או 'לא היתה של אביך מעולם' אשר אינן טענות העזה, אף שגם בהן חברו מכיר בשקרו. | ||
התקשו האחרונים במאוד בהבנת דברי התוספות, ובהסבר החילוק בין טענת כפירת מלוה לטענת 'לקוחין' או להד"ם, הרי סוף סוף בכל הטענות הללו חברו מכיר בשקרו, ולא היה | התקשו האחרונים במאוד בהבנת דברי התוספות, ובהסבר החילוק בין טענת כפירת מלוה לטענת 'לקוחין' או להד"ם, הרי סוף סוף בכל הטענות הללו חברו מכיר בשקרו, ולא היה מעזז לטעון כן. וכתב '''הפני יהושע''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14634&st=%D7%A9%22%D7%9A&pgnum=126 ב"ק קז א ד"ה לא דמי]) על תירוץ התוספות כי הדברים קשים להבנה לפי פשטם, ותמה מדוע לא כתבו המפרשים, מלבד ה'''ש"ך''', שום ביאור על דבריהם. | ||
===ביאור התוספות עפ"י תירוץ הש"ך הראשון=== | ===ביאור התוספות עפ"י תירוץ הש"ך הראשון=== | ||
ה'''ש"ך''' בתירוצו הראשון (פב, כללי מיגו אות ו) פירש דברי התוספות כי דווקא במלוה או פיקדון בהן חברו האמינו וסמך עליו ועל כן נתן בידו דבר מה, רק במקרה כזה אין אדם מעיז פניו לחברו המכיר בשקרו שהאמינו וסמך עליו. אך בסתם כפירה בה לא האמינו חברו מעולם, בכפירה כזו מעיז האדם פניו לחברו המכיר בשקרו, | ה'''ש"ך''' בתירוצו הראשון (פב, כללי מיגו אות ו) פירש דברי התוספות כי דווקא במלוה או פיקדון בהן חברו האמינו וסמך עליו ועל כן נתן בידו דבר מה, רק במקרה כזה אין אדם מעיז פניו לחברו המכיר בשקרו שהאמינו וסמך עליו. אך בסתם כפירה בה לא האמינו חברו מעולם, בכפירה כזו מעיז האדם פניו לחברו המכיר בשקרו, ומעיז לטעון 'לקוחין הן בידי' או 'להד"ם', ואין זו העזה גדולה, ולכן אמרינן במקרים כגון אלו מיגו, ש'מה לו לשקר'. | ||
ה'''פני יהושע''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14634&st=%D7%A9%22%D7%9A&pgnum=126 ב"ק קז א ד"ה לא דמי]) חולק על תירוץ זה של הש"ך וכותב שסברת תירוץ זה קשה בעיניו, וגם מעיר כי ביאורו של הש"ך אינו הולם ללשון התוספות. | ה'''פני יהושע''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14634&st=%D7%A9%22%D7%9A&pgnum=126 ב"ק קז א ד"ה לא דמי]) חולק על תירוץ זה של הש"ך וכותב שסברת תירוץ זה קשה בעיניו, וגם מעיר כי ביאורו של הש"ך אינו הולם ללשון התוספות. | ||
| שורה 104: | שורה 104: | ||
אולם, עפ"י דברי ה'''אילת השחר''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51152&st=&pgnum=48 בבא בתרא ה א]) נראה שגם בדעת התוספות אכן ניתן לתרץ את הסוגיות עפ"י התירוץ 'מיגו דהעזה בממון אמרינן, ובשבועה לא אמרינן'. מסביר האילת השחר שמיגו דהעזה של 'פרעתיך עתה' הוא מיגו דהעזה מיוחד, ודווקא בו לא אמרינן מיגו דהעזה אפילו בממון. ומבאר האילת השחר שהעזת המיגו לא נמדדת רק כלפי בעל הדין המכיר בשקרו, אלא גם כלפי דעת העולם, כיצד רואה העולם את הטענה הנוכחית, ואת הטענה אחרת, הזוכה. ואמנם מיגו שבו יש טענת העזה כלפי בעל הדין- בממון אמרינן, אך מיגו בו יש העזה 'כלפי העולם' גם בממון לא אמרינן, שאין אדם רוצה לטעון טענה שבעיני העולם נראית לא הגיונית ושקרית, כטענת 'פרעתיך עתה ושכחת', אף שטענה זו זוכה בדין, לעומת טענת 'פרעתיך אתמול ושכחת' שנראית בעיני העולם כפחות שקרית. בהעזה כזו שכלפי העולם- לא אמרינן מיגו דהעזה כלל. | אולם, עפ"י דברי ה'''אילת השחר''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51152&st=&pgnum=48 בבא בתרא ה א]) נראה שגם בדעת התוספות אכן ניתן לתרץ את הסוגיות עפ"י התירוץ 'מיגו דהעזה בממון אמרינן, ובשבועה לא אמרינן'. מסביר האילת השחר שמיגו דהעזה של 'פרעתיך עתה' הוא מיגו דהעזה מיוחד, ודווקא בו לא אמרינן מיגו דהעזה אפילו בממון. ומבאר האילת השחר שהעזת המיגו לא נמדדת רק כלפי בעל הדין המכיר בשקרו, אלא גם כלפי דעת העולם, כיצד רואה העולם את הטענה הנוכחית, ואת הטענה אחרת, הזוכה. ואמנם מיגו שבו יש טענת העזה כלפי בעל הדין- בממון אמרינן, אך מיגו בו יש העזה 'כלפי העולם' גם בממון לא אמרינן, שאין אדם רוצה לטעון טענה שבעיני העולם נראית לא הגיונית ושקרית, כטענת 'פרעתיך עתה ושכחת', אף שטענה זו זוכה בדין, לעומת טענת 'פרעתיך אתמול ושכחת' שנראית בעיני העולם כפחות שקרית. בהעזה כזו שכלפי העולם- לא אמרינן מיגו דהעזה כלל. | ||
ונראה להוסיף ולחזק דברי האילת השחר, עפ"י פירוש '''התוספות''' בסוגית 'רבא בר שרשום' ([http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=33&format=pdf בבא בתרא לג א ד"ה מיגו]) בו מסביר תוספות שאם אדם היה טוען כנגד יתומים 'לקוחה השדה בידי' היה נאמן, אך עתה כשטוען יש לי חוב אחר שחייבים לו היתומים, אינו נאמן על חוב זה במיגו, שמיגו זה הוא מיגו דהעזה. וקשה, הרי מיגו דהעזה בממון אמרינן! והנה בתוך דבריו מסביר התוספות שלא היה בעל הדין | ונראה להוסיף ולחזק דברי האילת השחר, עפ"י פירוש '''התוספות''' בסוגית 'רבא בר שרשום' ([http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=33&format=pdf בבא בתרא לג א ד"ה מיגו]) בו מסביר תוספות שאם אדם היה טוען כנגד יתומים 'לקוחה השדה בידי' היה נאמן, אך עתה כשטוען יש לי חוב אחר שחייבים לו היתומים, אינו נאמן על חוב זה במיגו, שמיגו זה הוא מיגו דהעזה. וקשה, הרי מיגו דהעזה בממון אמרינן! והנה בתוך דבריו מסביר התוספות שלא היה בעל הדין מעיז לומר כן, כיוון דנפק קלא בעולם שהשדה אינה שלו. לפי דברי האילת השחר הדברים ברורים: כיוון שיש קול בעולם שהשדה אינה שלו, לא היה מעיז פניו כלפי העולם וטוען טענה שהעולם חושב אותה כשקרית, אף שהיא טענה זוכה. ועל כן מיגו דהעזה כזה אף בממון לא אמרינן. | ||
====תירוץ עפ"י נתיבות המשפט==== | ====תירוץ עפ"י נתיבות המשפט==== | ||
'''נתיבות המשפט''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14541&st=&pgnum=160 ע"ח חידושים סק"ח]) עפ"י ה'''תומים''' מסביר באופן אחר מדוע פרעתיך בזמנו מיגו דפרעתיך עתה לא אמרינן, אף שמיגו דהעזה בממון אמרינן. מבאר הנתיבות, שכיוון שלא שכיח שיפרע אדם ביום שנגמר זמן ההלוואה, לכן לא היה | '''נתיבות המשפט''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14541&st=&pgnum=160 ע"ח חידושים סק"ח]) עפ"י ה'''תומים''' מסביר באופן אחר מדוע פרעתיך בזמנו מיגו דפרעתיך עתה לא אמרינן, אף שמיגו דהעזה בממון אמרינן. מבאר הנתיבות, שכיוון שלא שכיח שיפרע אדם ביום שנגמר זמן ההלוואה, לכן לא היה מעיז לטעון טענה כזו. כלומר, זו העזה גדולה מאוד לטעון טענת פרעתיך עתה ובכך לטעון שקרה דבר שאינו שכיח, ובהעזה כזו אין אנו אומרים מיגו דהעזה אף בממון. | ||
===ביאור התוספות עפ"י קצות החושן בשם אחיו=== | ===ביאור התוספות עפ"י קצות החושן בשם אחיו=== | ||