הבדלים בין גרסאות בדף "מיגו דהעזה"

הוסרו 38 בתים ,  21:06, 26 במאי 2016
אין תקציר עריכה
שורה 8: שורה 8:
==מבוא לדין מיגו==
==מבוא לדין מיגו==


ידוע ומפורסם הדין התלמודי 'מיגו' (בעברית- 'מתוך', יופיע גם כ'מה לי לשקר'), המופיע רבות בסוגיות הש"ס. כתב הריטב"א (בבא מציעא, ג א, ד"ה @@@) כי תוקפו של דין זה הוא מדאורייתא, ומקורו מהסברא. נדגים ונבאר את דין מיגו ע"י אחת הסוגיות המפורסמות שבש"ס בדין מיגו.  
ידוע ומפורסם הדין התלמודי 'מיגו' (בעברית- 'מתוך', יופיע גם כ'מה לי לשקר'), המופיע רבות בסוגיות הש"ס. כתב הריטב"א (בבא מציעא, ג א, ד"ה ) כי תוקפו של דין זה הוא מדאורייתא, ומקורו מהסברא. נדגים ונבאר את דין מיגו ע"י אחת הסוגיות המפורסמות שבש"ס בדין מיגו.  


ב'''גמרא''' ([http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=70&format=pdf בבא בתרא ע א]) פסק רב חסדא: כי מפקיד שבידו שטר הפקדה התובע שומר כי יחזיר לו את פקדונו, נאמן השומר לטעון כנגדו שהחזיר לו כבר את הפיקדון ולהישבע על כך, במיגו שהיה יכול לטעון ולהישבע כלפי המפקיד שהפיקדון נאנס. כלומר: שומר הטוען 'נאנס הפיקדון', (או בלשון הש"ס 'נאנסו') טענתו נאמנת אם ישבע שאכן כך היה. אם כן, כאשר טוען השומר כי החזיר את הפיקדון למפקיד, ואף נשבע על כך, יהיה נאמן בטענתו שהחזיר מדין מיגו.
ב'''גמרא''' ([http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=70&format=pdf בבא בתרא ע א]) פסק רב חסדא: כי מפקיד שבידו שטר הפקדה התובע שומר כי יחזיר לו את פקדונו, נאמן השומר לטעון כנגדו שהחזיר לו כבר את הפיקדון ולהישבע על כך, במיגו שהיה יכול לטעון ולהישבע כלפי המפקיד שהפיקדון נאנס. כלומר: שומר הטוען 'נאנס הפיקדון', (או בלשון הש"ס 'נאנסו') טענתו נאמנת אם ישבע שאכן כך היה. אם כן, כאשר טוען השומר כי החזיר את הפיקדון למפקיד, ואף נשבע על כך, יהיה נאמן בטענתו שהחזיר מדין מיגו.
שורה 26: שורה 26:


==מקור הדין==
==מקור הדין==
הראשונים שעל פיהם 'מיגו דהעזה לא אמרינן' למדו דין זה עפ"י פסיקה מפורשת בתלמוד. בגמרא ([http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=22&daf=3&format=pdf בבא מציעא ג, א]) שאל רבה, מפני מה מודה במקצת הטענה צריך להישבע מדאורייתא שאכן אין הוא חייב את חלק התביעה בו הוא כופר, יהא המודה נאמן על כפירתו במיגו, שהיה יכול לכפור בכל התביעה ולהיפטר בלא שבועה, ככל כופר בכל שפטור משבועת התורה. ענה רבה, עפ"י הבנת '''התוס'''' (ד"ה )וה'''רמב"ן''' (ד"ה) רשב"א ריטבא, שמיגו זה הוא מיגו דהעזה, משום שלכפור בכל התביעה כולה זו העזה יותר גדולה מלכפור בחלק מהתביעה, ולכן בטלה ראיית המיגו, וייתכן שטענתו, שחייב רק חלק מהתביעה, שקרית,  וחייב הוא באמת את כל סכום התביעה, ומה שלא שיקר וכפר בכל הוא מפני שלא העיז לעשות כן, ולשקר בפני בעל דינו המכיר בשקרו.
הראשונים שסבירא להו 'מיגו דהעזה לא אמרינן' למדו דין זה, לשיטתם, עפ"י סוגיה מפורשת בתלמוד. בגמרא ([http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=22&daf=3&format=pdf בבא מציעא ג, א]) שאל רבה, מפני מה מודה במקצת הטענה צריך להישבע מדאורייתא שאכן אין הוא חייב את חלק התביעה בו הוא כופר, יהא המודה נאמן על כפירתו במיגו, שהיה יכול לכפור בכל התביעה ולהיפטר בלא שבועה, ככל כופר בכל שפטור משבועת התורה. ענה רבה, עפ"י הבנת '''התוס'''' (ד"ה )וה'''רמב"ן''' (ד"ה) רשב"א ריטבא, שמיגו זה הוא מיגו דהעזה, משום שלכפור בכל התביעה כולה זו העזה יותר גדולה מלכפור בחלק מהתביעה, ולכן בטלה ראיית המיגו, וייתכן שטענתו, שחייב רק חלק מהתביעה, שקרית,  וחייב הוא באמת את כל סכום התביעה, ומה שלא שיקר וכפר בכל הוא מפני שלא העיז לעשות כן, ולשקר בפני בעל דינו המכיר בשקרו.
   
   
דוגמא נוספת לשימוש בדין 'מיגו דהעזה לא אמרינן' נמצא בחידושי הראשונים בסוגיה נוספת. שואלת ה'''גמרא''' (שבועות, מה, א) כיצד ייתכן שהתורה ציוותה על שומר שטוען שהפיקדון נאנס להישבע על כך, והלא יהא השומר נאמן לומר בלא שבועה שהפיקדון נאנס, במיגו שיכול היה לומר שלא היו דברים מעולם, ומעולם לא קיבל את החפץ לשמירה. עונה על כך הגמרא ששבועת שומר על אונס היא רק במקרה בו יש עדים שראו את ההפקדה, ולא יכול השומר לטעון להד"ם. ממשיכה הגמרא ושואלת שיהא השומר נאמן לטעון 'נאנסו' במיגו שיכול היה לטעון 'החזרתי', ומתרצת שמדובר כשיש שטר על הפיקדון, ולכן וודאי לא החזיר השומר החפץ, שהרי 'שטרך בידי מאי בעי'. העולה מדברי הגמרא הללו, שבמקרה בו אין עדי הפקדה או אין שטר הפקדה, יהא נאמן השומר לטעון נאנסו במיגו דהחזרתי או במיגו דלהד"ם.
דוגמא נוספת לשימוש בדין 'מיגו דהעזה לא אמרינן' נמצא בחידושי הראשונים בסוגיה נוספת. שואלת ה'''גמרא''' (שבועות, מה, א) כיצד ייתכן שהתורה ציוותה על שומר שטוען שהפיקדון נאנס להישבע על כך, והלא יהא השומר נאמן לומר בלא שבועה שהפיקדון נאנס, במיגו שיכול היה לומר שלא היו דברים מעולם, ומעולם לא קיבל את החפץ לשמירה. עונה על כך הגמרא ששבועת שומר על אונס היא רק במקרה בו יש עדים שראו את ההפקדה, ולא יכול השומר לטעון להד"ם. ממשיכה הגמרא ושואלת שיהא השומר נאמן לטעון 'נאנסו' במיגו שיכול היה לטעון 'החזרתי', ומתרצת שמדובר כשיש שטר על הפיקדון, ולכן וודאי לא החזיר השומר החפץ, שהרי 'שטרך בידי מאי בעי'. העולה מדברי הגמרא הללו, שבמקרה בו אין עדי הפקדה או אין שטר הפקדה, יהא נאמן השומר לטעון נאנסו במיגו דהחזרתי או במיגו דלהד"ם.
שורה 33: שורה 33:


==שיטת הר"י מיגש והרמב"ם- מיגו דהעזה אמרינן==
==שיטת הר"י מיגש והרמב"ם- מיגו דהעזה אמרינן==
ראינו כי המקור ממנו למדו הראשונים דלעיל, כ'''תוספות''' וה'''רמב"ן''', את הכלל 'מיגו דהעזה לא אמרינן', הוא הגמרא (בבא מציעא ג א), מתוך שאלתו ותשובתו של רבה. אך '''הר"י מיגש''' למד סוגיה זו באופן אחר לגמרי.  
ראינו כי המקור ממנו למדו הראשונים את הכלל 'מיגו דהעזה לא אמרינן', הוא הגמרא (בבא מציעא ג א), מתוך שאלתו ותשובתו של רבה. אך '''הר"י מיגש''' למד סוגיה זו באופן אחר לגמרי.  


ה'''ר"י מיגש''' (שבועות מה א) כותב כי מיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן, אלא רק לאפטורי מממון. כלומר לפי הר"י מיגש כל מיגו, גם מיגו שאינו העזה, לא פוטר משבועה, אלא רק מממון. ומוכיח הר"י מיגש דין זה מתוך דין מודה במקצת, שחייב שבועה על אף פי שיש לו מיגו, שיכול היה לכפור בכל. העולה מדברי הר"י מיגש, שהוא לא למד את שאלתו ותשובתו של רבה כשאר הראשונים דלעיל, שהרי אם מיגו דהעזה לא אמרינן, אין ראיה ממודה במקצת דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה, שהרי מיגו זה של מודה במקצת הוא מיגו דהעזה, כתשובתו של רבא, וזו הסיבה שאין לו מיגו להיפטר משבועה. אלא דעת הר"י מיגש היא שמיגו דהעזה אמרינן, ולכן המיגו שיש למודה במקצת- שיכול היה לכפור בכל ולהיפטר- הוא מיגו טוב, ומה שלא נפטר משבועה במיגו הוא מסיבה אחרת: שלא אמרינן מיגו, כל מיגו ואפילו מיגו טוב, לאפטורי משבועה.
ה'''ר"י מיגש''' (שבועות מה א) כותב כי מיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן, אלא רק לאפטורי מממון. כלומר לפי הר"י מיגש כל מיגו, גם מיגו שאינו העזה, לא פוטר משבועה, אלא רק מממון. ומוכיח הר"י מיגש דין זה מתוך דין מודה במקצת, שחייב שבועה על אף פי שיש לו מיגו, שיכול היה לכפור בכל. העולה מדברי הר"י מיגש, שהוא לא למד את שאלתו ותשובתו של רבה כשאר הראשונים דלעיל, שהרי אם מיגו דהעזה לא אמרינן, אין ראיה ממודה במקצת דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה, שהרי מיגו זה של מודה במקצת הוא מיגו דהעזה, כתשובתו של רבא, וזו הסיבה שאין לו מיגו להיפטר משבועה. אלא דעת הר"י מיגש היא שמיגו דהעזה אמרינן, ולכן המיגו שיש למודה במקצת- שיכול היה לכפור בכל ולהיפטר- הוא מיגו טוב, ומה שלא נפטר משבועה במיגו הוא מסיבה אחרת: שלא אמרינן מיגו, כל מיגו ואפילו מיגו טוב, לאפטורי משבועה.
171

עריכות