26
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "סבלונות"
←הר"ן
(יצירת דף עם התוכן "המשנה בדף נ ע"א קובעת שבמקרה בו המקדש קידש קידושין שבאופן ברור פסולים, ושלח אח"כ סבלונות (היינו מתנות שדרך חתן לשלוח לכלתו רש"י ור"א מ"ה)- איננו חוששים שרצה לקדשה במתנות. הגמרא דנה במקרה ובו לא ידוע לנו על קידושין גמורים והאישה קיבלה סבלנות, האם נחשוש לקידוש...") |
(←הר"ן) |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
רב פפא פוסק שבמקום שבו מקדשים ואז נותנים הסבלונות- חוששים, נותנים ואז מקדשים- אין חשש. על זה שואלת הגמרא פשיטא! ואז עונה במקום שהרוב מקדשים ואז נותנים ומיעוט נותנים ואחר כך מקדשים היינו חושבים לחשוש למיעוט-ולא לחשוש לסבלונות, השמיע לנו רב פפא שבכל זאת חוששים. לפי גירסה זו במקום שבו הרוב נותנים ואז מקדשים אין חשש סבלונות בכלל. | רב פפא פוסק שבמקום שבו מקדשים ואז נותנים הסבלונות- חוששים, נותנים ואז מקדשים- אין חשש. על זה שואלת הגמרא פשיטא! ואז עונה במקום שהרוב מקדשים ואז נותנים ומיעוט נותנים ואחר כך מקדשים היינו חושבים לחשוש למיעוט-ולא לחשוש לסבלונות, השמיע לנו רב פפא שבכל זאת חוששים. לפי גירסה זו במקום שבו הרוב נותנים ואז מקדשים אין חשש סבלונות בכלל. | ||
=== גרסת הגאונים === | |||
מקדשים ואז נותנים חוששים, נותנים ואז מקדשים לא חוששים. שואלת הגמרא פשיטא, עונה שהיינו חושבים שבמקום שיש מיעוט של מקדשים ואז נותנים היינו חושבים שהם בטלים ברוב, בא רב פפא להשמיענו שבכל זאת חוששים למיעוט. לגירסה זאת אפילו מיעוט בעיר מקדש ואז נותן חוששים לסבלונות. | מקדשים ואז נותנים חוששים, נותנים ואז מקדשים לא חוששים. שואלת הגמרא פשיטא, עונה שהיינו חושבים שבמקום שיש מיעוט של מקדשים ואז נותנים היינו חושבים שהם בטלים ברוב, בא רב פפא להשמיענו שבכל זאת חוששים למיעוט. לגירסה זאת אפילו מיעוט בעיר מקדש ואז נותן חוששים לסבלונות. | ||
=== גירסת ר"י=== | === גירסת ר"י=== | ||
| שורה 30: | שורה 30: | ||
הר"ן מסביר את שיטת רש"י ומבאר את עומק מסקנת הגמרא: | הר"ן מסביר את שיטת רש"י ומבאר את עומק מסקנת הגמרא: | ||
במקום בו נהוג שהרוב מקדשים ואז נותנים אנו חוששים מכיוון שניתן להניח שאדם כזה לא יתן מתנה בשווי גבוה בניגוד למנהג הרווח לתת רק לארוסתו, סימן שרוצה לקדש את המשודכת לו בסבלונות. תשובה זו מסבירה מדוע לא צריך אמירה, מכיוון שזה הרוב יש כאן ממש דברים שבלב ובלב כל אדם! וזה מסתדר עם שיטת הר"ן בעצמו (דף כ ב בדפי הרי"ף ד"ה אמר רבא), שאומר שבמקרה שהדברים הם בלב ובלב כל אדם אינם נחשבים דברים שבלב אלא אמירה ממש. | במקום בו נהוג שהרוב מקדשים ואז נותנים אנו חוששים מכיוון שניתן להניח שאדם כזה לא יתן מתנה בשווי גבוה בניגוד למנהג הרווח לתת רק לארוסתו, סימן שרוצה לקדש את המשודכת לו בסבלונות. תשובה זו מסבירה מדוע לא צריך אמירה, מכיוון שזה הרוב יש כאן ממש דברים שבלב ובלב כל אדם! וזה מסתדר עם שיטת הר"ן בעצמו (דף כ ב בדפי הרי"ף ד"ה אמר רבא), שאומר שבמקרה שהדברים הם בלב ובלב כל אדם אינם נחשבים דברים שבלב אלא אמירה ממש. | ||
לשאלה השניה, הר"ן עונה שהאישה היא בחזקת פנויה, ועד שלא התבצעה פעולת וודאי אי אפשר להוציא אותה מחזקתה (א ב בדפי הרי"ף שורה למטה). לכן היינו חושבים שחזקת הפנויה תצטרף עם המיעוט שאינו נוהג כמנהג העיר ולא נחשוש לסבלונות. ולפי המסקנה היכן שמיעוט נוהג כך איננו מספיק בכדי להוציא את האישה מחזקתה. | |||
לפי הגאונים הר"ן מסביר מדוע מיעוט יכול להוציא אישה מחזקתה, מכיוון שהרוב במקרה זה אינו רוב קבוע עם היגיון אלא רק רוב סטטיסטי משתנה ולכן ניתן להניח שהמיעוט שנותן ואז מקדש יהיה הרוב. | לפי הגאונים הר"ן מסביר מדוע מיעוט יכול להוציא אישה מחזקתה, מכיוון שהרוב במקרה זה אינו רוב קבוע עם היגיון אלא רק רוב סטטיסטי משתנה ולכן ניתן להניח שהמיעוט שנותן ואז מקדש יהיה הרוב. | ||
לשאלה השלישית הר"ן והתוס' עונים שמצאנו בכמה מקומות שהלשון חשש הוא להקל (בגיטין יט: ובסנהדרין לב.) . | לשאלה השלישית הר"ן והתוס' עונים שמצאנו בכמה מקומות שהלשון חשש הוא להקל (בגיטין יט: ובסנהדרין לב.) . | ||
== העדים == | == העדים == | ||
אחת נפקא מינות בין השיטות זה הצורך בעדים: לפי רש"י זה מעשה הקידושין ולכן צריך עדים, אולם לפי הר"ח וכו' אין צריך עדים שהרי אנו בחשש שקידש פעם בעדים. אולם ר"א מן ההר אומר שמכיוון שניתנת הסבלונות היא זו ש מצריכה ממנה גט- צריך בקבלת הסבלונות עדי קיום. ר"א מן ההר אומר שכך סובר הרמב"ם. אולם, יש אומרים שאין זה מוכרח בדעת הרמב"ם. | אחת נפקא מינות בין השיטות זה הצורך בעדים: לפי רש"י זה מעשה הקידושין ולכן צריך עדים, אולם לפי הר"ח וכו' אין צריך עדים שהרי אנו בחשש שקידש פעם בעדים. אולם ר"א מן ההר אומר שמכיוון שניתנת הסבלונות היא זו ש מצריכה ממנה גט- צריך בקבלת הסבלונות עדי קיום. ר"א מן ההר אומר שכך סובר הרמב"ם. אולם, יש אומרים שאין זה מוכרח בדעת הרמב"ם. | ||