119
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "נקובת הוושט"
אין תקציר עריכה
אסף יעקב הלוי (שיחה | תרומות) |
אסף יעקב הלוי (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 61: | שורה 61: | ||
בקצרה, נקודת המחלוקת בנושא תורבץ הושט היא האם כדי לפסול את הבהמה בעינן פגם דווקא במקום השחיטה עצמו או שבחיסור יכולת הפעולה התקינה של הסימנים סגי. | בקצרה, נקודת המחלוקת בנושא תורבץ הושט היא האם כדי לפסול את הבהמה בעינן פגם דווקא במקום השחיטה עצמו או שבחיסור יכולת הפעולה התקינה של הסימנים סגי. | ||
==נבלה מחיים – שיטת הרמב"ם== | ==נבלה מחיים – שיטת הרמב"ם== | ||
ה'''רמב"ם''' [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&hilchos=29&perek=3&halocha=19&hilite= (שחיטה ג יט)] מונה את נקובת הושט בתוך רשימה של בהמות שהוא מגדיר כ'[[נבלה|נבלה]] מחיים'. לכאורה, משמעותו המעשית של המושג [[נבלה|נבלה]] מחיים היא קיומה של טומאת משא ומגע של [[נבלה|נבלה]] בבהמה, אך כאשר ה'''רמב"ם''' עצמו [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=10&hilchos=60&perek=2&hilite= (אבות הטומאה ב א)] מנה את הבהמות שמטמאות עוד בחייהן, הוא השמיט מהרשימה את המקרה שלנו, נקובת הושט.<BR/> | ה'''רמב"ם''' [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&hilchos=29&perek=3&halocha=19&hilite= (שחיטה ג יט)] מונה את נקובת הושט בתוך רשימה של בהמות שהוא מגדיר כ'[[נבלה|נבלה]] מחיים', וכן פסק ה'''אורחות חיים''' (הלכות טרפות מז) בשמו, כך כותב גם '''רש"י''' בבא קמא (עח: ד"ה מעכב) שראינו לעיל. לכאורה, משמעותו המעשית של המושג [[נבלה|נבלה]] מחיים היא קיומה של טומאת משא ומגע של [[נבלה|נבלה]] בבהמה, אך כאשר ה'''רמב"ם''' עצמו [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=10&hilchos=60&perek=2&hilite= (אבות הטומאה ב א)] מנה את הבהמות שמטמאות עוד בחייהן, הוא השמיט מהרשימה את המקרה שלנו, נקובת הושט. אם כן, מהו פשר היותה של נקובת הושט נבלה מחיים?<BR/> | ||
===חילוק בין דין טומאה לדין האיסור=== | |||
בעל ה'''תבואות שור''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24698&st=&pgnum=112&hilite= (יו"ד לג ג)] מחלק ומסביר שישנו הבדל בין איסור האכילה הקיים בנבילה לבין דין טומאת הנבלה. בעוד שבמקרה כשלנו איסור האכילה חל על הבהמה עוד מחייה, היא מטמאת בטומאת נבילה רק אחרי מותה, וכן כתב ה'''אור שמח''' (שחיטה ג יט ד"ה או שנפסק). נפקא מינה של היותה נבלה מחיים דווקא, ולא טרפה, יכול להיות נעוץ בכך שחשוד לנבלות אינו חשוד על הטרפות ולהיפך. או מדין ילקה מי שיאכל אותה, כאשר הנפק"מ היא לעניין זה שצריך להתרות בלאו עליו המותרה מתכוון לעבור.<BR/> | |||
ה'''פלתי''' (יוד לג ב) מחלק גם הוא בין דין איסור נבלה לבין דין טומאת נבלה. בנוסף לדברינו לעיל, הוא מביא אפשרות נוספת להבנת הסוגיה ואומר שהבהמה נחשבת לטרפה מחייה, נבלה לעניין איסור לאחר השחיטה בהיותה מפרכסת ונבלה לעניין טומאה לאחר מיתה.<BR/> | |||
לעומתם, דוחה '''רבי מאיר שמחה''' בחידושיו על חולין (עה: ד"ה ולומר) את האפשרות של חילוק בין טומאת הנבלה לאיסור נבלה, מ'''גמרא''' בחולין (לז.) המביאה ראייה מפסוק העוסק בטומאת נבלה לדין העוסק באיסור האכילה של נבלה, מחיבור זה משמע ששני העניינים נובעים מאותו שם וממילא נדחה חילוקם של התבואות שור והאור שמח. | |||
===טרפה מחיים=== | |||
גם ה'''ש"ך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9145&st=&pgnum=125 (יו"ד לג ד)] לא קיבל את החילוק בין חלותה של טומאת נבלה לבין האיסור על אכילת הנבילה. לכן מציע ה'''ש"ך''' תירוץ שונה, ומסביר שכוונת הרמב"ם בהגדרה 'נבלה מחיים' אינה שהבהמה מוגדרת כנבלה כבר מעכשיו, אלא רק שכתוצאה מהפגם היא אינה יכולה להישחט כלל, וממילא לכשתישחט תעשה אוטומטית נבלה רגילה, וכן הסביר הב"ח (מקור) בשיטת הרמב"ם. | |||
תירוצם של הש"ך והב"ח קשה מפשט לשון הרמב"ם, שהשתמש במושג בהווה – 'נבלה מחיים', ולא בלשון עתידית המתאימה להסבר שהם הציעו. ניתן היה להקשות על דבריהם גם משיטת הרמב"ם, הפוסק שנקובת הושט בעוף נחשבת לנבלה רגילה, פסק ממנו נובע שהוא סובר שהפסול הוא בעוף עצמו ולא ביכולת לשחוט אותו, אחרת היה ניתן לשחוט את העוף בקנה בלבד אלא שיש לתרץ כדברי האחיעזר (הפניה לדברי האחיעזר) לעיל ואכמ"ל. | |||
===שיטת הזכר יצחק=== | |||
בעל ה'זכר יצחק' (ב יח) מבאר שאמנם בין דיני הטומאה לדיני האיסור בנבלה אין כל חילוק, ובאמת שניהם נובעים מאותו השם. ברם, בגלל שבאופן פיזי הבהמה עדיין חיה, היא לא יכולה לקבל טומאה ואיסור האכילה יחול עליה לבדו. | |||
<BR/><BR/> | |||
ה'''ש"ך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9145&st=&pgnum=125 (יו"ד לג ד)] תרץ שכוונת הרמב"ם אינה שהבהמה מוגדרת כ[[נבלה|נבלה]] כבר מעכשיו, אלא רק שהיא אינה יכולה להישחט כלל, וממילא לכשתישחט תעשה [[נבלה|נבלה]] רגילה. תירוצו קשה מפשט לשון הרמב"ם, שהשתמש במושג בהווה – '[[נבלה|נבלה]] מחיים', וכן מכך שעל פי דבריו נקב בושט מהווה חיסרון בשחיטה עצמה, כסברתו [[#פגם בחפצא של הסימנים|השנייה]] של ביה"ל, וכפי שראינו, שיטת הרמב"ם אינה כן.<BR/> | ה'''ש"ך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9145&st=&pgnum=125 (יו"ד לג ד)] תרץ שכוונת הרמב"ם אינה שהבהמה מוגדרת כ[[נבלה|נבלה]] כבר מעכשיו, אלא רק שהיא אינה יכולה להישחט כלל, וממילא לכשתישחט תעשה [[נבלה|נבלה]] רגילה. תירוצו קשה מפשט לשון הרמב"ם, שהשתמש במושג בהווה – '[[נבלה|נבלה]] מחיים', וכן מכך שעל פי דבריו נקב בושט מהווה חיסרון בשחיטה עצמה, כסברתו [[#פגם בחפצא של הסימנים|השנייה]] של ביה"ל, וכפי שראינו, שיטת הרמב"ם אינה כן.<BR/> | ||
באותה הדרך צעד גם ה'''ב"ח''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=79 (יו"ד לג ד"ה "ושט")], כשניסה ליישב בין שיטת הרבה מהראשונים (הובאו לעיל) שפסקו שנקובת הושט מוגדרת כ[[טרפה|טרפה]], לבין שיטת הרמב"ם והשו"ע, באומרו שלדעת כולם לפני שחיטה הבהמה תוגדר כ[[טרפה|טרפה]] ורק לאחר שחיטה היא תהיה [[נבלה|נבלה]], אך גם עליו קשות הקושיות שהצגנו להלן.<BR/> | באותה הדרך צעד גם ה'''ב"ח''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=79 (יו"ד לג ד"ה "ושט")], כשניסה ליישב בין שיטת הרבה מהראשונים (הובאו לעיל) שפסקו שנקובת הושט מוגדרת כ[[טרפה|טרפה]], לבין שיטת הרמב"ם והשו"ע, באומרו שלדעת כולם לפני שחיטה הבהמה תוגדר כ[[טרפה|טרפה]] ורק לאחר שחיטה היא תהיה [[נבלה|נבלה]], אך גם עליו קשות הקושיות שהצגנו להלן.<BR/> | ||