הבדלים בין גרסאות בדף "אסמכתא לא קניא"

אסמכתא לא קניא (עריכה)

גרסה מ־15:39, 13 בפברואר 2022

הוסרו 1,295 בתים , 15:39, 13 בפברואר 2022

אין תקציר עריכה

יצחק 222

23

עריכות

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''אסמכתא לא קניא'''
+== '''אסמכתא לא קניא''' ==
-'''האסמכתא בסוגיות הש"ס'''
+=== '''האסמכתא בסוגיות הש"ס''' ===
-'''סקירת הסוגיות הקשורות לנושא'''
+==== '''סקירת הסוגיות הקשורות לנושא''' ====
+דין אסמכתא מופיע בתלמוד בכמה וכמה סוגיות, נציין כאן בקצרה לסוגיות העוסקות במפורש בנושא בתלמוד הבבלי:
-דין אסמכתא מופיע בתלמוד בכמה וכמה סוגיות, נציין כאן בקצרה לסוגיות העוסקות מפורשות בנושא בתלמוד הבבלי:
 במשנה בפרק גט פשוט (ב"ב קסח,א) נחלקו ר' יוסי ור' יהודה בעניין מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לשליש: "אם לא אפרע הכל עד יום פלוני - תן למלווה את שטרו" והגיע הזמן ולא פרע, לדעת ר' יוסי יתן השליש את השטר למלוה (ועי"ז יגבה הכל שוב) ואילו לדעת ר' יהודה לא יתן, ומבארת שם הגמרא שנחלקו ר' יהודה ור' יוסי בשאלה האם אסמכתא קניא או לא, ר' יוסי סובר דאסמכתא קניא ואילו ר' יהודה סובר דלא קניא, בהמשך הסוגיא מופיעות דעות האמוראים אם הלכה כר' יוסי או לא, ומסיימת שם הגמרא: "ואין הלכה כר' יוסי".
@@ שורה 27: / שורה 26: @@
 בגמרא בנדרים (כז,ב) ישנו דיון הקשור למשנה בפרק גט פשוט במשליש שטרו, מופיע שם מעשה באדם שהתפיס שטרי זכויותיו ביד בית דין ואמר "אם לא באתי בתוך ל' יום יתבטלו זכויותי" ופסק שם רב הונא דנתבטלו זכויותיו, ומקשה שם הגמרא (כז,ב) הגמרא דהא אסמכתא היא כמו במשליש שטרו בפרק גט פשוט ופסקינן התם כר' יהודה? ומתרצת הגמרא דשאני הכא דאמר "לבטלן זכותיה", ומסיקה שם הגמרא דהלכתא אסמכתא קניא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב.
-'''דעות האמוראים'''
+==== '''דעות האמוראים''' ====
-על המשנה בה נחלקו ר' יהודה ור' יוסי במשליש שטרו מביאה הגמרא דעות אמוראים בפסק ההלכה, לדעת רב נחמן בשם רבה בר אבוה הלכה כר' יוסי כך הוא לפי גרסתנו בגמרא, אך התוס' שם כתבו דא"א לומר כן דבסוגיא בנדרים כז,ב מוכח להיפך, דרב נחמן בשם רבה בר אבוה סבר שאין הלכה כר' יוסי, ולכן הגיהו התוס' שצריך לומר אין הלכה כר' יוסי, וכן גרסו שם הרי"ף הרא"ש הרמב"ן ואו"ז אומנם יש ראשונים שכתבו ליישב את גירסתנו וביארו שאכן מתחילה סברו רב נחמן ורבותיו (רב ורבה בר אבוה) דאסמכתא קניא אלא שלאחר מכן חזרו בהם, כ"כ הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א.
+==== '''על המשנה בה נחלקו ר' יהודה ור' יוסי במשליש שטרו מביאה הגמרא דעות אמוראים בפסק ההלכה, לדעת רב נחמן בשם רבה בר אבוה הלכה כר' יוסי כך הוא לפי גרסתנו בגמרא, אך התוס' שם כתבו דא"א לומר כן דבסוגיא בנדרים כז,ב מוכח להיפך, דרב נחמן בשם רבה בר אבוה סבר שאין הלכה כר' יוסי, ולכן הגיהו התוס' שצריך לומר אין הלכה כר' יוסי, וכן גרסו שם הרי"ף הרא"ש הרמב"ן ואו"ז אומנם יש ראשונים שכתבו ליישב את גירסתנו וביארו שאכן מתחילה סברו רב נחמן ורבותיו (רב ורבה בר אבוה) דאסמכתא קניא אלא שלאחר מכן חזרו בהם, כ"כ הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א.''' ====
 עוד מופיע בסוגיא הנ"ל בב"מ שדעת ר' אמי בשם ר' יוחנן דהלכה כר' יוסי דאסמכתא קניא, אך מלבד ר' יוחנן לא מצאנו אמורא נוסף שיאמר בפירוש הלכה כר' יוסי, אלא שבסוגיא דאיזהו נשך (ב"מ סו,א) נראה שכך סובר רב הונא דאסמכתא קניא, וגם נראה מופיע שם שכך סבר רב נחמן בתחילה אלא שהחזירו מניומי, אך הראשונים דנו שהעלו קושיות וסתירות בדעת רב הונא ובדעת רב נחמן וביארו זאת באופנים שונים.[1]
@@ שורה 41: / שורה 39: @@
 הסוגיא בפרק גט פשוט אחר שמביאה את דברי ר' אמי שאומר "וכי מאחר שר' יוחנן מלמדנו פעם ראשונה ושניה הלכה כר' יוסי אני מה אעשה" מסיימת הגמרא ואין הלכה כר' יוסי, (והרבה ראשונים גורסים "ולא היא אין הלכה כר' יוסי" והיינו הך), אלא שבנדרים (כז,ב) גבי ההוא דאתפיס זכוותיה מסיימת הגמרא "והלכתא אסמכתא קניא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב" וא"כ משמע דאסמכתא קניא?
-אלא שכבר העיר הרשב"ם שם בב"ב דאין כלל סתירה בין הסוגיות, דבאמת לדינא אסמכתא לא קניא, ורק אם קנו מיניה בב"ד חשוב מהני, וגם הרי"ף והרא"ש בפרק ג"פ העתיקו הסוגיא מסקנת הסוגיא דאסמכתא לא קניא ואח"כ הביאו באריכות כל הסוגיא בנדרים ומסקנתה, אלמא סברו שאין בזה סתירה, וכך היא הסכימו כל הפוסקים שהלכה גם כהגמרא בנדרים באופן המצוייר בה ואין כל מחלוקת בין הסוגיות, (אלא שיש הרבה מחלוקות באיזה אופן נאמרה הלכה זו, כדלקמן), ואין יוצא מכלל זה אלא רבנו האי גאון בספר המקח והממכר (שער יז) שכתב דהך סוגיא דנדרים דפסיק דהלכתא אסמכתא קניא היכא דקנו מיניה בב"ד חשוב אתיא כר' יוסי ולא קיי"ל הכי.
+אלא שכבר העיר הרשב"ם שם בב"ב דאין כלל סתירה בין הסוגיות, דבאמת לדינא אסמכתא לא קניא, ורק אם קנו מיניה בב"ד חשוב מהני, וגם הרי"ף והרא"ש בפרק ג"פ העתיקו הסוגיא מסקנת הסוגיא דאסמכתא לא קניא ואח"כ הביאו באריכות כל הסוגיא בנדרים ומסקנתה, אלמא סברו שאין בזה סתירה, וכך היא הסכימו כל הפוסקים שהלכה גם כהגמרא בנדרים באופן המצוייר בה ואין כל מחלוקת בין הסוגיות, (אלא שיש הרבה מחלוקות באיזה אופן נאמרה הלכה זו, כדלקמן), ואין יוצא מכלל זה אלא רבנו האי גאון בספר המקח והממכר (שער יז) שכתב "דהך סוגיא דנדרים דפסיק דהלכתא אסמכתא קניא היכא דקנו מיניה בב"ד חשוב אתיא כר' יוסי ולא קיי"ל הכי".
-'''נושאים כלליים באסמכתא'''
+== '''נושאים כלליים באסמכתא''' ==
 '''פירוש לשון 'אסמכתא''''
@@ שורה 59: / שורה 56: @@
 '''החילוק בין אסמכתא לתנאים'''
-הראשונים נתחבטו מאחר דנקבע בגמרא בב"מ (סו,ב) הכלל "כל דאי לא קני" א"כ מה החילוק בין אסמכתא דלא קניא לבין תנאי בני גד ובני ראובן דמהני? ונאמרו בזה מספר דרכים בראשונים:
+הראשונים נתחבטו מאחר דנקבע בגמרא בב"מ (סו,ב) הכלל "כל דאי לא קני" א"כ מה החילוק בין אסמכתא דלא קניא לבין תנאי בני גד ובני ראובן דמהני, הרי תנאי זה הוא בלשון "דאי"?
+נאמרו בזה מספר דרכים בראשונים:
 רבנו האי בספר המקח שער יז כתב דעיקר החילוק בין תנאי לאסמכתא הוא, שכל תנאי הוא מעכשיו או בע"מ שהוא כמעכשיו, ואסמכתא היא כל דבר שלאחר זמן וכיון שלא חל הקניין בשעתו בטל הקניין.[2]
+בבאור הגר"א סי' רז ס"ק ה שגם הרמב"ם מחלק כך ודבריו לקחוים מרב האי גאון, ובאהא"ז מכירה יא, א כתב שאינם דומים, דלפי רבנו האי עיקר החיסרון מפני שדוחה הקניין לזמן אחר ואינו קניין לשעתו וממילא נתבטל הקניין וממילא אם מכר לו השדה בכסף אם יעשה דבר פלוני אין לנו טעם לבטל המכירה (נדר"ל משום דבכסף לא אמרינן כלתה קניינו), אבל הרמב"םמפרש חסרון אסמכתא כשאר ראשונים משום שסמך דעתו לעשות כך וכך ולא גמר ומקנה ולפ"ד דווקא במעכשיו יש סמיכות דעת אבל בלא מעכשיו ליכא סמיכות דעת.
 הרמב"ן בחידושיו בב"ב (קסח,א) ובהלכותיו בנדרים (כז,ב) כתב,שלא שייכת אסמכתא אלא בדבר שמתנה על עצמו ותלוי בו, אבל כל תנאי שמתנה על אחרים ותלוי במעשה ובדעת חבירו אין זו אסמכתא, אלא הרי זה ממש כתנאי בני גד ובני ראובן (וכתב הרמב"ן לפ"ז שבין בתולה בדעת חבירו ובין בתולה באדם שלישי לא הוי אסמכתא),[3] וכן ביאר הרי"ד בפסקיו (ב"ב קסח,א) דלא שייך אסמכתא אלא בדבר שתולה בדעת עצמו, שכיון שהתנאי תלוי עליו לעשותו הוא סומך בדעתו שיעשה אותו ויתבטל הקניין התלוי בו,  אבל אם המקנה תולה התנאי בקונה (כגון שאומר לו שדי קנויה לך אם תעשה כך וכך) זהו תנאי גמור ולא אסמכתא, וילפינן תנאי זה מתנאי בני גד ובני ראובן, והר"ן כתב בחידושיו (ב"ב קסח,א) שזוהי הדרך המחוורת בעניין אסמכתא.[4]
@@ שורה 76: / שורה 77: @@
 עוד תירץ הב"ח דאסמכתא לא קניא הוא רק מדרבנן ולהכי לא קשיא מידי מתנאי בני גד ובני ראובן  וכתב דבזה נתיישבו גם דברי הרמב"ם בטוב טעם  וא"צ לחלק בדבריו כמ"ש בתחילה
-ו ולשיטתם אין כלל אחד, והדבר תלוי בכל מקרה תלוי עד כמה אמדינן לדעתיה שבאמת מתכוון לתת או להתחייב או לא).
-בבאור הגר"א סי' רז ס"ק ה שגם הרמב"ם מחלק כך ודבריו לקחוים מרב האי גאון, ובאהא"ז מכירה יא, א כתב שאינם דומים, דלפי רבנו האי עיקר החיסרון מפני שדוחה הקניין לזמן אחר ואינו קניין לשעתו וממילא נתבטל הקניין וממילא אם מכר לו השדה בכסף אם יעשה דבר פלוני אין לנו טעם לבטל המכירה (נדר"ל משום דבכסף לא אמרינן כלתה קניינו), אבל הרמב"םמפרש חסרון אסמכתא כשאר ראשונים משום שסמך דעתו לעשות כך וכך ולא גמר ומקנה ולפ"ד דווקא במעכשיו יש סמיכות דעת אבל בלא מעכשיו ליכא סמיכות דעת.
-בנמו"י שם: כל דאי דהוי אסמכתא לא אמרינן אלא במי שגזים וקונס עצמו כעין משנתנו ובדבר שאין הקנס מדעתו אלא מחמת דבר שהוא צריך ולאפוקי תנאי דגיטין.
-שיטת הרמב"ן-
-אמאי לא בענן בערב לאחר מתן מעות ב"ד חשוב: כתב הרמב"ן דמה"ט דתלוי בדעת עצמו גם ערב דלאחר מתן מעות משתעבד ע"י קניין אע"ג דליכא ב"ד חשוב, אלא מה"ט הוא דלאו אסמכתא גמורה היא שאין הכל תלוי בדעת עצמו.
-הרמב"ם כתב שכל האומר אם תעשה אתן לך שדה פלוני זה הוי אסמכתא ואם אמר אם תעשה שדי נתונה לך זהו תנאי בני גד ובני ראובן, והרמב"ן הקשה שהאומר אתן בלא"ה הוי קניין דברים כמ"ש הרי"ף בתשובה, ועוד שגם בשדי נתונה לך אשכחן אסמכתא בב"מ סה, ב בהלוהו על שדהו ואמר אם אין אתה נותן לי מכאן ועד ל' יום הרי היא שלי הרי היא שלו ואיתמר בגמרא דהוי אסמכתא.
 '''האם אסמכתא לא קניא מדאורייתא או מדרבנן'''