הבדלים בין גרסאות בדף "שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)"

ד) והן עתה נדפס שו"ת שמע שלמה ח"ב, וראיתי אליו (בחיו"ד סי' ה) שכתב להשיב על דברי הגר"ש משאש הנ"ל.  והעלה שהואיל וכמה מגדולי הפוסקים ס"ל להתיר לגרום נ"ט בר נ"ט לכתחלה, ולפי דעת הרב חוט המשולש והבית דוד כן הוא דעת רוב הפוסקים, והרב יד יהודה כתב שלא נמצא חולק ע"ז מלבד הגהת סמ"ק.  ואין מי שחולק שבודאי דעת מרן הב"י להקל.  וכמה מגדולי האחרונים תירצו דעת מרן, ופסקו כמוהו להלכה ולמעשה, כל כה"ג אין לזוז מפסקו של מרן להתיר לכתחלה.  וכבר כתבו האחרונים שאפילו אלף פוסקים חולקים על מרן, אנן בדידן נקטינן כדעת מרן שקבלנו הוראותיו.  עכת"ד.  ובשולי הסכמתי לספרו הנ"ל, כתבתי אליו בזה"ל: הנה ראה ראיתי מ"ש כת"ר (בחיו"ד סי' ה) בדין נ"ט בר נ"ט דהיתרא, אם מותר לכתחלה לבשל דגים בקדרה של בשר בת יומה על מנת לאוכלם בכותח, והעלה בכחא דהיתרא, בהסתמכו על דעת מרן הב"י בבדק הבית שהתיר בזה אף לכתחלה, וכן דעת כמה מגדולי האחרונים.  ובסוף דבריו הזכיר מר מה שאמרתי לו בעל פה שגם אני העלתי בתשובה בכת"י להתיר לכתחלה כדברי מרן בבדק הבית.  והנה אמת נכון הדבר, ואנא דאמרי למר, אל תירא כי עמך אני, כי סמכתי על הגאון מהר"א בן טאווה בשו"ת חוט המשולש (הטור השלישי, סי' לג) שהתיר בזה, וכן על הגאון מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה ח"ב (סי' צב) שהבין ג"כ לנכון בדעת מרן להתיר אף לכתחלה, והבאתי ג"כ דברי הרב בית דוד והרב פני דוד ועוד אחרונים בזה.  והסברתי הדבר על פי מה שכתבו הפוסקים דנ"ט בר נ"ט דהיתרא אפילו משהו אין בו, וכמ"ש הריטב"א בחידושיו לחולין (קיא ב) בד"ה גריר לבי פסקי, דנ"ט בר נ"ט דהיתרא שרי אף לגבי חמץ בפסח לאוכלו, אלמא דאפילו משהו נמי ליכא.  וא"כ אף כאן יש להתיר גם לכתחלה לבשל על דעת לאוכלו בכותח.  ובהכי ניחא מ"ש הרי"ף (פרק גיד הנשה) דפת שאפאה עם הצלי אסור לאוכלה בכותח, משום דהוי כדבר שיש לו מתירין, כיון שאפשר לאוכלה בלא כותח, וכן פסק מרן בש"ע (סי' צז ס"ג).  והקשה הר"ן, דמאי שנא מדגים שעלו בקערה שמותר לאוכלם בכותח, ולפי האמור י"ל דנ"ט בר נ"ט דהיתרא קלוש טעמו ביותר דאפילו משהו ליכא, אבל ריחא אע"ג דלאו מילתא הוא משהו מיהא איכא.  וכ"כ הריטב"א בחידושיו לחולין (קיא ב) ד"ה צונן, דנ"ט בר נ"ט קלוש טעמו אפילו יותר מריחא.  ע"ש.  וכיו"ב כתב הגאון מהרח"א במקראי קודש (דף קסט ע"ב) דה"ט דמרן (א"ח סי' תנב) שהתיר לגבי פסח נ"ט בר נ"ט דהיתרא, שמכיון שאינו אלא טעם קלוש ביותר אבד שמו של החמץ, ואע"פ שבסימן תנ"א גבי הכשר שפודין ואסכלאות החמיר להצריכם ליבון, משום דחמץ שמו עליו, בנ"ט בר נ"ט לא מהני טעמא דחמץ שמו עליו לאסור וכו'.  ע"ש.  וע"ע בחמד משה (סי' תנב) ובמטה יהודה (שם).  וכן כתב הגאון רבי מרדכי הלוי אב"ד מצרים בשו"ת דרכי נועם (חאו"ח סי' ה) בשם בנו הגאון בעל גנת ורדים, להתיר נ"ט בר נ"ט בפסח, והסכים עמו, וכתב שיפה כיון.  ע"ש.  וכן מתבאר מדברי מרן הבית יוסף (סי' תמז) בד"ה ומ"ש רבינו בשם העטור וכו'.  יעו"ש.  וכן פסק מהר"ח אור זרוע בהלכותיו (עמוד פד).  ואע"פ שהריטב"א בפסחים (ל א) כתב דנ"ט בר נ"ט אסור לגבי חמץ, משום דמשהו מיהא איכא, הנה הוא סותר משנתו.  ויש לתפוס כדבריו בחולין להקל, שכן דעת הרמב"ן והרשב"א להקל, וכמ"ש הגאון בעל ערך השלחן בחקת הפסח (סי' תמז דף נח סוף ע"ד) דנ"ט בר נ"ט לא חשיב אפילו משהו.  ע"ש.  וכן פסקו בשו"ת יהודה יעלה אסאד ח"ב (סי' רנח אות ג) והחזון איש (סי' קיט אות יד) להתיר נ"ט בר נ"ט בפסח.  וע"ע בשו"ת זכר יהוסף (סי' קצב).  ובמש"כ בחזון עובדיה הל' פסח (עמוד סג ורצג).  ודון מינה לנ"ד שהואיל ואין כאן אפילו משהו מותר לכתחלה לבשל במחבת בשר בת יומה דגים על מנת לאוכלם בכותח.  [ובהיות שלדברי הכל נ"ט בר נ"ט מותר עכ"פ בדיעבד, והמחלוקת היא רק לענין "לכתחלה", בכה"ג אזלינן לקולא, וכמ"ש הגר"ח בן עטר בספר פרי תאר (סי' ח סוף סק"א), דכל דדיעבד שרי ספקו מותר לכתחלה.  ע"ש.  וכ"כ עוד אחרונים.  הילכך אף בנ"ד משרא שרי אף לכתחלה, והנלע"ד כתבתי].