הבדלים בין גרסאות בדף "מעשה שבת"

נוספו 71 בתים ,  22:53, 1 במאי 2016
שורה 136: שורה 136:
ויוצא מכאן שהרשב"א מקל יותר מ'''רש"י''' ולפיו האדם לא צריך להשליט בלבו את המחשבה שלא רוצה ליהנות מכך והאיסור כלל לא חביב עליו, כדי שלא תהיה לו שום הנאה מאותו האיסור.
ויוצא מכאן שהרשב"א מקל יותר מ'''רש"י''' ולפיו האדם לא צריך להשליט בלבו את המחשבה שלא רוצה ליהנות מכך והאיסור כלל לא חביב עליו, כדי שלא תהיה לו שום הנאה מאותו האיסור.


ב'''שער הציון''' (אורח חיים שטז לג) מזכיר את הסוגיא בפסחים וכותב שאולי כל מה שהגמרא אסרה במצב בו אי אפשר לעבור במקום אחר ומתכוון ליהנות מהאיסור – זה רק במצב בו מתכוון להיתר ולאיסור במידה שווה, ומה שהרשב"א התיר לצוד את הצבי זה במקרה בו עיקר כוונתו של האדם היא לנעול את הבית כדי לשומרו (להיתר), אבל אם היה מתכוון גם להיתר וגם לאיסור – אולי היינו אוסרים עליו את זה.  אבל להלכה נוקטים שאין להקל לעשות את האיסור גם אם רוב כוונתו בפועל היא להיתר (ולא כמו הרשב"א).  וה'''אליה רבה''' (הובא במשנה ברורה שם כה) הביא ראיה לכך שגם במקום בו לא מכוון לאיסור אנו לא מקילים, מדברי השו"ע (ג) שאוסר לכסות כלי בשבת אם נמצאים בו זבובים קטנים ויכול לבוא לידי צידתם, ולמרות שמתכוון רק לכיסוי הכלי יש במעשיו פסיק רישיה.
ב'''שער הציון''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14171&st=&pgnum=255&hilite= אורח חיים שטז לג]) מזכיר את הסוגיא בפסחים וכותב שאולי כל מה שהגמרא אסרה במצב בו אי אפשר לעבור במקום אחר ומתכוון ליהנות מהאיסור – זה רק במצב בו מתכוון להיתר ולאיסור במידה שווה, ומה שהרשב"א התיר לצוד את הצבי זה במקרה בו עיקר כוונתו של האדם היא לנעול את הבית כדי לשומרו (להיתר), אבל אם היה מתכוון גם להיתר וגם לאיסור – אולי היינו אוסרים עליו את זה.  אבל להלכה נוקטים שאין להקל לעשות את האיסור גם אם רוב כוונתו בפועל היא להיתר (ולא כמו הרשב"א).  וה'''אליה רבה''' (הובא במשנה ברורה שם כה) הביא ראיה לכך שגם במקום בו לא מכוון לאיסור אנו לא מקילים, מדברי השו"ע (ג) שאוסר לכסות כלי בשבת אם נמצאים בו זבובים קטנים ויכול לבוא לידי צידתם, ולמרות שמתכוון רק לכיסוי הכלי יש במעשיו פסיק רישיה.


לפי זה, אם אדם נכנס לחדרו ורואה (למשל) כי הודלק בו מזגן בשבת כנגד רצונו, אזי לפי הדעות שראינו, יוצא של'''רשב"א''' מספיק שהנכנס לחדר מכוון בעיקר שהוא רוצה להיות בחדר, למרות שאגב כך נהנה מהמזגן שהודלק באיסור, אך לפי '''רש"י''' הוא צריך לחשוב ולהחליט בלבו שלא נהנה מהאיסור ושהאיסור כלל לא חביב עליו.
לפי זה, אם אדם נכנס לחדרו ורואה (למשל) כי הודלק בו מזגן בשבת כנגד רצונו, אזי לפי הדעות שראינו, יוצא של'''רשב"א''' מספיק שהנכנס לחדר מכוון בעיקר שהוא רוצה להיות בחדר, למרות שאגב כך נהנה מהמזגן שהודלק באיסור, אך לפי '''רש"י''' הוא צריך לחשוב ולהחליט בלבו שלא נהנה מהאיסור ושהאיסור כלל לא חביב עליו.
111

עריכות